הקוסם מכה שנית

עיתוי הודעתו היום של שר האוצר על הפחתה נוספת במסים אינה מקרית כי מה יותר טוב מכותרת של ערב חג "מתנת החג של ביבי". לגבי שאלת המימון העניין יותר מורכב

שתי שאלות מלוות את המהלך הנוסף להפחתת מיסים, שעליו מודיע בשעה זו שר האוצר, בנימין נתניהו. הראשונה היא, כמובן, שאלת העיתוי, והשאלה השנייה היא מהיכן בדיוק יגיע הכסף למימון הפחתת המיסים.

 

את שאלת העיתוי ניתן לנסח כך: מדוע מודיע שר האוצר על הפחתת מיסים דווקא היום, פחות משלושה חודשים לאחר ביצוע מהלך דומה, שהקטין את תשלומי מס ההכנסה של בעלי השכר הנמוך והבינוני בהיקף כולל של כ-650 מיליון שקל לשנה?

 

התשובה לשאלה זו, כך נראה, די ברורה: מחר ערב חג הפסח וכותרת בעיתוני החג בנוסח "מתנת החג של ביבי" יכולה רק להועיל. גם לנו, וגם לנותן המתנה, כמובן.

 

כיצד מממנים?

 

התשובה לשאלה השנייה, זו של מקור המימון למהלך הדי מפתיע, מסובכת יותר. תזכורת קצרצרה: ב-1 בינואר בוצע מהלך נוסף ברפורמה במס הכנסה, שעלותו השנתית מסתכמת בכ- 2.5 מיליארד שקל. פחות מחודש לאחר מכן אישרה הכנסת מהלך נוסף של האוצר, להפחתת שיעורי מס הכנסה לבעלי שכר של עד 10 אלפים שקל בחודש. עלותו הכספית של מהלך זה נאמדת בכ- 650 מיליון שקל לשנה.

 

עוברים פחות משבועיים, ושוב מודיע שר האוצר על הפחתת מיסים. הפעם מדובר בהפחתת המע"מ ב-1% ובהפחתת שיעורי המכס ומיסי הקנייה על שורה ארוכה של מוצרי צריכה. העלות הכספית: יותר מ-2 מיליארד שקל בשנה.

 

עכשיו מציע שר האוצר, כאמור, מהלך נוסף להפחתת מיסים שעלותו תסתכם בחצי השנה שנותרה בכ-1.2 מיליארד שקל.

 

כיצד מממנים אם כן השנה מתן הקלות במס בהיקף כספי של כ-6.5 מיליארד שקל, מבלי להגדיל את הפער שבין הכנסות והוצאות הממשלה? לדברי האוצר, שורת הפחתות המסים כלל לא תגדיל את הגירעון התקציבי, שכן נתוני הגבייה מצביעים על גידול לא מתוכנן שיירשם השנה בהכנסות ממיסים.

 

אבל הערכות האוצר מעלות בכל זאת כמה תהיות: נכון להיום, יש לאוצר נתונים בפועל רק ביחס לגביית המסים ברבעון הראשון של השנה. נתונים אלה אכן מצביעים על גידול ריאלי (בחישוב אחיד) של 9% בהשוואה לרבעון הראשון של השנה שעברה. אולם נתונים אלה אינם אומרים הרבה, שכן הרבעון הראשון של 2003 היה ברובו הגדול תקופת ההמתנה למלחמה בעיראק. בתקופה זו נכנס המשק להקפאה עמוקה וגם נתוני גביית המיסים ירדו אז במקביל לרמת שפל.

 

תהייה נוספת היא מי ערב לאנשי האוצר שהגידול שנרשם בגביית המיסים ברבעון הראשון יתמיד לאורך השנה כולה? ואם הוא יתמיד לאורך כל השנה, מי יכול להבטיח שהוא יימשך גם בשנים הבאות? כי צידה השני של המשוואה - הפחתת מיסים, חייבים לזכור - אינה מבוצעת לפרק זמן מוגבל, אלא לשנים ארוכות.

 

שאלת המדיניות הכלכלית

 

ומעל כל זה מרחפת שאלת המדיניות הכלכלית, זו שאליה התייחס בשבוע שעבר גם נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין. נניח שאכן תירשם השנה תוספת לא מתוכננת בגביית המיסים. האם יש להשתמש בה להקטנת נטל המס, או אולי עדיף לשמור אותה ולהקטין בדרך זו את הגירעון בתקציב? קליין מעדיף את האפשרות השנייה, כי גירעון קטן יותר שווה גם ריבית נמוכה יותר במשק וגם חובות ממשלתיים קטנים יותר. נתניהו, כאמור, בחר כבר באפשרות הראשונה.

 

וזהו, פחות או יותר, ההבדל בין הנגיד, החושב כמו כלכלן, לבין שר האוצר, שמעדיף את קו המחשבה של האיש הפוליטי. כי כאשר יכול הפוליטיקאי לבחור בין מהלך שיגרום לכותרות חיוביות, באותיות של קידוש לבנה, בעיתוני ערב החג, לבין מהלך של הגדלת החוב הממשלתי, שאיתו יצטרך כבר להתמודד יורשו בתפקיד - די ברור במה הוא יבחר.