ראובן גרוס: חניון טוב משאיר רווחיות

עם אימפריית חניונים מרשימה, רכוש שמוערך ב-50 מיליון דולר ושלוש בנות שמנהלות לו את העסקים, ראובן גרוס ממשיך לחלום על היציאה המיוחלת לפנסיה - אבל מפחד שברגע שיעשה זאת, הכל יקרוס; לעופר פטרסבורג מספר מלך החניונים על הקשרים (רק מזיקים), הפוליטיקה (מה חולדאי קשור?) והתדמית (הצליחו להדביק לי תדמית לא טובה - ולא בצדק); ראיון

לפני כשנה הופיע בבית המשפט עו"ד יגאל שפירא כמייצגה של חברת הבנייה קרדן במשפט שדן באחד מחניוניה. בשלב כלשהו קטעה השופטת את דבריו של שפירא: "תעשה הפסקה", אמרה לו, "נקרא לראובן גרוס ונגמור את המשפט הזה". שפירא ניסה להסביר לה שהחניון אינו של גרוס, אלא של קרדן. "לא חשוב איזה אבן תהפוך בחניונים, תמצא שם את גרוס", פסקה השופטת.

 

כיוון המחשבה הזה הוא אולי מה שהביא את אנשי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) לפשוט לפני כשבועיים על משרדי חברת החניונים העירונית אחוזות-החוף, במטרה להחרים מסמכים הקשורים למכרז על חניון באוניברסיטת תל-אביב.

 

זאת, לאחר שהחברה שהפסידה במכרז טענה בבית המשפט כי "שיטת המכרזים לכאורה מנוצלת לרעה על ידי אחוזות-החוף, כדי להבטיח מראש את זכייתם של איש העסקים ראובן גרוס ומקורביו". במקרה הזה המקורבת לא הייתה החברה של גרוס עצמו, רם-חן, אלא חברה שבבעלות חברו הטוב של חתנו.

 

בכל הקשור להליך המשפטי, גרוס יכול לנשום לרווחה. בשבוע שלאחר מכן בית המשפט ניקה אותו לחלוטין והסיר את התביעה, כשהוא מכנה אותה: "לשון מתלהמת עם תשתית רעועה ביותר, ללא בסיס ראייתי".

 

טוב לי כמו שאני

 

אימפריית החניונים של ראובן גרוס (57), שהחלה בחניון בית-הדר בתל-אביב ב-72', מסועפת היום סביב הגלובוס. כיום חולשת רם-חן על 70 חניונים בישראל ובשבע מדינות נוספות, ועסקיו כוללים נדל"ן, מלונאות, היי-טק ומכרות יהלומים.

 

אנחנו נפגשים בלשכתו בבניין משרדים ותיק ברחוב החשמונאים בתל-אביב. ללשכה מחוברת מרפסת הצופה לנוף אופייני - חניון רחוב הארבעה שמתחת. עוד מצורף ללשכה חדר שינה עם מקלחת ("אשתי הכריחה אותי. כשיש לי פגישה בערב אני נח כאן, כדי לא לחזור להרצליה-פיתוח"). כלבלב קטן, ששמו חזי, מסתובב בין אנשי הלשכה, ומכונה נכדוג (נכד וכלב).

 

חניוני תל-אביב הפכו אותו לאחד האנשים העשירים בישראל, עם רכוש המוערך בכ-50 מיליון דולר, אבל היום הוא דווקא מעדיף להתרחק מהעיר: בימים אלה, רם-חן מנהלת משא ומתן להפרטת מחלקות החנייה והפיקוח העירונית בטרבילסי שבגרוזיה ובאתונה שביוון.

 

במקום המחלקה העירונית תוקם חברה מקומית שתנהל את כל תכנון ותפעול מערכות החנייה בעיר, כולל תמרור, שילוט, גיבוש חוקי חנייה ותעבורה, פיקוח וגרר. בגרוזיה מדובר בהיקף ראשוני של 500 אלף מקומות חנייה, בעלות של 10 מיליון דולר. באתונה מדובר בפיילוט של 10,000 מקומות חנייה, בהשקעה של 3 מיליון דולר.

 

"יוון נמצאת מבחינת תחבורה בימי הביניים", אומר גרוס. "רכב שחונה שלא כחוק מסירים עם מברג את לוחית הרישוי שלו, עד שהבעלים פודה אותה בכסף. ככה בעצם מקבעים את הרכב לזמן ממושך במקום העבירה, כי אסור לנסוע בו ללא הלוחית. יש שם כאוס לא קטן".

