אירלנד אהובתי

לרגל St patrick day בועז כהן בוחר את האמנים האירים האהובים עליו ביותר - מואן מוריסון ועד הצ'יפטיינס

פטריק הקדוש חי באירלנד במאה הרביעית לספירה. יום אחד, בשעה שרעה את צאן אדונו, ראה הנער פטריק חזיונות דתיים שגרמו לו לצאת למסע בכל רחבי אירלנד במטרה להביא לאירים את בשורת הנצרות. בשורת הנצרות לוותה בשלל ניסים ונפלאות, האמונה מספרת כי פטריק הלז שיכנע את כל נחשי אירלנד לזחול אל הים, שם טבעו כולם ועד היום לא ניתן למצוא נחשים באירלנד. ה-17 במרס נקבע כיום חגם של האירים "יום פטריק הקדוש", והוא תירוץ מבורך להזכיר 10 אמנים שנולדו ופעלו באירלנד ומזוהים מאוד עם מולדתם, שתרמה לעולם גם את ג'יימס ג'ויס, סמואל בקט, כריסטי בראון - ואת הבירה הטובה בעולם: גינס.

 

1) ואן מוריסון

 

הוא נולד באוגוסט 1945 בבלפאסט שבצפון אירלנד, וכבר בגיל 18 נחשב לאמן חשוב במולדתו. באירלנד, כיום, הוא חצי אלוהים. האיש הלבן עם הקול השחור, ששידך בגאוניות בין הרית'ם-אנד-בלוז לבין המוזיקה הקלטית. בסרט "הקומיטמנטס" של אלן פרקר מוגדרים האיריים כ"כושים של אירופה", וואן מוריסון מוכיח זאת טוב מכולם. כל ההתכתבות המוזיקלית והאמנותית שלו התנהלה אל מול הבלוז של היבשת הגדולה אמריקה – ולא עם הפופ והרוק של בריטניה. באופן מוזר ומעניין, רוב היוצרים שהשפיעו עליו אינם איריים כלל: מאדי ווטרס, האנק וויליאמס ובוב דילן, סוני בוי וויליאמסון וג'וני לי הוקר.

 

מתחת לאדרת של ואן מוריסון יצאו כולם. שינייד אוקונור ו- 2U אנדרו סטרונג וגאווין פריידיי, הקראנבריז, הקורס, הצ'יפטיינס ואפילו הדיוויין קומדי. למרות שלהקתו THEM כבר פעלה בתחילת שנות השישים, הפריצה הגדולה של "ואן דה מאן" לתודעה העולמית קרתה בזכות אלבום הסולו השני שלו, "אסטראל וויקס" מ-1968. הוא עובד בקצב מדהים, מוציא אלבומים למכביר ולא במקרה זכה למעמד העל שלו במולדתו ומחוצה לה, כמוזיקאי האירי החשוב ביותר בחמישים השנים האחרונות.

 

אלבומים מומלצים: "אסטראל וויקס", "ריקוד ירח", "לתוך המוזיקה", Poetic Champions Compose, "פעימת לב אירית" וכמובן Enlightenment שלטעמי הוא המופלא באלבומיו.

  

2) שינייד אוקונור

 

זמרת אדירה, שניהלה קריירה מוזרה ובלתי יציבה. אישיות יוצאת דופן, מלאת עוצמה ורגישות, שעוררה מחלוקות רבות ב-15 שנות קריירה. שינייד אוקונור הספיקה לחולל רעש גדול, אבל גם להביא הרבה יופי. בגיל 24 היא כבר אישרה ביוגרפיה שנכתבה על חייה ולפני גיל 40 פרשה האשה היפה, שהחלה בתור "הזמרת עם הקרחת".

 

אוקונור מייצגת להפליא את הדואליות של הנפש האירית: זועמת ורכה, זועקת ומלטפת, קתולית מצד אחד וקורעת תמונות של האפיפיור מצד שני. גיטרות חשמליות חורכות באלבום הבכורה ושירי-עם אירים עתיקים באלבום האחרון.

 

אלבומים מומלצים: "האריה והקוברה", "האמא האוניברסלית".

 

3) הצ'יפטיינס

 

הצ'יפטיינס נוסדו ב-1963 ולא הניחו את כליהם לרגע מאז. כשהם חברו לואן מוריסון, נעשו קסמים. כדאי לבדוק גם אלבומים עצמאיים, אבל הם באמת בשיאם כשיש להם אפשרות לשיתוף פעולה מפרה ומבורך.

 

אלבומים מומלצים: צ'יפטיינס 4, Cotton-Eyed Joe המלנכולי והרך Tears of Stone שבו מתארחות זמרות (ג'וני מיטשל, נטלי מרצ'נט, דיאנה קראל, בוני ראייט, לורנה מק'ניט, שינייד אוקונור, ועוד) וכדאי גם להקשיב ל"החייט מגלוסטר" שנכתב בהשראת האגדה המקסימה, אלבום שהופיע דווקא בחברת "ווינדאם היל" הקליפורנית, של וויליאם אקרמן.

  

4) הפוגס

 

הלהקה, שהוקמה ב-1982, שרדה 12 שנים תוך כדי הפקת אלבומי מופת וחיבור, לכאורה בלתי אפשרי, בין רוח הפאנק למוזיקה הקלטית. שיין מק'גוויין, זמר בלי שיניים ועם הרבה וויסקי בדם (ואולי להיפך: עם קצת דם בוויסקי), הוביל את הפוגס בשנותיה הראשונות ובארבעה אלבומים רצופים, משיא לשיא.

 

אלבומים מומלצים: "וורדים אדומים בשבילי", שכולל לא מעט קטעים אירים מסורתיים; "רום, מעשי-סדום וקשירות", If I Should Fall From Grace With God, שכולל את הלהיט-הדואט הנהדר עם קירסטי מק'ול, "פיירי טייל אוף ניו יורק" ו"שלום ואהבה".

  

5) קלאנאד

 

אוהבים להתייחס אליהם כאל ממבו-ג'מבו מלא אוויר, אבל האמת היא ש"קלאנאד" מייצגת פן רחב של המוזיקה האירית הכפרית, והחל מהקמתה ב-1970 על ידי בני משפחה אחת – שאפה לחבר את המורשת הקלטית אל הפופ המודרני. אפשר לומר שקלאנאד חרשה את השדה, שבו הקורס קטפו את הפירות במהירות ובקלות. מוייר ברנן, הסולנית, היא זמרת מופלאה – אבל דווקא אחותה הצעירה, אניה, התפרסמה יותר ממנה, כשהצטרפה ב-1979 ל"קלאנאד" ופרשה לטובת קריירת סולו בשנת 1982.

 

אלבום מומלץ: "טבעת הקסמים" (1983).

 

6) אניה

 

יוצאת הקלאנאד נולדה ב-1961 ומאז האלבום "סימן מים", שיצא בסוף שנות השמונים, היא האמנית האירית שמכרה הכי הרבה אלבומים ב-15 השנים האחרונות. הסיגנון של אניה מזוהה מאוד – אינסוף שכבות קלידים וקולות מוכפלים. יש מי ששונאים את הסטייל המוגזם והיפיוף, אבל אניה יצרה ז'אנר שלם ועומדים לזכותה כמה שירים מעולים וביצועים מחודשים לקלאסיקות איריות עממיות וישנות ("אולמי שיש", שאמא שלה היתה שרה לה כשיר-ערש, הוא הידוע מכל).

 

אלבומים מומלצים: "סימן מים" (1988), "ירח רועים" (1991)

  

7) גאווין פריידיי

 

פוסט פאנק. מוזיקה נסיונית. קברט אפל. פריידיי, צייר ומוזיקאי מחונן, היה הדמות החיה ב"וירג'ין פרונס", הלהקה האירית האקספרימנטלית הבולטת ביותר, אבל אחרי שזו התפרקה – הוא פרש להתבודדות עם בדי הציור וצבעי השמן שלו לתקופה ארוכה. ב-1989 חזר לאולפן, הזמין את הפסנתרן המעולה מוריס סיזר לעבוד איתו, ותחת השם "גאווין פריידי ומאן סיזר" – הם הקליטו את יצירת המופת המכוננת: "כל אדם הורג את הדברים שהוא אוהב". פריידיי חתום על דברים מעניינים רבים, אבל זהו האלבום שבזכותו יירשם שמו בספר הזהב של המוזיקה המודרנית.

 

אלבומים מומלצים: "כל אדם הורג את הדברים שהוא אוהב", "שאג טובאקו".

 

8) לונאסה

 

הם כבר הספיקו להופיע בישראל ולהדהים אפילו את המעריצים שלהם כשהם מוכיחים, למי שהיה זקוק לזה, מיהי הלהקה האירית המרתקת ביותר, כרגע. לונאסה מספקים מוזיקה אינסטרומנטלית, עתירת אנרגיה ורגש – כשידה האחת אוחזת במסורת מוזיקת העם האירית, וידה השניה במאה ה-21.

 

אלבומים מומלצים: The Merry Sisters of Fate

 

9) The Corrs  

 

יש שיאמרו "קיטשי", יש יגידו "פופ אם-טי-וי ממוסחר", ועדיין: האחים והאחיות, בגירסה האירית, בני משפחת קור – עושים מ-1996 פופ קלטי מצויין, רווי הרמוניות קוליות נפלאות ושירים שעושים טוב על הנשמה (במיוחד כשרואים אותם – מדובר באחת מהלהקות הכי משמחות שאפשר לבקש, בהופעה חיה).

 

אלבומים מומלצים: Forgiven, Not Forgotten, האנפלאגד 

 

10) U2

 

מתבקש לכתוב רק זאת על יו 2: כל מלה מיותרת.  ובכל זאת...חשבתם ששכחתי? שאתעלם, במסורת הטרנד הנוכחי לעקם את האף מול פועלם של בונו ודה אדג'? לא ולא. פעם, בימים הרחוקים של שנות השמונים, זו היתה להקת רוק רעבה ומוצלחת, שסיפקה כמה אלבומים ושירים גדולים – שכל כולם מבקשים לכבוש את הלב. אבל אז תפסה את מקום הלהט האמנותי, התשוקה לכבוש את אמריקה – והלהקה, למרבה הצער, הפכה למפלצת אצטדיונים שבראשה סולן עם קול גדול, אך גם טווס צדקני ובלתי נסבל.

 

אני מעדיף לזכור אותם כלהקה האירית הסימפטית, שמחוברת לנושאים הבוערים של המולדת, הרצון לשיחרור האדמה הכבושה בידי אנגליה, יום ראשון הארור והמדמם, מלחמת הפרוטסטנטים בקתולים, השמרנות והגאווה הלאומית של המורדים. ב-1988.

 

עם הופעת האלבום המנופח והחנפני "שיקשוק והימהום" – כל הלאומיות האירית הזו והאותנטיות הדעתנית נמכרו לכל המרבה במחיר. האמריקאים, יש לציין, שילמו טוב עבור האימוץ ובכל זאת – את הימים היפים של נעורינו, לא נשכח.

 

אלבומים מומלצים: "מלחמה", "האש הבלתי נשכחת", The Joshua Tree