עמיר בניון לא מבין את הפחד שמשתק אנשים בגלל החשש מפיגועים. בין כה וכה "הכל מכתוב", הוא אומר. ובמעבר חד - הוא לא יודע ששיריו "ניצחת איתי הכל" ו"הזמן שלי איתך" עושים את זה במצעדים. "יש דברים שאני לא מתעניין בהם ולא עוקב אחריהם". שתי התובנות האלה יכולות ללמד הרבה על אישיותו של האמן, שהחיבור הטוטאלי שלו לסייסמוגרף פנימי מדויק ורגיש, מוליד מוסיקה אותנטית מסעירה. יצירה אישית, נוגעת, לא מתפשרת, בעלת תבניות בלתי ניתנות לחיקוי. הוכחה נוספת חדשה לכך טמונה באלבומו הרביעי, "ניצחת איתי הכל".
שלושת הקודמים, "רק את", "אותו מקום אותה הרוח" ו"שלכת", מיצבו אותו כאחד היוצרים המקוריים והאיכותיים כאן, שגם זוכים בהצלחה מסחרית בהתאם. ובניגוד לכך, בניון לא שידרג פוזה או פאזה, ולא שיפר את מצב הצבירה הפיזי שלו בחיים. הוא לא מאלה שיתרגמו הצלחה למרצדס נוצצת או למגורים בפנטהאוז בטופ של איזה סיטי טאוור. הפגישה איתו נערכת באולפן "הוק" בדרום ת"א, על קפה שחור וסיגריות. נראה שברמה הקיומית, בניון לא צריך הרבה יותר מזה.
נשארת עדיין כזה מסוגף, נזירי, מסתפק במועט, בדברים הפשוטים?
"נקווה שזה לא ייגמר לעולם. הרבה פעמים אני מרביץ לעצמי מרוב שאני חושב שאני מפונק וכפוי טובה, אבל אם נראה שאני מסתפק במועט, אני שמח".
גם לא תקעת במרכז יתד קבועה, ואחרי כמה שנים כאן, ולמרות שאתה כבר ילד גדול בן 28, עשית אחורה פנה וחזרת לבית ההורים בבאר שבע. למה?
"זה לא העניין של לחזור להורים, ואני לא בטוח שזו פאזה קבועה. דברים משתנים. לפעמים בחיים אדם עוצר לרגע. כי הגיעו מים עד נפש, כי הוא לא מצליח לתכנן את החיים שלו כמו שצריך. אולי הוא מתכנן, אבל לא מצליח לחיות. ואז יש לך הרגשה שאתה צריך את הסביבה המאוד מסוימת, של אנשים שאוהבים אותך. אז אמרתי אני צריך את זה לחצי שנה או לשנה, כדי להתעורר, למלא קצת דלק ולצאת אחר לחיים. כי לא היה לי טוב מהרגע שקמתי בבוקר ועד הרגע שהלכתי לישון, אם נרדמתי. אז הייתי צריך ללכת לבדוק את זה. במקום שהייתי בו גם לא יכולתי לבדוק. הייתי יותר מדי עסוק באיזו שיגרה, שבדיעבד גם לא אהבתי אותה. הרגשתי שאני צריך לפתור את זה, הרבה בעזרת נוכחות של אנשים שאני אוהב".
באיזו תדירות אתה מגיח למרכז?
"כעת אני בשבוע וחצי של חזרות למופע חדש, והכוונה להופיע כמה שיותר".
היית יכול להצליח בגדול אם היית מופיע בחפלות, במועדונים, בשמחות.
"אני לא יכול, זה כבד עלי. אומנם שם יש את הכסף הגדול, ואנשים עובדים על זה קשה ומגיע להם. אם אנשים מחליטים לעשות את זה ולהתפרנס מזה וזו הדרך שלהם, אז על הכיפאק. לי זה לא מתאים".
כלכלית אתה מסתדר רק ממכירת תקליטים ומופעים של פתיחת קופות?
"כן. לפעמים מכסים, לפעמים לא מכסים, אבל ברוך השם כיף לי וטוב לי".
אומרים ש"ניצחת איתי הכל" הוא אלבום יותר אופטימי מקודמיו.
"נוצרה סטיגמה לגבי התקליט הזה, תוך זמן מאוד קצר. למישהו היתה דעה שעכשיו אני אופטימי יותר, ונהייתה מן הסכמה מוזרה לגבי זה. אבל אני לא חושב שמי שאומר את זה באמת נכנס לתוך התקליט וניסה להבין. אף על פי שזה נחמד".