 

היית רוצה להיכנס לנעליה של מחלקת החנייה והפיקוח גם בעיריית תל-אביב?

 

"השתגעת? אין שום סיכוי שבעולם. אולי בשם אחר. אני לא חולם על זה אפילו, גם אם אביא לכאן את פתרונות החנייה הטובים בעולם במחיר אפסי. אחת הסיבות שהלכתי לחו"ל, היא כי שם אתה אנונימי. אף אחד שם לא יודע מי אני".

 

יש לך בעיה של תדמית?

 

"הצליחו להדביק לי תדמית לא טובה - ולא בצדק. אבל טוב לי כמו שאני, אני מסתדר עם כל קנאה וברוך השם מצליח. עדיין יש לי פחד מקנאה של מתחרים, ומרב-סרן שמועתי כזה או אחר. בעניין מכרז אוניברסיטת תל-אביב לקח לשופט פחות מיומיים להעיף את כולם מהחדר מדרגות. במדינה מתוקנת זה לא היה קורה בכלל".

 

ואולי גם המכרזים בארץ הם לא כמו במדינה מתוקנת?

 

"מה אתה מדבר? מקפידים על כל שעל. מי שהיה במכרז כזה יודע שאי אפשר לרמות".

 

יש בכלל מקום להפרטת מערך החנייה בתל-אביב?

 

"בתל-אביב יש פתרונות חנייה טובים. אם אני אקח מחוגה ואסמן על המפה, תראה שתמיד תוכל למצוא פתרון חנייה בטווח של 300 מטר. זה טבעי בכל עיר מודרנית. הכל בתל-אביב טיפ-טופ".

 

ומה עם הג'ונגל של מחירי החנייה בעיר?

 

"שטויות. יש בעיר 100 חניונים עירוניים של אחוזות-החוף. אי אפשר להקפיץ מחירים, כי אצלם המחירים מפוקחים ונמוכים. לא נבריח לשם את לקוחות, כי מה יישאר לנו?"

 

איך הנהג הישראלי?

 

"קצת עצלן. הוא לא אוהב ללכת ברגל, וטוב שכך. הישראלי הופך לאט לאט לממושמע בענייני חנייה וציות לחוק, אבל זה תהליך איטי".

 

הוא תחמן?

 

"הישראלים כבר ניסו 300 אלף שיטות לחסוך בחניונים: לסרב לשלם, לשלם בלי קבלה, מה לא. אבל יש לנו אמצעי בקרה, מצלמות ושיטות ספירה ממוחשבות".

 

חניונים זה עסק רווחי?

 

"זה כמו לשאול כמה עולה חליפה ליתום. חניון טוב, בניהול נכון, משאיר רווחיות".

 

היית רוצה להיות גדול יותר בארץ?

 

"אני מנהל משא ומתן לרכישת חניוני אבן-זיו, וגם 10 חניונים פרטיים".

 

למה אתה לא נכנס לאחת מקבוצות הרכבת הקלה בתל-אביב?

 

"אני זקן לזה".

 

תוך שנתיים היו לי 60 חניונים

 

גרוס הוא בן למשפחת קבלנים עשירה. בזמן הלימודים (כלכלה ומינהל עסקים) עבד בבנייה, ובגיל 42 הביא לארץ את הסמיילי הראשון. ניסה לרשום אותו כפטנט וכשל, מה שלא הפריע לו לפרסם שבידו הרשיון הבלעדי עליו. זה עבד, ושנה שלמה גרוס הרוויח ממכירת העיגול הצהוב המחייך. הארץ הוצפה במדבקות שעוצבו על ידי המאייר דני קרמן: סמיילי מחייך, בוכה, כועס.

 

בשנות ה-70 הפך גרוס לאמרגן בתחום האירועים. הוא סגר את גני התערוכה בתל-אביב לשלושה ימים, וערך שם את וודסטוק הישראלי, בהשתתפות 100 אלף איש. גרוס, חיים סבן ויהודה טלית קיבלו זיכיון לשלוש שנים לאיצטדיון יד-אליהו, והריצו בישראל הופעות מכל העולם: חוזה פליסיאנו, מייק ברנט ואסתר עופרים. הוא המציא את פסטיבל שירי הילדים, ומכר אותו אחרי עשור.

