בהיי-טק: כמעט כל עובד מיליונר

השכר שמקבלים עובדי ההיי-טק אינו גבוה יחסית לעובדים בעלי רמת השכלה דומה בענפים אחרים; מה שעושה את ההבדל הוא הבונוסים ובעיקר האופציות; אמנון לנדן, מנכ"ל חברת מרקורי, קיבל ב-2003 שכר של 750 אלף דולר ואופציות של 9 מיליון דולר

בחברת היי-טק ידועה בארץ נערכה לפני שבועיים מסיבת פרידה צנועה. החבר'ה נפרדו מניר, שעזב לאחר 8 שנות עבודה. ניר לא יצא לפנסיה. הוא גם לא הלך לעבוד בחברה אחרת. הסיבה לעזיבתו היתה החלטתו לצאת לשנת טיול סביב העולם עם המשפחה.

 

ניר החליט לצאת לשנת החופש שלו לאחר שפדה את האופציות שלו, בסכום של 3 מיליון דולר לאחר תשלום מסים. לא מדובר באדם מבוגר (הוא בן 40) וגם לא במנכ"ל או סמנכ"ל בחברה. לא מדובר גם באפיזודה ששייכת לתקופת "בועת ההיי-טק" של השנים 1999 עד 2001.

 

ניר איננו יחיד. חברות ציבוריות בענף ההיי-טק בישראל מעניקות לעובדיהן תנאים מפליגים, שאינם דומים לאף מגזר אחר, ומתגמלות עובדים צעירים בסכומים שצעירים בענפים אחרים יכולים רק לחלום עליהם.

 

הסיבות לכך נעוצות קודם כל במחסור בעובדים מוכשרים. מחסור זה איננו נחלת ישראל בלבד, אלא חלק מתופעה עולמית. עקב כך התפתח בהיי-טק נוהג הענקת אופציות, ככלי לשימור כוח אדם. לא מדובר רק בעובדים בכירים ובבעלי מקצועות נדירים. לדוגמה, כמעט כל עובד באינטל מחקר ופיתוח בחיפה, שהחל את עבודתו לפני 1990 ונשאר בחברה, הוא מיליונר. בדולרים, לא בשקלים. מדובר במאות עובדים של אינטל ובאלפי עובדים בחברות אחרות, שהתעשרו בדרך דומה.

 

האופציות המוענקות לעובדי חברות ההיי-טק מופקדות בידי נאמן. הן ימומשו בתנאי שהעובד יישאר בחברה למשך פרק זמן קבוע מראש. בדרך כלל מדובר בתקופות של שנתיים עד חמש שנים. עובדי חברות היי-טק בישראל מחזיקים נכון להיום סכום מצטבר של כ-2 מיליארד דולר באופציות למימוש בשנתיים הקרובות.

 

השכר לא גבוה

 

סיפורי החלום שמובאים כאן שייכים לעובדים בחברות העוסקות במחקר ופיתוח. הם לא מתקיימים בחברות שבטעות נחשבות חברות היי-טק, אך בפועל עוסקות בביצוע פרויקטים או בהשמת כוח אדם בפרויקטים אד-הוק בחברות אחרות.

 

לצד האופציות מוענקות לעובדים בענף הטבות מפליגות - בונוסים - שקשורות לביצועי העובד ולביצועי החברה. הבונוסים נעים מ-2 עד 6 משכורות, בכפוף להישגים אישיים, לוותק העובד ומעל לכל לתוצאות הכספיות של החברה לאותה שנה. שיטת תגמול נוספת שנחשבת ייחודית להיי-טק היא: "תוכנית מניות". כל עובד בחברה ציבורית רשאי לרכוש מניות במחיר ממוצע של שלושת החודשים האחרונים

בדיסקאונט - הנחה מיוחדת לעובד.

 

למרות כל זאת, השכר בהיי-טק אינו גבוה יחסית לרמת ההשכלה של עובדיו ויחסית למקומות עבודה אחרים במשק. בשונה מענפים אחרים, עובד היי-טק מגיע מהר יחסית לרמות שכר גבוהות, תוך דילוג על כל שלבי הביניים שעוברים על רופא מומחה, לדוגמה. לאחר הזינוק הראשוני בשכר, הוא מתייצב ואינו עולה כמעט, כך ששכר מהנדס ותיק בן 40 שונה רק במעט משכר עובד בן 26. ההבדל ביניהם נובע מכמות האופציות ומהבונוסים ומהמניות שהוותיק מקבל.

 

הפיצוי הכולל בהייטק כולל מושג נוסף: - Employability הפוטנציאל של עובד להתקבל למקום עבודה חדש, בתנאים משופרים. מדד זה מבוסס על הנכסים הסמויים שמביא עמו העובד ממקום העבודה שלו. לדוגמא, מדד ה- Employability של עובד מחקר ופיתוח באינטל עולה על זה של מהנדס מחשבים בחברה כמו תדיראן. בגלל הריבוי של צורות התגמול נוהגים בענף ההיי-טק להתייחס לא למשכורת הנטו אלא למושג ה- Total compensation , הפיצוי הכולל, שבו נכללים השכר, האופציות, ההטבות במניות ומדד ה Employability .

 

השיטה נולדה בוול-סטריט

 

שיטות התגמול המקובלות בענף ההיי-טק נולדו במקורן בוול-סטריט. הן נועדו לתמרץ את המנהלים והעובדים להעלות את שווי מניית החברה. יתרון נוסף לחברות המעניקות אופציות למנהליהן ולעובדיהן הוא שכללי החשבונאות מאפשרים להן להימנע מלהכליל את האופציות כהוצאת שכר, המשפיעה על דו"חות הרווח וההפסד של החברה.

