שמע מה שמעתי באינטרנט

האינטרנט היא אמצעי נפלא להעביר מידע - גם מידע לא אמין, מפוברק או נבזי. מעולם בתולדות האנושות לא התפשטו שמועות במהירות כזו. על הבושם המרעיל, המחבל המאיים ובנק הצללים

גל מור פורסם: 28.03.04, 09:24

הדואר האלקטרוני הפך בשנים האחרונות לגירסה המועצמת של שיחות הסלון. בזכותו, השמועות מופצות במספרים גדלים והולכים ובקצב מהיר יותר. במקום להעביר את הרכילות האחרונה לשניים שלושה אנשים, שומעים עליה עשרות, מאות ואף אלפי גולשים תוך זמן קצר.

 

בשיחות סלון, השמועות מופצות באופן ליניארי: מאחד לאחד. ברשת הן מופצות באופן ויראלי: מיחיד לרבים. כל משתמש מעביר את השמועה לכמה וכמה גולשים, וכך נוצרת רשת של שמועות, שקיבלו חיים עצמאיים. ברגעים דרמטיים, השמועות מופצות ברשת ביתר אינטנסיביות.

 

בשנתיים האחרונות הופצו שמועות רבות ברשת הישראלית: רכילות על פוליטיקאים, תיאוריות קונספירציה, מחדלים רפואיים ומה לא. בגלל הטבע הייחודי של החברה הישראלית, דומה כי השמועות הרכות, רכילות בנושאי חברה ותרבות, הן במיעוט לעומת השמועות הקשות, הקשורות לנושאים של צבא, ביטחון, משטרה ופוליטיקה.

 

בעבר נפוצו ברשת שמועות כוזבות על השר לשעבר יצחק מרדכי, לפיהן הוא ניסה להתאבד לאחר חקירת המשטרה. על פי שמועה אחרת, השדרנית שלי יחימוביץ' חזרה בתשובה, ושר לשעבר הוא הומוסקסואל (השר נאלץ להכחיש לבסוף). על פי גל אחר של שמועות, החיילים החטופים שגופותיהם הוחזרו מלבנון בינואר 2004, עסקו בזמן שירותם הצבאי בסחר בסמים (אפילו דובר צה"ל נאלץ להכחיש).

 

חלק מהשמועות מבוססות

 

לא תמיד מדובר בשמועות לא מבוססות. במסגרת מבצע חומת מגן נפוצו ברשת שמועות על הקרב שהתחולל בג'נין באפריל 2002. רובן לא כללו מידע מדויק על מספר ההרוגים ועל מהלך הקרב, אך שיקפו בבסיסן את שהתרחש וסיפקו מידע לציבור, בשעה שידיהם של כלי התקשורת הרגילים היו כבולות עקב מגבלות צנזורה.

 

במהלך שלוש וחצי השנים שבהן אלחנן טננבוים היה שבוי בלבנון, נפוצו באינטרנט שמועות שונות על נסיבות נפילתו בשבי. חלק מהשמועות, בהן הקביעה כי יצא למדינות המפרץ לצורך עסקת סמים ופותה להגיע ללבנון, התבררו כנכונות. במקרה זה התעורר החשד, כי גורמים אינטרסנטיים המעורבים בפרשה השתמשו באינטרנט לצורך עקיפת צו איסור הפירסום שהוטל על הפרשה.

 

כל התועלת בצווים כאלה הפכה לשנויה במחלוקת - שהרי למרות שידי העיתונים וכלי התקשורת היו כבולות, כל גולש יכול היה להגיע למידע בנקל, למרות שלא היתה לו יכולת לדעת אם הפרטים שבידיו נכונים או שגויים.

 

כדרכה של הרשת, פרטי הפרשה האלה היו נגישים לכולם: גם לאנשי החיזבאללה בלבנון ולצרכני התקשורת הבינלאומית. בית משפט העליון נתן דעתו למצב האבסורדי הזה, והתייחס להפצת המידע באינטרנט כאשר הורה על ביטול חלקי של צו איסור הפירסום.

 

חפשו את השגיאות

 

איך אפשר לקבוע שהדואר האלקטרוני שקיבלנו הוא אמין? ובכן, הוא אמין כמו המשתמשים בו, וכאשר כל אחד יכול להשתמש בדואר אלקטרוני, צריך לבדוק מה המקור להודעה ואם ניתן לתת בו אמון. ברחבי העולם וגם בארץ הוקמו אתרים, שמטרתם להזים ולהפריך - או לאמת - את השמועות המופצות בדואר, וזה כולל גם מכתבי שרשרת או מכתבי תחנונים לתרומת דם נדיר.

 

הישראלי חנן כהן, למשל, בנה ומתחזק בהתנדבות אתר בשם לא רלוונטי, שבו הוא בודק אם השמועות נכונות או לא. באתר מופיעים גם קישורים לאתרים בינלאומיים, כמו Snopes, שבהם ניתן לאמת אגדות אורבניות ושמועות למיניהן.

 

הנה כמה שמועות מהאחרונות שהופצו בדואר האלקטרוני ברחבי הארץ: