בועות ולא פצצות

ביום הראשון של פסטיבל תיאטרון הילדים בחיפה בלטה במיוחד ההצגה "החופש הגדול שלי" שנוגעת ברגישות בנושאים כבדים

הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון ילדים בחיפה נפתח במופע יוצא דופן של אמן בועות הסבון הקטלוני פפ בו, שעושה מבועות הסבון הפשוטות דברים מרהיבים ומדהימים.

 

בועות השוחות בתוך בועות, בועות במיני צבעים שממולאות בעשן המתעופפות בחלל ובונות רגעים של קסם טהור. בסיום דאג הלהטוטן לקרוא משפט בעברית: "די לפצצות, עכשיו רק בועות", שבהחלט סיכם את תפילות הקהל.

 

מבין הצגות התחרות ביום הראשון בלטה במיוחד "החופש הגדול שלי" של אלדד כהן, בבימוי גיל צ'רנוביץ' גולן. זו הצגה לילדים היותר גדולים (מגיל 9), שמצליחה לגעת בנושאים כבדים, כמו פרידה של הורים ואהבתו של ילד בכיתה ה' לילדה עם סרטן. וכל זאת מבלי להתייפייף ומתוך רגישות אמיתית לחיבור בין הומור לעצב. הביצוע המשחקי ברמה גבוהה, אם כי דמויות ההורים והסבים יוצאות קצת קריקטוריות. ירון עצמון ולונה יקר פשוט מקסימים בתפקידים הראשיים, ובכלל זו הצגה מרגשת, אינטליגנטית ונועזת בהתמודדותה עם המציאות האכזרית.

 

"כיפה אדומה ילדה גדולה" היא הצגה חביבה ועשויה היטב לילדים הצעירים יותר (3-7), בסגנון האגדות המעודכנות. הטקסט של שרית גורן ומיקי מבורך מכניס לסיפור המוכר כמה פיתוחים מקוריים ומסרים חיוביים וגם משכך את החלקים המפחידים יותר של האגדה. אך עיקר החן נובע מהבימוי של אליענה שכטר, המוסיף הרבה דמיון והומור מבלי להרוס את התמימות של הסיפור.

 

ההצגה המאכזבת ביותר היתה "עג'לון", הצגה בערבית על עגל חביב המצטרף לחגיגה עממית. הביצוע נוטה לכיוון של תיאטרון גס וחסר תיחכום, שאינו יוצר קסם אמיתי.