אנשים טובים באמצע הלילה

נערים מכורים לסמים, נערות שעובדות בזנות וילדים חסרי בית, הם רק חלק מהמקרים שפוגשים אנשי "כתובת רחוב", ניידות הלילה של על"ם, המסיירות ברחובות הערים בשעות הלילה המאוחרות. "לא תמיד אנחנו מצליחים להוציא את הילדים מהרחוב או מהסמים", אומר רועי אבידור, מתנדב בעמותה, "אבל אנחנו נותנים להם את הביטחון שיש מי שאכפת לו מהם, יש מי שדואג, יש מי שמקשיב"

מדי לילה, יוצאים צוותי המתנדבים של עלם לשוטט ברחבי הערים, ולהגיש עזרה לנערים ונערות המבלים את הלילה ברחובות. המתנדבים מגיעים מתחומי עיסוק רבים ומגוונים, החל בעצמאיים ובעלי מקצועות חופשיים, דרך אנשי תקשורת, מורים ועובדי ציבור, ואפילו מובטלים, עקרות בית ואזרחים ותיקים.

 

המאחד את כולם הוא הרצון לתרום, להגיש עזרה לבני נוער במצוקה. צעירים הזקוקים לעזרה, לכתף תומכת ולאוזן קשבת, צעירים אשר מנסיבות חיים שונות נאלצים לבלות את התקופה היפה והחשובה של חייהם כשהם בודדים, זרוקים ברחובות, ולעתים מכורים לאלכוהול, לסמים קשים או מנוצלים לזנות.

 

עזרה על כוס קפה ועוגה

 

אחד מהם, רועי אבידור, בן 24 מראשון לציון, המתנדב באחת מניידות "כתובת רחוב", ניידות הלילה של עלם, כבר שמונה חודשים. מדי יום שני, נוסע אבידור עם חבריו לניידת לשכונות, לאחר מכן הם משוטטים ברחובות תל-אביב, בגנים ציבוריים, במרכזי בילוי, וגם באזורים הנטושים והחשוכים יותר בעיר ומחפשים צעירים הזקוקים לעזרה וסיוע, אוזן קשבת והכוונה.

 

"בתחילת הלילה, בערך מהשעה תשע וחצי לערך עד השעה אחת עשרה, אנחנו יוצאים למפגש קבוע עם נוער בשכונה מסוימת וקבועה", מסביר אבידור. "כך נוצר הקשר בין המתנדבים לילדי השכונה". אבידור מדגיש כי מדובר בשכונות רגילות לחלוטין, שבהן מתגוררים ילדים ונערים ממצבים כלכליים וחברתיים מגוונים.

 

"הרעיון המרכזי" מסביר אבידור, "הוא קודם כל לדבר, להיות שם בשביל הנערים. לחשוב ביחד על נושאים. בעצם, אנחנו מישהו בוגר שנותן סוג של עזרה, על כוס קפה, עוגה, שתייה קלה. זה לא מחייב, ולא מאיים. הרעיון הוא לאפשר לנוער מרחב כשמסביבו אנשים בוגרים שעוזרים להם להתלבט ולחשוב כיצד להתמודד עם הקשיים".

 

לדבריו הפעילות חיונית בעיקר במקרים שהמשפחה לא כל כך תומכת, או כשאין עם מי לדבר, או שפשוט מתביישים לדבר על נושאים מסוימים. "המפגש יכול להיות ברמה החברתית, כשאנחנו משחקים עם הנערים שש-בש או קלפים, ומגיע לכך שאנו חולקים את סיפורי החיים שלהם, בקרבה ואינטימיות שמתפתחים עם הזמן".

 

לכל ניידת "כתובת רחוב" שכונה אחת קבועה, בה היא מבקרת במועד קבוע אחת לשבוע, לפרק זמן מוגבל. "גם לילדים בשכונה וגם לנו, בניידת, זה ברור שהפעילות היא מוגבלת בזמן. אחרי שנה, שנה וחצי, כשאנחנו מרגישים שמיצינו את הקשר וזה עלול סתם להימתח, אנחנו עוברים הלאה ועוזבים את המקום", אומר אבידור.

 

"זה יכול לקרות כל אחד"

 

אחרי השעה 23:30 נוסעים מתנדבי הניידת באזורים שונים, בהם נמצאים בדרך כלל בני נוער בסיכון. הניידת משוטטת ברחובות, ומתנדביה תרים אחר נערים ונערות שאולי זקוקים לעזרתם. הניידת בה מתנדב אבידור מסיירת בתחומי התחנה המרכזית הישנה והחדשה בתל-אביב, ברחוב אלנבי וסביבות הים, בית השאנטי ועוד.

 

"אנחנו מסתובבים, מדברים עם בני נוער ומוודאים שהם בסדר ומסתדרים בעצמם. לא תמיד מדובר בנוער במצוקה – לפעמים אנחנו גם עוזרים לחיילת שנותרה לבדה בתחנת האוטובוס וחוששת להמתין לבד, ואז אנו פשוט מחכים איתה עד שהאוטובוס מגיע. לפעמים אנחנו פוגשים בנוער קצת יותר מסובך, צעירים עם תיקים במשטרה, או כאלה שמעורבים בזנות או סמים".

 

"במקרים כאלו אנחנו מנסים ליצור קשר ראשוני עם הנער או הנערה, כדי להבין את הבעיה, וכיצד ניתן לסייע לו. אם צריך מזמינים אותו לשתות קפה, מדברים קצת, ומכירים. לאחר מכן, אנחנו מחליטים מה יהיה המשך הקשר, אם בכלל. יכול להיות שננסה להכניס אותו לאחת המסגרות בעלם או בארגונים אחרים המסייעים לבני הנוער, או לחילופין לסייע לו ליצור קשר אישי עם אנשים, עמם הוא יכול לדבר ולשוחח בכל זמן".