מה שבטוח זה שאתה שר בו על אהבה למוסיקה ואהבה לאשה.
"לא רק. באמת. יש בו שירים אחרים שמדברים על דברים אחרים".
על עלייה לספירות רוחניות?
"אני כותב את מה שאני מרגיש וחושב, וזה הולך לכל מיני כיוונים. אני זורק הכל, מקיא הכל. אבל מי שמקשיב זכותו לקחת את זה לאן שהוא רוצה".
מוסיקה מבחינתך זה סוג של אהובה?
"זה יותר מאהובה. בוא נגיד שאם אני אדם שקנאי לאשה, אז למוסיקה אני קנאי פי ארבעה".
נראה שאתה חי יותר טוב עם עצמך עכשיו, מבחינה חברתית ובכלל.
"אני יותר כנוע מול הרצונות שלי וכל הפנטזיות שלי, מתחיל להבין שפנטזיות לחוד וחיים לחוד. לפעמים זה מתערבב. עכשיו אני מבין שלכל דבר יש מקום. צריך רק לזהות את זה ולעבוד בשביל זה. מקווה שאצליח".
אתה מנהל דיאלוג יותר פתוח עם הסביבה?
"עם עצמי. אם אנהל דיאלוג עם עצמי ואהיה מספיק מובן לעצמי, יהיה לי יותר קל עם הסביבה. אבל דבר גורר דבר, והשתפרתי גם עם הסביבה".
באלבום החדש זורם בניון מבחינת ההפקה המוסיקלית (נדב ביטון ושמוליק דניאל) לכיוונים שלא איפיינו אותו כל כך בעבר, כולל שימוש במוסיקה אלקטרונית. למשל, "לתפוס ענן" הוא שיר פאנקי מהפנט, ו"שלום אשה" מתאפיין במקצב דאנס מהיר. יש גם נגיעות לטיניות. "אין ספק שההפקה של התקליט הזה שונה", הוא אומר. "לא היתה מטרה ברורה לעשות משהו יותר אלקטרוני, זה פשוט נהיה, ואהבנו את מה שקורה פה. מבחינה מוסיקלית לא פגשתי את נדב במשך שנתיים, כל אחד עשה את הסיבוב שלו, והתברר שהסיבובים שלנו מתחברים".
גם הזיקה הקבועה למורשת המוסיקלית הערבית (בניון גדל בבית על מוסיקה מצרית ואלג'יראית, בעיקר) מתבטאת באלבום, ב"אינסרף", ולראשונה משתף היוצר כותב טקסטים נוסף, אסף אטדגי. "קודם כל הוא חבר מאוד מאוד יקר, הוא אח", אומר בניון. "אני מכיר אותו הרבה זמן, חיינו ביחד תקופה וניגנו ביחד, והוא כותב ממקומות שאני מאוד מעריך. יש לו סוג של משהו כנה, שהתחברתי לזה. נוצר בינינו שיתוף פעולה בכתיבה, בדבר הכי אינטימי, דבר שהיה לי עד היום רק עם אחי. והאהבה שלי אליו הביאה אותי לראות את הדברים יותר מקרוב".
הזכרת את אחיך אבי. במבט לאחור, אתה לא חושב שהיית מעורב יתר על המידה באלבום הבכורה שלו, "לא אוותר", והתוצאה הזכירה את האלבומים שלך?
"מה לעשות, הייתי שם. אולי באמת הפרעתי למשהו, אבל זו היתה הבחירה של אבי, ואני לא מתחרט לרגע ובטוח שגם הוא לא. אבי הוא תותח, אמן דגול שכותב דברים מדהימים ושר מדהים, והוא ישחק אותה בגדול. לדעתי עכשיו הוא יותר מגובש, ובתקליט הבא שלו הוא יישמע הרבה הרבה יותר הוא, בזכותו".
אחרי הוצאת אלבום הבכורה המופתי שלו, "רק את", שנחת כרעם ביום בהיר, מיהר בניון והוציא באותה שנה (99') גם את "אותו מקום אותה הרוח", הפקה גדולה ופומפוזית משהו, שהתכתבה בין היתר עם מוסיקה הודית.
זו לא היתה החוליה החלשה מבין ארבעת אלבומיך?
"אני חושב שזה בדיוק הפוך. זה התקליט שאיפשר לי לעשות את הבאים. כל עוד לא יודעים למה לצפות ממני, אני המאושר באדם. אני מקווה לשמור את התחושה הזו, שלא יהיה ניתן לדעת למה לצפות ממני. הוא גם סיפק לי רפרטואר להופעות".
