סוף משחק

זה נגמר. נגמר לי הריבאונד. לא הפתעה גדולה – שנינו ידענו שזה לא יחזיק כבר מהרגע הראשון, אבל האוייב המשותף שלנו, הסקס המצויין, גרם לנו לסבול זה את זה עוד כמה שבועות.

תפקידו של הריבאונדר הוא תפקיד לא במיוחד זוהר. לא מדובר בשחקן שממוצע הסלים שלו הוא הכי גבוה, לא בכוכב שמתראיין בסוף המשחק (למעט דניס רודמן, שעשה מריבאונד קריירה, אבל מצד שני, היה לו שיער צבעוני והוא זיין את מדונה) – אבל בלעדיו אין משחק.

 

כדי להמשיך לשחק, מישהו צריך לקחת ריבאונד. מר, אך מציאותי. וכי מהו הריבאונד אם לא הריסטארט של הלב? הריבאונד, כשמו כן הוא, אמור לבלום את הנפילה כדי שלא נחבוט את גולגלתנו הענוגה בפרקט, ולאפשר לנו להתחיל את ההתקפה מהתחלה.

 

יותר מחצי שנה אחרי הפרידה (תשעה חודשים, אבל מי סופר) הייתי חסרת יכולת לגעת באף אחד עקב פוסט טראומה. הריבאונד שלי איחר בהרבה, ומאחר שכך, נאלצתי לפתח קפיציות אורגנית ועוד כמה מָבים הישרדותיים וללמוד לחזור למעלה לבד, שזה קשה.

 

בדיעבד, היה עדיף שמישהו ירים אותי (ואני מודעת לעובדה שזה נשמע רע) – אולי ככה היה לי פחות זמן לחשוב על מהותם של דברים טריוויאליים שכאלה, ולהגיע למסקנה שהזמן שעובר מהפרידה לריבאונד לא מטשטש את קיומו. לא משנה כמה זמן עבר, הבחור הראשון אחרי אהבה שאפשר לסבול יותר מחודש הוא הריבאונד שלך, וחיי המדף שלו קצרים.

 

ב"חיי מדף" אני מתכוונת לזמן ההחלמה שלך, ולא לזמן שאת מסוגלת להישאר איתו. פחדי הנטישה והלחץ להגיע הaלשיי הנחשקת עשויים למתוח ריבאונד פשוט וקלאסי של חודשיים, לשנתיים. למעשה, אפשר לומר בביטחון שהרבה מערכות יחסים שקיימתי בנחישות היו ריבאונדים שלא השכלתי לסיימם בזמן, נטייה שכנראה נגמלתי ממנה (תודה לאל, באמת) כי מרוב שאני שונאת להיפרד, אני נצמדת לגופה הזאת, ועד שהיא לא מתחילה להסריח, אני ממשיכה לגרור אותה אחריי כמו סמרטוט רטוב וכבד.

 

תפקידו של הריבאונד הוא לאפס את המערכת כדי שהחומרה הרגשית שלך תתחיל לפעול מחדש. הריבאונד הוא ההבדלה – גדר ההפרדה בין אהבה לאהבה. אפשר להתאהב בריבאונד, אבל אם יצאת בשן ועין ממערכת יחסים משמעותית, בלתי אפשרי לאהוב אותו בשלמות.

 

זה לא כיף גדול להגיד למישהו שעד לא מזמן גרם לי לעונג בלתי מבוטל (ובימינו גם זה הרבה מאוד), שהייתי מעדיפה שלא יבוא בלובה אף פעם בחיים שלו יותר, אבל מה, צריך להשלים עם העובדה שאי אפשר לאהוב כל אחד שמקיימים איתו אינטימיות פיזית. סקס, על כל משמעותו המקודשת בעיניי, הוא לפעמים רק סקס, ואפילו אני מסוגלת ליהנות ממנו (מאוד) בלי למות אוחזת זר קמליות.

 

הריבאונד הוא אלוורה מנטלית, ממלא מקום שצורתו מתאימה במקרה לחור שנשאר בתוכך. להישאר איתו זה כמו לישון עם שמיכת פיקה – לא קר, לא חם, וחצי מהיום נשארים לך ריבועים על הפנים. ולמדתי עוד דבר – כמו שלא עם כל אחד חייבים לפברק אהבה גדולה ולעבור לגור, גם לא כל פרידה צריכה להיות תופת.

 

בדיעבד, היה די נחמד. היתה קריזה, היתה הליכה הביתה בארבע בבוקר, קללות שנונות עם חברות. גם היתה לי האופציה המנחמת לדרוך על המצלמה הדיגיטלית שהשאיל לי בטובו ולשלוח לו אותה במעטפה, בחתיכות. אבל למה לי? הרי בסופו של דבר עשינו שירות מצויין זה לזה, ואף אחד לא נפגע באמת. יקבל נא הבחור את מצלמתו שלמה, ואני אפילו אחליף לו בטריות, כמחווה של רצון טוב.