 

הילדים ובני הנוער שפוגשים המתנדבים באים מרקעים שונים, ולא תמיד הם מתאימים לסטיגמה המקובלת של נוער בסיכון. "זה יכול להיות כל אחד, בין אם זה נער חסר בית שגר ברחוב הרבה זמן, צעירה שמכורה לסמים ועוסקת בזנות, או ילד רגיל לכל דבר שהרגיש מצוקה מסוימת וברח מהבית", אומר אבידור. "בסופו של דבר כולנו עברנו את זה, בשלב זה או אחר של חיינו".

 

"בא מבפנים"

 

לדברי אבידור, ההתנדבות בעל"ם באה מתוך רצון לתרום לקהילה ולחברה, אבל הוא מתקשה להסביר מה מניע אותו לבחור דווקא בסוג כזה של התנדבות קשה ותובענית. "אני לא יכול להסביר למה אני מתנדב בעלם. זה בא מבפנים. אני חושב שכל אחד יכול, וצריך, לתרום לחברה".

 

"לפעמים קשה לי, בעיקר בתקופות שאני לא יודע אם מה שאנחנו עושים עוזר או לא. אני מסתכל על המקרים שטיפלנו בהם, ורואה שגם אחרי חודש, הילד איתו דיברנו עדיין נשאר וגר ברחוב. אם הוא ילך לגמילה, סביר להניח שהוא יפרוש משם".

 

"אבל הילד הזה", הוא מסביר, "יודע שאנחנו נגיע. שנהיה איתו. לפעמים הנערים האלה מרימים טלפון כדי לברר מתי אנחנו מגיעים, מתי נוכל לדבר איתם. הם מרגישים שאנחנו שם בשבילם, ואולי זה מה שחשוב. חלקם עדיין נשארים ברחוב, אבל מרגישים שיש להם מישהו, שהם לא לבד שם".

 

"קשה לי להגדיר איך אני כמתנדב תורם להם. אני לא אחד מהם, ולא יודע מה זה עושה להם. אבל אם הצלחנו לגעת באדם אחד - אני מניח שזה שווה את כל המאמץ", אומר אבידור.

 

כשחיי היומיום נפגשים עם חיי הלילה

 

במערך ההיתנדבות של עמותת עלם פעילים כיום למעלה מ- 1,500 מבוגרים וצעירים שלוקחים חלק, מרצונם ועל חשבון זמנם הפנוי, במגוון פרויקטים של העמותה, החל מפעילות ישירה עם הנוער, וכלה בעבודות מטה. צוותי המתנדבים של ניידות "כתובת רחוב", מבלים לילה אחד בשבוע עם בני הנוער. "זה לא מפריע לחיי היומיום, פשוט בגלל שזה חיי הלילה", מסביר אבידור. "אתה מתכוונן לעבודה הזו. החשיבות של ההתנדבות בחיים שלי היא גבוהה. המשמרת, הנוכחות שלי שם כחלק מהניידת מורגשת אצל בני הנוער ואצל שאר המתנדבים באותו הערב. כשאתה לא מגיע לשכונה, הם שואלים שבוע לאחר מכן איפה היית, מה עשית. הילדים נקשרים אליך, ואתה חסר להם. החיזוקים באים מהם, לא משום מקום אחר".

 

"בגלל שזה לא בא לי ממקום של חובה אלא רצון ונתינה, אין כאן עניין של 'הפרעה' לחיים הפרטיים. זו לא מחוייבות שבאה מלמעלה, אני עושה את זה מבפנים ומרגיש שזה משמעותי, ולא מנסה לחשוב איך זה מסתדר. זה פשוט מסתדר".

 

אבידור עוסק לפרנסתו כרכז נוער של החברה למתנ"סים ברמת גן. הוא מספר כי מתנדבי הארגון מגיעים מתחומים שונים, שאינם בהכרח קשורים לבני נוער. "יש מתנדב שהוא מובטל, אחד עוסק בייעוץ מס, בחורה אחת עובדת בשגרירות, כל אחד בא מרקע שונה לגמרי כשמה שמאחד אותנו הוא הרצון לתרום ולעשות משהו הנערים האלה, במיוחד בימים הקשים האלה".

 

אנשי עלם עוברים הכשרה בסיסית בתחילת דרכם בארגון, ועם סיום כל משמרת הם מתכנסים ומסכמים את אירועי הלילה החולף. "בסוף המשמרת אנחנו עורכים סיכום לצורך הפקת לקחים שלנו, ו"ונטילציה" – כדי לא לקחת את המטענים הקשים של הילדים הביתה. קשה לדבר עם ילד בן 14 שהוא גם מסומם וגם עובד בזנות. המטענים האלה קשים מאוד, ופשוט אי אפשר לחזור איתם הביתה. התהליך הזה מאפשר לנו לדבר על מה שעברנו במשמרת ולמעשה לשחרר לחצים".

 

"מדי ערב, אנחנו פוגשים סיפורים קשים של נוער במצוקה, ילדים צעירים שנמצאים בנקודות קשות וחשוכות של חייהם", הוא מסכם. "לא תמיד אנחנו מצליחים להוציא אותם מהרחוב או מהסמים, אבל אנחנו נותנים להם את הביטחון שיש מי שאכפת לו מהם, יש מי שדואג, יש אוזן קשבת ויש תמיכה. בשביל אותם ילדים", הוא אומר, "אנחנו הסיכוי האחרון לרכוש אמון מחודש בבני-האדם".