 

ב-72' מישהו הציע לו לקנות חצי מחניון בית-הדר בתל-אביב. הוא הסכים, בלי לדעת מיהו השותף. כמה ימים אחר כך הוא פגש אותו לראשונה במגרש: זה היה ציון לוי, בעל מסעדת ציון בכרם-התימנים. "הייתי בטוח שגנבו לי את הכסף", מספר גרוס, "בדיוק פירסמו את רשימת 11 ראשי הפשע בישראל, וציון בא מהכרם, אז הייתי בטוח שהוא מאפיונר. אחר כך התברר שהוא לא מהחבורה ושהוא שותף נהדר".

 

גרוס ראה כי טוב, ובלע עוד ועוד חניונים. באמצע שנות השמונים זכה גרוס במכרז של עיריית תל-אביב להפעלת מערך הסינדול בעיר.

 

"אני אומר בלי ענווה שהמצאתי את החניונים בתל-אביב. עשיתי אז סקר בחניון הארבעה וגיליתי שרוב המשתמשים פשוט רמאים: היה צריך לשים תלושי חנייה על החלון ברכב - 90% לא שמו תלוש בכלל ו-10% שמו תלוש משומש. בעלי החנויות באיזור שיחדו את הפקחים כדי שלא ייתנו להם דו"חות".

 

"באתי לצ'יץ' (שלמה להט, אז ראש עיריית תל-אביב, עפ) ואמרתי לו: 'גם אם תיתן לי את החניון חינם, תמורת ארנונה בלבד, תרוויח יותר'. תוך שנתיים היו לי 60 חניונים בתל-אביב".

 

וכיום?

 

"תצחק, אבל יש לי רק שני חניונים ציבוריים בעיר, ו-10 פרטיים. עם הזמן איבדתי את רוב החניונים הציבוריים. באו מציעים במכרזי הפעלה חדשים, ותמורת שקל יותר לקחו את זה ממני, בלי להתחשב ברמת ההשקעה והמקצועיות שלי".

 

הקשרים שלך סידרו לך את החניונים?

 

"הקשרים שלי לא רק שלא מסדרים, הם גם מרעים. זה רק מפריע וגורם נזק עצום".

 

מעולם לא השתמשת בקשרים כדי לזכות בחניון?

 

"אפילו לא בצחוק. לא היה חניון שקיבלתי שלא דרך מכרז או בית משפט. מדביקים לנו שם, כדי להקשות עלינו".

 

אין לך מקורבים במקומות הנכונים שמסייעים בזכייה?

 

"אפילו לא אחד".

 

נטען כי היית שותף סמוי במכרז לחניון האוניברסיטה.

 

"אמיר ארליך, הבעלים של קסם (החברה שזכתה, עפ) הוא מכר וחבר לנשק של חתני, יאיר רבינוביץ', שהוא המנכ"ל התפעולי שלי. לקח לארליך שמונה חודשים ללמוד את הנושא לפני שניגש למכרז. ולא, הוא לא התייעץ איתי".

 

הגיוני שחבר קרוב של חתנך, שאין לו ניסיון בנושא, לא ינצל את ההזדמנות כדי ללמוד ממך?

 

"אני יכול ללמוד ממנו. מה שהם למדו בשירות הביטחון, חבל על הזמן".

 

אבל קשה להאמין שיחא"ה חוקרים סתם כך.

 

"יאח"ה לקחו מאחוזות-החוף ניירות לבדיקה, וטוב שהם עשו כך. הם ימצאו שאנו החברה הכשרה בעולם".

 

זומנת ליאח"ה?

 

"לא, וגם לא אזומן".

 

כדי להוכיח את צדקתו, גרוס שולף נייר שעליו רשימת המכרזים שהוצאו על ידי אחוזות-החוף, מתוכם ניגשה רם-חן לשישה. היא כשלה בחמישה מכרזים (גן הכובשים, בית הדר ב', בוגרשוב, בני-דן ובית רומנו), וזכתה באחד (גלי-גיל).

 

טוענים שבמכרז על חניון גלי-גיל קלעתם בול, הצעתם בדיוק 30% מעל האומדן שקבעה אחוזות-החוף, מה שאומר שייתכן שהשתמשתם במידע פנים.

 

"כשאתה יורה למטרה בטווח של 40%, לפעמים אתה פוגע ולפעמים לא. חמישה מכרזים פספסנו, ולפעמים פגענו יותר מדי טוב".

 

ובכל זאת, בקריירה של גרוס היו כמה מהמורות: ב-98' הורשע עם שותפו בניסיון לקבלת דבר בתחבולה במכרז שפרסמה רשות שדות התעופה להפעלת חניונים בנתב"ג. ב-96', בזמן שיצא מביתו בהרצליה-פיתוח, נורתה לעברו אש חיה. לטענת גרוס, זה היה ניסיון שוד, בגלל השמועות שהוא מסתובב עם סכום גדול במזומן. המשטרה לא עצרה איש בפרשה.

