האם ישנם קווי דמיון בין חיילים שמשרתים בקריה או בפיקוד מרכז, ומתכננים פעולות צבאיות שונות בשטחים, לבין פושע המלחמה הנאצי, אדולף אייכמן, שישב במשרדו ורק עסק בתיאומים לוגיסטיים? זאת אחת השאלות שעלתה אמש (יום ה') בכנס שאירגנה תנועת "יש גבול", ובו לקחו חלק עשרות בני נוער העומדים בפני גיוס לצה"ל.
בכנס הוצגו קטעי וידיאו, עדויות של סרבנים, ואפילו חלק ממילות השירים בקטעים האמנותיים שהתייחסו לאותו נושא. "המטרה שלנו היא לא לומר לנוער תעשו כך או אחרת, אלא להעלות שאלות", הסביר ישי מנוחין, דובר "יש גבול".
מדי מספר חודשים מקיימת תנועת "יש גבול" כנס לבני נוער לקראת גיוס לצה"ל. הכנס האחרון היה בפני כ-120 צעירים וצעירות בת"א, ואילו הערב הגיעו כ-40 בני נוער לכנס בירושלים. רק חלקם נותרו עד סוף הכנס, שנמשך למעלה מארבע שעות.
הפתיחה: סרטי מחסומים
כבר בפתיחת הערב הבהיר הדובר מנוחין שאין לו מטרה לומר לבני הנוער לא להתגייס לצה"ל, אולם הוא מעוניין להציג בפניהם תמונות וצדדים שאינם נחשפים בפניהם בבית הספר. הערב התחיל בהצגת מספר קטעי וידיאו. באחד מהם נראים חיילים ברכב צבאי ממוגן, מונעים ממשפחה פלסטינית טיפול רפואי. קטע השיא בסרט הוא אחת הנערות מהמשפחה שמתחילה לבכות מפחד, ואמה, שמנסה להרגיע אותה, אך נשברת ומזילה דמעה בעצמה.
בסרט אחר שהוצג, שנקרא "למה צחקה חיירה", מספרים צלם וחייל על פלסטינית בהריון שעוכבה במחסום צבאי, וכתוצאה מכך איבדה את עוברה. מנוחין הבהיר לצעירים שהקטעים שנבחרו אינם מראים אלימות לשמה, אך יש בהם מן המושגים של פעילות של צבא כובש.
בין הדוברים היו עו"ד ישי ניב, שהסביר לצעירים את ההבדלים בין סוגי הסרבנות, הסרבן יוני בן-ארצי, נציגת ארגון מחסום-Watch, שסיפרה על פעילותה, ותיארה כיצד נשק הופך להיות חלק מהגוף של החייל במחסום: "שפת הגוף של החייל, כמו 'לך אחורה', 'זוז' ופקודות אחרות, מלווה בתנועות עם הנשק, דבר המאוד משפיל עבור מי שעומד בצד השני של הקנה", וד"ר ענת מטר, אמו של חגי מטר, שמרצה כיום עונש מאסר בגין סירובו לשרת בצה"ל.
מטר, ד"ר לפילוסופיה, התייחסה בדבריה לקוד האתי ללחימה בטרור, שבין מנסחיו פרופ' אסא כשר, וציינה לדוגמה את הדילמה שניצבת בפני חייל במחסום, כאשר מגיע לעברו אמבולנס. "לפי הקוד, עליו לחפש לא מעט מדי ולא יותר מדי", אמרה בגיחוך.
מה האחריות של הג'ובניקים?
אחד מרגעי השיא בכנס היו דבריו של סרן (מיל') דן תמיר, בעבר לוחם ביחידת דובדבן וקצין מודיעין חטיבתי. תמיר ריצה באחרונה שתי תקופות מאסר בגין סירובו לשרת בשטחים.
