האיש, אחמד יאסין, בן 38, הגיע לישראל באוקטובר 2003. לדבריו, הוא שירת בעבר בצד"ל, אך פרש עוד לפני שישראל נסוגה מלבנון. לטענתו הוא ברח מלבנון לאחר שהמשטרה המקומית רדפה אחריו. הוא לקח את ילדיו, נסע עד סמוך לכפר ר'גר, שחציו בשטח לבנון וחציו בישראל, וניגש למוצב צה"ל במקום. במשך 48 שעות הוחזק במוצב עם ילדיו. הוא סיפר לחיילים כי אחיו עבר אף הוא לישראל ומתגורר בצפת.
לאחר יומיים הורה שר הביטחון לאפשר ליאסין להיכנס לישראל והוא הועבר למשטרת קרית שמונה. משם הועברו בני המשפחה לביתו של האח בצפת.
האח, התברר, התגייר במהלך השנים ואף הפך לחרדי. הוא ניסה להשפיע על אחיו לנהוג כמוהו, אלא שיאסין התלבט. הוא לא רצה להתגייר והתקשה למצוא עבודה ולפרנס את ארבעת ילדיו. מפעם לפעם היה חוזר לתחנת המשטרה בקרית שמונה, שם איפשרו לו ולילדיו לשהות בחדר האוכל של התחנה.
אחיו ניסה לסייע לו במציאת עבודה, אם בגינון או בחטיבת עצים עבור הקרן הקיימת לישראל, אולם הוא לא הצליח להתמיד בעבודה, מה גם שאחיו הזהיר אותו כי אם לא יתגייר לא יוכל להמשיך ולסייע לו.
לפני כחודש ביקש לשוב ללבנון. בעצה אחת עם מפקד משטרת קרית שמונה, סגן ניצב פרג' פארס, החליט לאפשר למשטרה לעצור אותו בהסכמה עד להעברתו בחזרה ללבנון. הילדים נותרו כל אותה עת בבית אחיו.
"הוא אמר שאין לו מה להפסיד יותר. 'אני מוכן לשלם את המחיר, לשבת שם את השנים שאני צריך לרצות בכלא וזהו. כאן אין לי מה לחפש יותר. חשבתי שכאן יהיה לי טוב אבל כנראה שהמצב הטוב ביותר שלי הוא בלבנון'", סיפר פארס.
שלוש פעמים בחודש האחרון הובא יאסין בפני שופט ובכל פעם הוארך מעצרו בהסכמה. אתמול הוסע למעבר הגבול בראש הנקרה, שם שב ללבנון ביחד עם ארבעת ילדיו. "בלילות האחרונים הוא לא ישן מחשש למה שיקרה לו בלבנון, אבל הוא לא ויתר. הוא הבין שהאשליה כאילו יהיה לו טוב יותר בישראל לא נכונה", אמר סגן ניצב פארס. "אני רק מקווה שלא יפגעו בו שם".