 

משפחת גרוס לא תלך לפוליטיקה

 

השלישייה גרוס-חולדאי-שפירא כבר עשתה כותרות. עו"ד יגאל שפירא, מקורבו של חולדאי, נחשב כיום לאיש החזק בעיריית תל-אביב.

 

שפירא הוא שותפו של גרוס בכמה מיזמים בארץ ובעולם: הם שותפים בחברת המזח-הצפוני, שקיבלה מהקו-אופ את הזכויות על האנגר 3 בנמל תל-אביב, שם ייפתח בקרוב מרכז מסחרי ענק, והם מחזיקים במשותף במכרות יהלומים בסיירה-לאון. "שפירא הוא אח שלי", אומר גרוס. "איך רון חולדאי קשור? איפה הוא בעניין? איך הוא בקילומטר קשור לעניין?"

 

אלא שגרוס תרם כספים לרשימת תל-אביב 1 שבראשות חולדאי בבחירות 98'. לפני הבחירות, כשחולדאי נשאל אם קיבל תרומות ממנהלי חניונים, השיב: "מראובן גרוס קיבלתי". מאוחר יותר הכחיש זאת. כמו כן, לפי פרסומים שונים, העירייה קיבלה בקשתו את בקשתו של שפירא לוותר לגרוס על חוב ארנונה של 2 מיליון שקל.

 

לפני הבחירות האחרונות ערך גרוס כנס של הליכוד. "עשיתי את זה רק כהפגנת כוח", הוא אומר. "להראות לעצמי את מקומי. הייתי צריך לשים את עצמי על המפה, זה היה מעין אתגר. גיליתי שאם אני רוצה, אני מסוגל בקלות רבה".

 

כמו ראובן גבריאלי, גם ראובן גרוס רוצה בת משפחה בכנסת?

 

"משפחת גרוס לא תלך לפוליטיקה".

 

אז בשביל מה לטפח קשרים פוליטיים? זה מועיל לעסקים?

 

"אף פעם לא ניצלתי קשרים. לא בכנסת ולא חברים".

 

אם לא ברמה הארצית, אז פוליטיקה ברמה העירונית?

 

"אני מעדיף להיעלם בתהום הנשייה".

 

אתה לא רוצה להיות ראש עיר?

 

"אין לי סיכוי. זוכרים לי את הסנדלים".

 

פנסיה, כמה שיותר מהר

 

פעמיים בעבר הצהיר גרוס כי הוא יוצא לגימלאות. בגיל 44 אף ערך לעצמו מסיבת פרישה בנוכחות 600 משתתפים. "חודש בדיוק הייתי בפנסיה, אבל הענף הזה מלא בזאבים ובמכרסמים", הוא מספר. "הבנתי שמהר מאוד לא יישאר כלום למשפחתי ולי. לפני שנה חשבתי שוב לצאת לגמלאות, אבל הבנות שלי עדיין לא בשלות".

 

הבנות, "המלאכיות של גרוס" כפי שהוא קורא להן, הן מאיה (28), מנכ"לית גרוס-הולדינג'ס, נטלי (26), הממונה על פרוייקטים נדל"ניים בשפך הירקון ועל בתי מלון ליולדות ולחולי לב באיכילוב, וחן (24), "שקורעת את תל-אביב בחיפוש אחר פרויקטים חדשים", כפי שמעיד עליה אביה. יש עוד יורש, איקי בן ה-18, " שבא לכאן לפעמים למדוד אם הכורסא מתאימה למידותיו. עוד לא".

 

אז עם שלושתן בעסק, אתה כבר בחצי פנסיה?

 

"אני עובד אצלן, והן לוקחות פיקוד. הייתה לי החלטה שהשתלמה: אני לא אומר להן מה לעשות, וזה גם לא יעזור לי אם אנסה".

 

דיברת על הנפקה בקרוב.

 

"הבנות מתנגדות. הן אומרות שלא צריך להכניס למשפחה שמחה ועליזה כמו שלנו גורמים נוספים ולא מוכרים. טוב לנו ככה, עם ההרמוניה המשפחתית שלנו".

 

ומה הלאה?

 

"פנסיה, כמה שיותר מהר. לבלות את אחרית ימי עם אשתי ולגדל נכדים".