השם "קדחת השחת" המתייחס לאלרגיית האביב, תואר לראשונה באנגליה בקרב אנשים שפיתחו תופעות של התעטשויות, גירויים בעיניים וקוצר נשימה תקופת פריחת הקש, ומכאן נגזר שמו. המדובר בתגובה אלרגית חריפה התלוייה בפיזור פריחות צמחים בעונה מסויימת של השנה.
שכיחות תופעות קדחת השחת מגיעה בעולם עד כדי 30 אחוז מהאוכלוסיה. בארץ, עיקר קדחת השחת מתרחשת בתקופת המעבר בין החורף והאביב, ואחר כך בתקופת הסתיו.
סימפטומים: מרבית האנשים סובלים מקדחת השחת מתלוננים בעיקר על גרד בעיניים, בלוע, בגרון ולעיתים גם בעור. נוסף על כך סובלים האלרגיים מנזלת והתעטשויות מרובות. חלק מהאנשים נתקפים גם בקוצר נשימה, בעיקר אם הם סובלים מקצרת (אסתמה).
כעיקרון, דלקות קדחת השחת אינן מסוכנות, פרט לחולי אסתמה המפתחים התקף אסתמטי המקשה על הנשימה. עם זאת אין ספק שתופעת האלרגיה מאוד מטרידה, משבשת ופוגעת באיכות החיים.
מניעה: קשה מאוד להימנע מקדחת השחת, מאחר ומדובר באבקות המופצות באוויר ומועברות על ידי הרוח. ניתן לנסות ולשמור על סביבה נקייה, כמו שהייה בבית ובמשרד בחלונות סגורים. כאמור, מניעה מוחלטת היא בלתי אפשרית, אך ניתן לקבל טיפול שיכול למנוע את ההתקפים, על ידי חיסונים.
איבחון: קל מאוד לאבחן את קדחת השחת, באמצעות תבחיני עור בהם דוקרים את העור ומחדירים את מחוללי האלרגיה (אלרגנים). על פי התגובה על העור, ניתן להבדיל בין סוגים שונים של אלרגנים וליצור מיפוי של הרגישות. דרך אחרת היא בבדיקת דם הקרויה RAST אולם עלותה גבוהה והיא פחות מדוייקת.
טיפול: למרבה המזל, יש בידנו כיום תרופות יעילות שאינן פוגעות בעירנות וביכולת לבצע פעילויות יומיומיות. לכן, ניתן לקחת אותן לתקופת טיפול ארוכה גם של חודשיים, עד שהעונה חולפת. המדובר בתרופות ממשפחת האנטיהיסטמינים או תרסיסי סטרואידים.
התרופות האנטיהיסטמיניות מהדור החדש כדוגמת טלפאסט, לוראסטין, אריוס והיסטאזין, דומות בהשפעתן במידה רבה. בניגוד לתרופות מהדור הישן כדוגמת אהיסטון, בנאדרין וסידאלין, התרופות החדשות אינן גורמות לנימנום ועייפות וכאמור ניתנות לשימוש למשך תקופה ארוכה.
תרסיסים מסוג אלגרו, פליקסונאז, נאזוקורט ותכשירים לעיניים ממשפחת: טאילאביסט עשויים אף הם לסייע בטיפול בתופעות האלרגיה השונות.
במידה והתופעות חוזרות, או שהטיפול התרופתי לא היה חזק דיו, ניתן לעבור לקו ההגנה הבא: חיסון, אשר גורם להפחתה של התגובות החיסוניות האגרסיביות שאדם מפתח בהתקף אלרגיה.
החיסון גורם לשינוי המאזן בין המערכת המפעילה את האלרגיה לבין המערכת המדכאת. הדבר מבוסס על הפעלת תאים מסויימים המשתקים את ייצור נוגדני האלרגיה. החיסון מפחית את התגובות עד כדי כך שהאדם נפטר מהנטייה האלרגית. הטיפול מחייב זריקות במשך שנתיים עד שלוש שנים, כיוון שהפסקה מוקדמת שלו עלולה לעורר מחדש את מנגנון האלרגיה.