גבעון הנקמן ונער הכפר

גיא זו-ארץ מתעקש שהוא וגבעון מ"השיר שלנו" לא דומים בכלל. "אני מנסה לשמור על הילד שבתוכי, לא מקלל וצועק כמו פעם". גם החיים ברשפון ועם יעל בר-זוהר עושים לו רק טוב. "זה אני, היא והכלב. שום דבר לא יותר מזה"

שבע שנים יפות עברו על גיא זו-ארץ מאז הרטיט לבבות בשיר "אדון הסליחות" ב"בוסתן ספרדי". הוא היה אז בן 24. כמו קדר שאוסף את כלי החרס היפים שיצר שורה אחר שורה, כך זו-ארץ אוסף תפקידים יפים ומתייחס לאמנותו בחרדת קודש. זה יותר מסמלי שעכשיו רץ בערוץ מוסיקה 24 הווידאוקליפ החדש שלו, "שבע שנים", סנונית ראשונה לדיסק שבדרך, שם מגלמת יעל בר-זוהר, חברתו לחיים, את האהובה הנחשקת רחל.

 

לראיון הוא מגיע לאחר שחייה של בוקר ומונה איתי את הפירות שהבשילו בדרך. נכון שהחשיפה התקשורתית שלו גדלה עכשיו שבעתיים בזכות דמותו של סוכן השחקנים גבעון כספי, שהוא מגלם בדרמה המוסיקלית "השיר שלנו" (ערוץ 3 ב-YES, מדי יום 20.05), אבל יש עוד כמה דברים שהוא עושה: עוד רגע עולה העונה החדשה של "טיפול נמרץ", שם הוא מגלם את רובי כהן, סטאז'ר מהפריפריה עם אמביציות מטורפות להיות רופא מנתח; בהצגה "פרפרים הם חופשיים" ב"הבימה" הוא דון בייקר, נער עיוור שנוטש את בית אמא לעצמאות; הוא גם עובד במרץ על הדיסק שלו, עושה סרט תעודה על סבתו, וכמובן משקיע באהבה ובזוגיות.

 

עם בר-זוהר הוא חי בחלקת אלוהים קטנה במושב רשפון, לשם זו-ארץ מבקש שלא ייכנסו ולא יחטטו לו. "הזוגיות שלנו היא פרטית. זה חדר סגור. אמרתי הרבה, אפילו יותר מדי, ולא בא לי לחזור על זה שוב", הוא אומר. "האמנות שלי, זה מה שחשוב".

 

מעצבן אותך להישאל ביחס ליעל?

 

"זה לא מעצבן אותי, וכבוד גדול הוא לי שהיא חברה ואהובה שלי. אבל זה תלוי איך, כמה, למה ומתי. אני אמן בפני עצמי ולא חלה עלי שום חובת הוכחה בזכות מישהו אחר. החיים שלי מאוד מלאים, מאוד עמוקים ומאוד מושקעים: לימודי פיתוח קול, תנועה ומשחק, לשחות כל יום ולקרוא. זה כמו מגבר, רק שעכשיו עם יעל העוצמה יותר חזקה. זה לא אומר שלא הייתי מוכר גם קודם. בגיל 24 הופעתי אצל אמנון לוי, ולמחרת הלכתי ברחוב ופתאום נהייתי חבר של כולם. זה היה לי נעים אז ונעים גם היום, כי הרצון להיות נאהב הוא גדול. אתה רוצה שהקהל יאהב אותך, אתה מחפש את המילה הטובה בתום ההצגה. אבל אחרי ההצגה אני עולה על האופניים שלי ואני הבן אדם הכי רגיל בעולם. יעלי ואני חיים את החיים כמו אנשים רגילים. בבית שלנו אין טלנובלה או מלודרמה".

 

בכל זאת, הפקעת הפרטיות לא מרגיזה אותך?

 

"קורה שאני אומר לעצמי שאני לא רוצה את זה, זה יותר מדי בשבילי. אני יכול נורא להיפגע מחוסר הרגישות של אנשים, אבל בבחירה של אותו רגע לא אעליב את הבן אדם שמולי. כשבחרתי להיות שחקן, בחרתי בעצם להיות דמות ציבורית".

 

יעל ידועה באדיבות שלה, בחמימות כלפי אנשים.

 

"יעלי הרבה יותר מנוסה ממני בכל התחום הזה של פירסום, של חדירה לפרטיות, של להיות דמות לאומית כזו. אני בא מהמקום שלי, שהוא שונה מבחינת ההיקף שלו".

 

אמרת פעם שסביר להניח שאת האהבה הבאה תמצא בסביבת העבודה שלך. הזוגיות שלך עם ליאת אחירון ואביגיל אריאלי סוקרה אומנם במדורי הרכילות, אבל בזוגיות הנוכחית עם יעל יש תחושה של חשיפת יתר. מה זה עושה לך?

 

"כשאת שואלת אותי על חשיפת יתר, אז אני אומר לעצמי שגם 'פרפרים הם חופשיים', 'השיר שלנו', 'ללכת עד הסוף', 'אנה פרנק', 'מרי לו' ו'טיפול נמרץ' הם מבחינתי חשיפת יתר. זה שאני מופיע ברכילות ובכל מיני שטויות כאלה זה לא עניין שלי. אז שיפסיקו לכתוב עלי".

 

בקליפ "שבע שנים" קשה שלא להבחין בהרמוניה שלך ושל יעל. איך היא השפיעה על העבודה שלך?

 

"אני חושב שהיא הביאה את האיכויות שלה כשחקנית, כבעלת נוכחות בימתית מהפנטת. כל שוט שלה פשוט עוצר נשימה, וזה אדיר מבחינתי. הקליפ 'שבע שנים' הוא בכלל שיתוף פעולה עם כל האנשים שאני אוהב. החל במלכה האם, שרי אמי, שכתבה את המילים, אחי רועי שהלחין, אני כמבצע ויעלי וגם אחותה מיכל. זו הגשמת חלום".

 

עם כל הזוהר הזה, אתה רוכב על אופניים ומסרב לקנות אוטו.

 

"זה שעברתי לגור ברשפון לא גורם לי לרצות לקנות אוטו. אני לא רכושני, נוח לי עם האופניים, עם מוניות שירות, ונוח לי ללכת ברגל. כיף לי, משוחרר לי ונעים לי בלי הלחץ הזה של המכוניות. לפעמים בתל אביב אני עולה על מונית בקו ארבע או חמש ומתיישב, ופתאום ילדים אומרים לי 'אתה נוסע במונית שירות, מה, אין לך כסף?'. מבחינתי, כשאני רוכב על אופניים והרוח מצליפה לי על הפנים, זאת מיליונריות לשמה. ולא צריך להיות עשיר בשביל זה".

 

מבחינה זו אורח החיים שלכם זהה?

 

"אני מעריך שכן, רק שיעלי נוסעת על ג'יפ ולא על אופניים. אבל ביומיום זה אותו אורח חיים פשוט ורגיל. זה לא אותו זוהר, אותה מסכה שמצטיירת החוצה. יש ביעלי בפירוש אותה פשטות, וזה גם מן הסתם המכנה המשותף בינינו. זה שהיא באה מעולם טלוויזיוני שונה משלי, כסמל סטטוס שמצטייר אחרת, זה רק כלפי חוץ. בבית זה ארבעה קירות, אני, היא והכלב, ושום דבר יותר מזה".

 

האש תמיד בוערת בי

 

ב"השיר שלנו" הוא מגלם את סוכן השחקנים הממולח גבעון כספי, אני מנסה למצוא מכנה משותף לו ולדמות, והוא אומר, "יש לי את הדרייב, את הראייה למרחק. אני משתדל כל הזמן לראות קדימה. בגלל זה אני משקיע כל כך במשחק ובשירה ולומד כבר שנתיים בל קנטו, לימודים שדורשים הרבה תירגול וסבלנות. אני לא מרשה לעצמי דברים כמוהו. אני עוד חושב יותר מדי איך להגיב. חשוב לי שהדברים סביבי יקרו באווירה טובה. חסרה לי קצת היכולת לעמוד על שלי. גבעון עומד על שלו (הוא עובר לדמות שבסידרה): 'זה מה שאני רוצה, זה מה שיהיה. תיקח אותה, תעיף אותה, אני לא רוצה לראות אותה מול העיניים שלי. היא פאסה, פאסה, פאסה, עברה'...

 

"המעורבות הרגשית שלי מול אנשים יותר גדולה. אני מגיע למצבים שלא נעים לי איך הבן אדם שמולי יקבל את מה שאני אומר. אני לא מרשה לעצמי להיות קר, חותך, שרואה מול העיניים רק את עצמו ואת המטרה. אני כן רואה את המטרה, אבל נורא חשוב לי שזה יהיה בלי לריב ולשבור את הכלים. זה משהו שאני לומד. עם הזמן, אגב, כן נדבק בי משהו מהגבעוניות, במובן של להיות מחובר לעצמי ולדעת מתי אני רוצה ומתי לא, לא לפחד להגיד לא לתפקיד או למשהו שבמאי אומר לי ושאני לא מסכים לו".

 

אבל בתור ילד היית הרבה יותר גבעון.

 

"בתור ילד ביליתי בעיקר על מגרש הכדורסל, הייתי הרבה יותר אימפולסיבי, חייתי, ולפעמים הייתי לוקח את זה איתי לבית הספר, לחברים. גדלתי על המגרש עם המון להט, יצרים, קרבות, צעקות, מכות ודרייב כזה של לנצח, לא לראות בעיניים. הייתי מרשה לעצמי לצעוק ולקלל".

 

ועכשיו הילד נרגע?

 

"אני לא חושב שנרגעתי. האש שלי תמיד בוערת בי. אני שומר על הילד שבי, מנסה לא לדכא אותו, לא להגיד 'שמע, אנחנו כבר גדולים, אז אל תרשה לעצמך לצעוק, לבעוט או לבכות'. אבל אני לא אכזרי ונקמן כמו גבעון. מהרגע שנועה (אפרת בוימולד) מוציאה אותו מהחיים שלה, זה הופך להיות מסע נקמה יצרי, לא מתפשר. מי שפגע בו, ישלם. הוא נקמן, נוטר. אני לא".

 

אתה משחק לצד חנה לסלאו, האמא התככנית והיצרית של נועה.

 

"כשאמרו לי שחנה לסלאו היא הפרטנרית שלי, ראיתי את זה ככבוד גדול. אני מעריץ גדול מאוד שלה וגדלתי עליה עוד מהערוץ הראשון. בשבילי היא אייקון תרבותי. קורה שאני עומד מהצד ואומר פאקינג שיט, אני משחק עם חנה לסלאו, ועוד אני צועק עליה ולא רואה אותה ממטר...".

 

התפקיד בטלנובלה זה שלב בדרך שרצית בו?

 

"זה לא עובד אצלי ככה. אני עובד כל הזמן והולך לאודישנים. 'השיר שלנו' נראה לי מדליק, אז הלכתי לאודישן. היום אני בא ממקום מאוד בשל, אני שלם עם דברים שאני עושה, כולל המוסיקה שאני מלחין. אני נותן לזה הכי הרבה כבוד, עובד ברצינות ומאוד גאה בזה".