עם התפתחות אמצעי התשלום העומדים לשימוש, עלה בצורה משמעותית היקף הרכישה של ממכרים שונים באמצעות כרטיסי אשראי. כך, ניתן לרכוש היום כמעט כל מוצר העולה על הדעת באמצעות כרטיס אשראי, מהבית, באמצעות מודעה כתובה או משודרת באינטרנט. יוצא מכך שקיימים שלושה צדדים לעיסקת המכר: הקונה, הספק וחברת האשראי.
לעניין זה חשיבות רבה שכן יש נשאלת השאלה מהו מעמדם של הצדדים, ובייחוד מהי מידת האחריות של חברת האשראי לאספקת המוצר שהוזמן, כאשר ההזמנה נעשתה באמצעות חוברת המכירה שהחברה הפיצה ללקוחותיה.
במקרה שאירע באחרונה, הוזמנה על ידי לקוחה מערכת קולנוע ביתית שמפרטה הטכני הופיע במודעת מכירה ושאת תמורתה שילמה באמצעות כרטיס אשראי. אלא שהמערכת שהגיעה לבית הלקוחה לא תאמה למערכת שהוזמנה, והתובעת תבעה את חברת האשראי ואת הספק.
חברת האשראי טענה כי אינה צד להסכם, ואף ציינה כי בתקנון המכירה מופיע במפורש הסעיף: "כל המודעות וכל ההתחייבויות הנילוות לרכישתם, אספקתם, טיבם ואיכותם של המוצרים הינן באחריות בתי העסק מפרסמי המודעות בלבד. חברת האשראי ..... אינה צד לעיסקה בין בית העסק לרוכש".
אלא שבית המשפט קבע כי חברת האשראי היא דווקא כן צד להסכם ומעמדה אינו מעמד של מתווך או שלוח, וכי היא אחראית כלפי התובעת. שכן, חברת האשראי לוקחת על עצמה את האחריות לטיפול בלקוח במהלך ההזמנה וגם הודעת ביטול העיסקה צריכה להגיע אליה ולא לספק. בקביעתו זו השתמש בית המשפט בכלל המשפטי- פרשנות לרעת המנסח, לפיו יש לפרש את ההסכם לרעת המנסח אותו שכן סביר שניסוחו יהא לטובתו.
מהו ביטול עיסקה? לפי חוק הגנת הצרכן רשאי הצרכן לבטל את העיסקה בתוך 14 ימים ממועד קבלת הממכר בהודעה בכתב למוכר. יתר על כן, בהסכם הרכישה בין התובעת לספק נרשם כי ניתן לבטל את העיסקה בתוך 30 ימים. מסתבר שהתובעת שלחה דרישות חוזרות ונשנות להחלפת המוצר לזה שהזמינה, אך לא דרשה לבטל את ההסכם אלא לאחר למעלה מחודש ימים מאז קיבלה את המוצרים לביתה.
בית המשפט קבע כי אמנם התובעת לא הודיעה על ביטול העיסקה בזמן, אך כל אחת מדרישותיה להחלפת המוצר מהווה מתן אורכה לספק לקיום ההסכם. המשמעות היא, שדרישה להחלפת המוצר מתחילה למעשה מחדש את מירוץ הזמן (30 ימים לפי ההסכם) לביטול העיסקה. מכאן, שהחוזה בוטל כדין, ועל הצדדים להשיב זה לזה את מה שקיבלו.
איסור הטעייה מורחב
עוד טענה התובעת כי המערכת שפורסמה במודעה היא בשיטת דולבי דיגיטל, בעוד שהמערכת שסופקה לה היא מערכת בשיטה מיושנת יותר, דולבי סוראונד, וכי לא ניתן היה להבין מהמודעה שהמערכת היא מערכת התומכת בשיטה ישנה יותר. בית המשפט קבע, כי המשמעות שיש לתת למונחים במודעה היא המשמעות שנודעת להן באוזני אנשים פשוטים ולא מקצוענים, ומשלא נעשה כן, קיימת הטעייה.
בעניין זה ממשיך בית המשפט את הקו הנוקשה המרחיב את חובת הגילוי לצרכן, הקובע כי הברירה לבטל חוזה מחמת הטעיה, כאמור בסעיף 15 לחוק החוזים, עומדת לצד שהוטעה, בין אם היתה הטעיה במרמה, בין אם היתה ברשלנות או אף בתום לב וללא רשלנות.
בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את שווי המוצר בתמורה להחזרתו.
הכותב הוא עורך דין ומומחה בדיני חוזים