האהבה היא מוטיב קבוע בכתיבה שלך. מה זו בשבילך אהבה?
"אהבה זה הכל. מהנשימות ועד כל המרכיבים שיש בעולם. כשרצו להגיד מהי התורה, על רגל אחת, זה התחיל בדברי האבות 'ואהבת לרעך כמוך'. ואז זה הפך ל'אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך', עד לאלפיים שנה של דברי חוכמה. הכל התחיל מאהבה, ואני, שהרבה פעמים יכול לאהוב אבל לא מבין מה זה, ומסתבך עם זה, מתחיל לפרש אותה כמו שם, מתחיל לרדת, לבסיס הפשוט. כלומר, אהבה אצלי היא הכל בחיים, משם כל הקווים יוצאים, כל השורשים".
הפרשנות הזו מקשה עליך גם במערכות הזוגיות?
"בטוח. כי לכל דבר יש כמה רובדים, לכל משפט אתה יכול לתת אלף משמעויות. באהבה זה מסובך, כי אתה צריך לשלם על זה מחיר. אם נחזור ל'ואהבת לרעך כמוך', אז אם אני נוסע ברחוב ומישהו חותך אותי עם האוטו, הייתי צריך לעצור אותו בצד ולומר לו, 'שמע אחי, זה לא יפה מה שעשית, שמור על החיים שלך'. אבל בפועל אסתפק בלא לקלל אותו".
ידוע שתופעות של הערצה מביכות אותך. אבל זה תוצר לוואי מתבקש, לא?
"זה מתבקש, אבל הרבה פעמים זה תלוי בך. אם אתה מגיב בחפיף, בחביבות, אתה קודם כל מרגיע אותם. ואז התגובות לא חריפות".
למה כמעט לא רואים אותך באירועים חברתיים?
"אני לא עושה את זה בכוונה. אני לא אוהב ללכת לדיסקוטקים ולמקומות כאלה. לא שלא ביליתי בחיים. ביליתי. עכשיו אני יוצא לעיתים נדירות, וגם אז תלוי לאן. רוב הפעמים שאני יוצא לבלות במקומות כאלה, אני לא מרגיש טוב אחרי זה הרבה זמן. קשה לי. אני מתמודד עם הרבה שדים, אבל זו לא חולשת נפש".
איך התמודדת עם השמועות שנעלמת כי חזרת לסם?
"קודם כל לא צריך לחפש, כי לא נעלמתי, אני כאן. כמובן שהכל שטויות. מבחינת השמועות גם חזרתי לסמים, גם נהייתי משוגע, כדורים, פסיכיאטרי, וגם חזרתי בתשובה - וכל זה באותו זמן. אה, וגם נהייתי אופטימי. כזה הספק בזמן כל כך קצר. בסדר, על הכיפאק".
מה קורה איתך בקטע של זוגיות?
"לא קורה. טוב לי, נחמד, אני חי. אין מישהי קבועה".
מאז הדס בקשי (חברתו לשעבר) לא היתה לך מישהי קבועה?
"קבועה לא, ומבחינתי זה בסדר. אני אוהב את זה אצלי, כי להתחבר מהר מבחינתי זה כמו להוביל במירוץ ב-200 מטר הראשונים, ואחרי 250 מטר התעלפת".
הדביקו לך רומן עם שהרה בלאו, שהגישה תוכנית בערוץ הראשון.
"רומן?! תוסיף את זה לרשימת השמועות. הייתי בתוכנית שלה, הכרתי אותה, אשה מקסימה. הרבה דברים טובים אני יכול להגיד עליה, אבל להפיל עליה תיק של רומן זה לא יפה. לי זה לא אכפת, מצידי שיגידו שהיה לי רומן עם קוף. אבל יש אנשים אחרים, אולי יותר רגישים ממני, שבהם זה פוגע".
אתה מרגיש היום יותר קרוב לדת מבעבר?
"טבעי שאתה מחפש את הדברים שעשית מאז שהיית ילד. תמיד אלוהים האמין בי, לא פיקפק בי לרגע, אז אני מחזיר לו, אני אסיר תודה".
איך זה מתבטא?
"כבר הרבה זמן אני שומר שבת, הולך לבית כנסת, כמובן מניח תפילין. כשאני לא עובד ונמצא בבית, אז אני יכול גם ללכת לי ככה, באמצע היום, לתפילת מנחה, או לעוד איזשהו שיעור תורה. אני חי את זה, זה עושה לי משהו, אני אוהב את זה".