החולה: תמרונים חייתיים בחשיכה

דפנה טלמון התאמצה, מאוד התאמצה, אבל בספארי הלילי באגמון ההצפה של החולה היא הצליחה לפגוש רק חתול ביצות, וגם זה בספק. את החוויה המהנה השלים טיול בוקר ביער בית קשת

דפנה טלמון פורסם: 20.04.04, 10:03

הערב ירד, ירח עלה ואני עומדת בלב העמק. יבבה פתאומית מפלחת את השקט. "ככה אנחנו קוראים לתנים" נשמע לפתע קול אנושי. אני מרימה גבה, הייתכן כי זהו מקרה קלאסי של אדם-תן? לא. זהו אחד מאותם אנשים שהטבע והשמירה על בעלי החיים בעורקיהם.

 

"אהווווווווווו" שבה היבבה ומרעידה לי את הלב, אבל אף תן לא נותן דעתו ליבבות המיוסרות של הבחור שעומד לידי.

 

אני שוב באגמון ההצפה בחולה. בניגוד לביקור בו הערתי את העגורים ב- 5:00 בבוקר ולפעם בה השכבתי אותם לישון, הטיול הנוכחי הוא סיפור אחר לגמרי. לילה הוא שם המשחק.

 

אנחנו עומדים שקטים ומנסים להקשיב לקולות הלילה, לקולות שמשמיע השקט. אני, שמורגלת לקולות הרמים של תל אביב, לא מצליחה לזהות ולו צליל אחד של שקט. "מטורפים", אני חושבת לעצמי, ואז זה מציף. הירח מאיר את השמיים שחורים, לא ממש קר, ואני פתאום מזהה את השקט. אין תנועת רכבים בכבישים סמוכים, שום צפצופים או שיחות טלפון, רק ש-ק-ט והוא חזק נורא. הציוצים הבודדים של ציפורים המדברות מתוך שינה לא מפריעים לו.

 

אחרי הדומייה אנחנו שבים לאוטובוס. לכל אחד מאתנו משקפת ולפנינו ג'יפ מצויד בפרוז'קטור ענק. איש טבע מדופלם עם תכונות חייתיות, מאיר, מחפש ומזהה עבורנו בעזרת הפרוז'קטור את חיות הלילה.

 

לפני היציאה לטיול קיבלנו רשימת מכולת של חיות שאחנו עשויים לפגוש. גם אם לא נראה את כל בעלי החיים, חווית הטיול הלילי, המתח לראות מה תלכוד אלומת האור והציפייה לחתולי ביצה, תנשמות, אנפות לילה ועוד יונקים בינוניים ודורסי לילה מספיקים כשלעצמם. 

 

מיאו חתולה

 

"הנה אנפת לילה", מאירה האלומה. עד שאני מצליחה לסדר את הפוקוס של המשקפת האנפה התעופפה. 

 

"הנה חתול ביצות". גם אני רואה אותו. לא נעים לי להודות בקול רם שאני מזהה חתול רחוב מצוי, שיצא כנראה מפח אשפה בקריית שמונה והלך את כל הדרך רק כדי שאנשים כמוני יוכלו לספר שראו חתול ביצה. או אולי, חולפת בראשי עוד מחשבה זדונית, לפני שהגענו דאגה הנהלת האתר לפרוק ממשאית כמה חתולים כדי להבטיח לקוחות מרוצים? לא, אלה הם חתולי הביצה.

 

חתול הביצה גדול במקצת מחתולי הבית. ובניגוד לחתולי הבר, הוא שמר על הגזע והייחוס ולא התרבה עם חתולים מסוגים אחרים. החתול שלנו יושב סמוך לתעלות המים בחולה ודג לעצמו דגים. הוא אוכל גם נברנים ואם הוא נשאר רעב הוא אפילו יכול לטרוף עגור. לחתולי הביצה יש טבעות על הזנב, המשמשות כאמצעי זיהוי - הזנב המזדקר מציץ גם כשהוא הולך בין השיחים. 

 

"הנה עפרוני נח", האלומה שוב מאירה. עד שאני מגיבה העפרוני כבר לא נח ולא מה. הוא הפך לעפרוני נע ונע משם במהירות.