 

כשמנסים לאתר את השכר וההטבות הניתנים למנהלים של חברות ישראליות בוול-סטריט, נתקלים בבעיה: לא תמיד ניתן לבדוק כמה בדיוק מרוויחים אותם המנהלים, מפני שרוב החברות הישראליות בוול-סטריט זוכות להקלות בדרישות הדיווח שחלות עליהן בבורסה האמריקנית, בין היתר גם פירוט שכר המנהלים. הדיווח המקובל בחברות המקבלות את הפטור הזה הוא דיווח מצרפי של השכר הניתן לכל חברי ההנהלה בחברה.

 

המיליונים של אמנון לנדן

 

מבין החברות שמדווחות על השכר הספציפי הניתן למנהליהן התעלתה מרקורי מעל כולן בתגמול המנכ"ל. אמנון לנדן, שלא מכבר התנוססו פניו על שער המגזין היוקרתי "פורבס" בתור היזם המוצלח של שנת 2003, מימש את הצלחת מרקורי לכסף, בעיקר באמצעות האופציות הרבות שקיבל.

 

מרקורי העניקה ללנדן ב-2003 שכר בהיקף של 750 אלף דולר, בונוסים בהיקף של 400 אלף דולר, והדובדבן שבקצפת: 600 אלף אופציות עם מחיר מימוש של 31.41 דולר למניה, המשקפות שווי לפני מס של כ-9 מיליון דולר לפי ערך מניית החברה כיום (כ-46 דולר). בסוף שנת 2003 החזיק לנדן באופציות "בתוך הכסף" (שניתן לממש אותן ברווח) בשווי של כ-77.8 מיליון דולר. בשנת 2002 קיבל לנדן שכר בהיקף של 756 אלף דולר, בונוסים בהיקף של 400 אלף דולר ו-700 אלף אופציות לרכישת מניות החברה.

 

מנהל ישראלי מתוגמל היטב נוסף הוא אלי איילון, מנכ"ל חברת DSPG , שקיבל בשנה החולפת שכר בהיקף של 607 אלף דולר, בונוסים בהיקף של 700 אלף דולר ו-500 אלף אופציות חדשות. איילון מימש במהלך 2003 אופציות בהיקף של 7.5 מיליון דולר, ונכון לסוף 2003 הוא מחזיק באופציות בתוך הכסף" בסכום של 2.58 מיליון דולר, ואופציות "מחוץ לכסף" (מחיר המימוש שלהן היה גבוה ממחיר המניה), בסכום של כ-3 מיליון דולר.

 

פארמוס מפסידה, אביב מרוויח

 

למרות שחברת קומברס לא דיווחה עדיין על תוצאותיה בשנת 2003, לא ניתן להתעלם מחוזה השכר של קובי אלכסנדר, יו"ר החברה, שהקפיד לככב ברשימות השכר בשנים קודמות. על-פי דו"חותיה לשנת 2002, חוזה ההעסקה של אלכסנדר בחברה מסדר לו שכר מינימלי של 672 אלף דולר בשנה. בנוסף לכך, במקרה של הפסקת עבודתו בקומברס, זכאי אלכסנדר לפיצויים בהיקף של 136 אלף דולר, כפול מספר השנים מתחילת העסקתו בחברה, בנוסף לריבית. אלכסנדר החזיק, נכון לאותה תקופה, חבילה של 1.94 מיליון אופציות, עם ערך מימוש של 10.52 דולר - כלומר, הטבה של כמעט 17 מיליון דולר (בהתאם למחיר המניה היום).

 

ד"ר חיים אביב, מנכ"ל חברת פארמוס, הסתפק בשנת 2003 בשכר נמוך יותר, אך יש לזכור כי להבדיל מהחברות הקודמות, שהן רווחיות ומייצרות ערך לבעלי המניות שלהן, פארמוס היא עדיין חברה מפסידה. ד"ר אביב הסתפק ב-2003 בשכר של 281 אלף דולר, בונוסים בהיקף של 50 אלף דולר ו-200 אלף אופציות. שווי האופציות בתוך הכסף שבידי אביב בסוף 2003 הסתכם ב-635 אלף דולר.

 

גד רייזנפלד, נשיא פארמוס וסמנכ"ל התפעול שלה, הרוויח בשנה זו סכום של 235 אלף דולר, בונוסים בהיקף של 40 אלף דולר, הוצאות אחרות בהיקף של 60 אלף דולר, ו-135 אלף אופציות לרכישת מניות החברה.

 

בין החברות שמסתפקות בדיווח מצרפי של שכר מנהליהן ניתן למנות את צ'ק-פוינט, ענקית אבטחת המחשבים הישראלית, שהודיעה כי שילמה ל-9 מנהליה הבכירים בשנת 2003 סכום של 3.3 מיליון דולר (לא כולל הוצאות). בנוסף לכך, אותם חברי הנהלה מחזיקים כיום ביותר מ-17 מיליון אופציות לרכישת מניות החברה, במחירי מימוש שבין 2.65 דולר ל-79.79 דולר.

 

חברת אמדוקס, ספקית שירותי הבילינג הישראלית, הודיעה כי 20 מנהליה הבכירים קיבלו בשנת 2003 סכום של 9.7 מיליון דולר (לא כולל הוצאות). חברת התרופות תרו שילמה ב-2003 ל-26 מנהלים בחברה סכום של כ-5.5 מיליון דולר.