הוא בחר להתייחס דווקא לסוגיה של חיילים וקצינים שאינם אוחזים נשק, אך יושבים במרכזי פיקוד שונים ומתכננים פעולות הקשורות לשטחים. הוא ציין כי אחריותם אינה פחותה, אלא אף עולה על זו של החייל במחסום. הוא בחר בדבריו להזכיר את הפושע הנאצי אדולף אייכמן. "הוא לא החזיק נשק ביד. כלי המלחמה שלו היו שולחן כתיבה, מברקים ובסה"כ הוא עסק בתיאומים לוגיסטיים", ציין תמיר, והדגיש כי צה"ל אמנם אינו הצבא הנאצי, אינו מבצע שואה שנייה, טיהור אתני או רצח עם, אך לאחר מתן דוגמה זו הותיר הרבה סימני שאלה בחלל האולם.
בהמשך הוקרנו בפני הצעירים מספר קטעי וידיאו נוספים. חייל מילואים סיפר על הפרת השלווה בבית מגורים בעת ביצוע מעצר. חברו סיפר כיצד המתח של החיילים בפעולות מסוג זה משחרר אגרסיות אלימות, ואילו קצין אחר תיאר כיצד ירי שהוא וחבריו ביצעו לעבר עוברי אורח בעת פעולה בשטחים מלווה אותו עד עצם היום הזה. "אני זוכר כל הזמן את פצע כניסת הכדור ואת חור יציאת הכדור".
מיומנו של סרבן
לקראת סוף הערב הקריא סרן (מיל') ספי סנדיק קטע משלו. "חסרים לי בקהל הזה אריאל שרון, מופז ויעלון. אלופים של 36 שנות כיבוש. הייתי מושיב אותם פה, מקדימה. ואומר להם: נכנסתם לבית שלהם, נכנסתם לסלון שלהם, נכנסתם לשירותים שלהם, נכנסתם לגינה שלהם, חיטטתם להם במגירות, הפכתם להם את התמונות, עקרתם להם את העצים, שברתם להם את העצמות. ואתם לא מבינים על מה הם מתפוצצים. אתם לא מבינים על מה הם נאבקים. אתם לא מבינים על מה הם נלחמים כאריות, ואתם מייבבים כחתולים".
סנדיק סירב פעמיים לשרת בשטחים ונשפט לשתי תקופות כליאה. בדבריו ציין כי הוא מוכן לשבת בכלא עוד ועוד. בהמשך הדברים שהקריא בפני הצעירים, ציין: "שרון מופז ויעלון, אני אומר לכם: ב-1,000 הרוגים לא הבנתם שגם לאחמד יש לב, וגם למוחמד יש אם דואגת. ב-2,000 הרוגים אתם תבינו. לא? 3,000 הרוגים, 4,000, 10,000. ב-100 אלף אולי אז תבינו. ואז 'על ארבע' תתחננו כדי לתת להם את כל השטחים האלה. שרון מופז ויעלון, אתם אוחזים בעגל הזהב הזה. מאמינים במקסמי שווא, בשקרים עצמיים, מאמינים באלוהי הכוח, אלוהי מסוקי האפאצ'י, אלוהי הפקודות הבלתי-חוקיות".
גם השירים שבוצעו בכנס היו קשורים לנושא הכללי. למשל, פזמון אחד השירים: "איפה טעינו ומה עשינו רע/ולמה אנו לא מוצאים תשובה?".
עקיבא, בן 17, תושב אפרת, אחד הצעירים שהגיעו לכנס, אמר כי הוא עדיין מתלבט לגבי צעדיו בעוד שנה, כאשר יתגייס לצה"ל. "מה ששמעתי פה קצת פותח לי את הראש, נותן לי עוד כמה כיווני מחשבה. מצד אחד, גם הכלא מפחיד אותי, ואני עדיין צריך לחשוב מה אני אעשה".
גם נריה, בן 17 מירושלים, עדיין מתלבט: "יש לי המון שאלות, ולא לכולן יש תשובות. כרגע, בהחלט יכול להיות שאסרב להתגייס".