 

המשכנו בנסיעה מחוברים איש איש למשקפתו. האלומה המשיכה למצוא ולכוון אותנו, ואנחנו המשכנו לנסות להתלהב מכל חתול תעלול, תנשמת או אנפה לילית. בסתר ליבי קיוויתי למצוא קרקל ארסי, אבל אין חיה כזו. 

 

לדווש עם ציפורים

 

ספארי לילי אינו הסיור היחיד שמוצע בימים אלו באגמון ההצפה בחולה. עם חזרתם של העגורים לאירופה מתקיימים מעתה ועד הסתיו טיולים ופעילויות לכל המשפחה: משכימי הקום יוכלו להעיר את הציפורים ולהינות מזריחה בעמק, בשעות בין הערביים יש סיור לרומנטיקנים שכולל האזנה לקולות החיזור של הציפורים ויש גם סדנאות לבניית גגות ציפורים ותאי קינון.

 

למתחם אגמון ההצפה לא מותרת עוד כניסת רכבים, למעט רכבי נכים בתיאום מראש (טל': 6817137 – 04). בכניסה הוקם מגרש חניה גדול, ואת הסיור ניתן לערוך באמצעות שירות היסעים (שאטלים) שמחירו 15 שקל לאדם מגיל 5 (ויש הנחות שונות לכל מיני גופים) וכולל גם הדרכה במוקדי התצפית המרכזיים.

 

מי שרוצה יוכל לשכור במקום אופניים מיוחדים (40 שקל לאדם באופניים זוגיים; 25 שקל למבוגר, עשרה שקלים לילד באופניים משפחתיים ל-6 אנשים) או רכבים בנוסח רכבי-גולף (120 שקל ל-4 אנשים לשעה וחצי). 

 

הכניסה לאתר וההדרכה במוקדי התצפית הינם ללא תשלום. הרשמה לסיורים השונים ניתן לבצע באמצעות 'קו ליער', טל': 350550 – 800 –1.

 

דרך נוף יער בית קשת

 

בבוקר, בדרכנו למרכז הארץ, החלטנו לעצור ביער בית קשת. מהחלון נשקפו שלולית חורף עונתית והרבה הרבה ירוק.

 

ביער בית קשת, על המורדות המזרחיים של הרי נצרת, תמצאו שרידים מפוארים של אלון התבור שכיסה בעבר שטחים נרחבים בצפון הארץ. במשך עשרות שנים שימש היער כבית גידול ייחודי לאוכלוסייה של חי וצומח. חוקר הטבע הבריטי הנרי טריסטראם אף החמיא לו בכתביו ותיאר אותו, עוד בשנת 1864, כ"סוף סוף יער ראוי לשמו".

 

במשך שנים ארוכות היה מוכר היער רק לחיילי צה"ל שניווטו באזור ולקיבוצניקים מהסביבה. בתחילת שנות ה-90, בעקבות איומי פיתוח, הרחבה ובנייה של ישובים וכבישים בשטחו, נרתמו גופי שמירת הטבע בארץ למאמץ לשכנע את הציבור ואת מקבלי ההחלטות כי יש לשמור על המקום המיוחד.

 

לפני כשלוש שנים הכשירה קק"ל דרך נוף בתוך יער בית קשת. הדרך אוגפת את נצרת מדרום וממזרח. משני צדיה יער מגוון, רובו נטוע בידי קק"ל, ובו עצי אורן, עצי ברוש ואף חלקת ארזים. בין העצים הנטועים טיפחו יערני קק"ל את עצי החורש הטבעי: אלון התבור, אלון מצוי, אלה ארצישראלית ומיני עצים נוספים.

 

דרך הנוף עבירה לכלי רכב פרטיים ואורכה כ-15 ק"מ. קטע נוסף של הדרך, שאורכו כ-5 ק"מ, מתחבר מכביש הגישה לקיבוץ בית קשת. הדרך משולטת ולאורכה הוקמו חניונים, שבילי טיול רגליים ומצפורי נוף. במקום אין אף אטרקציה בדמות עתיקות, או, להבדיל, מתקני שעשועים.

 

איך מגיעים?

 

לדרך נוף יער בית קשת שלושה 'שערים' עיקריים: