מחר (ה') בערב תיערך בהאנגר 11 בנמל תל אביב הופעה חגיגית של שוטי הנבואה, בה נוכל לשמוע לראשונה את שירי האלבום השני "מחפשים את דורות" שייצא בסוף החודש לחנויות.
לאחר תום המופע יופיע DJ טלווין סינג מבריטניה, אחד מיוצרי הפיוז'ן הבולטים בעולם שנודע בשילוב מוזיקת בהנגרה הודית מסורתית עם מוזיקה אלקטרונית מעולם הדראם'נ'בייס והאמביינט. טלווין שיתף פעולה עם מוסיקאים רבים ביניהם ביורק, סאן רא, פיוצ'ר סאונד אוף לונדון, אל.טי.ג'יי בוקהם, ריצ'רד אשקרופט ומדונה. יחד איתו ינגן אוסקר ויזאן הספרדי, וישלב דיג'יי סט עם נגינה על הטאבלה האלקטרונית.
לכבוד המופע, הדיסק והאירוע, שלפנו מהחזרה הגנרלית את גלעד ויטל, אחד מסולני הלהקה, לשיחה מקדימה.
אהלן גלעד, כמה זמן לא הופעתם?
"עשינו עד לפני חודשיים הופעות במסגרת פרויקט 'הנוער ינהג אחרת' בבתי ספר. אבל הופעה גדולה ממש לא עשינו כבר שמונה חודשיים".
בתקופה הזאת עבדתם על האלבום?
"גם על האלבום וגם על המופע החדש".
כמה זמן עבדתם עליו בסה"כ?
"שנה וחודשיים. אבל עוד הייתה עליו עבודה שהחלה לפני כן".
איך היית מאפיין את האלבום הממשמש ובא?
"כל הזמן שואלים אותי את זה. מבפנים זה קצת קשה לענות לך את השאלה, אבל אישית אותי הוא מאוד מסקרן ומעניין, הוא חדש גם לנו על אף שאנחנו מכירים ועובדים עליו. זה כמו שאתה מספר סיפור לעצמך ואתה עדיין לא יודע איך הוא ישפיע. אותנו הוא מאוד מרגש וכולנו פה ברטיטות וריגושים. עכשיו יצאתי מחזרה ויש שיר שנקרא 'מי' שממש התחלתי לבכות בזמן השיר. זה שיר ששואל 'מי מנענע את העריסה? / עוד לא הבנתי כלום עוד לא הבנתי מאום', בסופו של דבר אחרי כל ההבנות ואחרי כל הדיבורים ושיחות העומק אנחנו לא מבינים ויודעים שום דבר. השיר הזה הוא חוויה מאוד חזקה בשבילי. אני אפילו לא רוצה לקרוא לזה רוחני כי אני לא מת על המילה הזאת, אבל זה קרה לי עכשיו בבום בחזרות אחרי שאני עובד עליו כבר שנה".
אגב הגדרות של רוחני וכאלה, הבנתי שאתה מנסים להתנתק מתדמית השאנטי-באנטי שדבקה בהרכב שלכם, זה נכון?
"אנחנו לא בדיוק כאלו. חלק מהעניין של 'שוטי הנבואה' זה להראות שאתה לא יכול לשים מדבקות על כל דבר. למשל אומרים כל הדתיים גנבים, כל הערבים רוצחים, כל המרוקאים עצבניים והפולנים קרים. יש כל מיני מדבקות ששמים על מגזרים וזאת בעצם מערכת הגנה של בני אדם ואנחנו מנסים לעזור להתנתק מהמדבקות האלה. בגלל זה אתה יכול לשים לנו מדבקה של שאנטי ומדבקה של רגאיי וטראנס ורוק. אנחנו בכלל לא רוצים מדבקות. אם אני אדע שאתה ככה וככה ומשתייך לקבוצה הזאת או הזאת אני אדע איך להתגונן מפנייך. אני אתן לך דוגמא, אומרים שעיתונאים הם מסלפים את הדברים והם מניפולטיביים, אבל אני מדבר איתך עכשיו כאדם לאדם וזה מה שהלהקה רוצה להוציא החוצה, לקבל את הבן אדם כמו שהוא ללא הבדלי מעמדות, ככה לכל דבר אני מנסה לגשת. זה העניין שאנחנו לא תחת הגדרה של אתניים או שאנטי שאנטי, אני אפילו לא הייתי בהודו או ג'מייקה אבל הייתי במטולה הרבה פעמים".
איזו תקופה עוברת עליכם עכשיו?
"אנחנו עובדים מאוד אינטנסיבי עכשיו, בארבעת הימים האחרונים אנחנו עובדים מ-9 בבוקר עד 11 בלילה, כל הזמן מנגנים וזה מתח פיזי ענק ומתח נפשי עוד יותר גדול וזה גם לא כל כך קל כי זאת קבוצה גדולה של נגנים פלוס תוספות ואירוחים. יחד עם זה, יוצא גם התקליט החדש שלנו ויש בימוי של המופע ותאורה ועיצוב העטיפה ועוד אלף ואחד גורמים שמוסיפים על המתח העצום שאנחנו נמצאים בו עכשיו".
היו שינויים פרסונליים בהרכב?
"השישה שהתחילו את ההרכב עדיין שרדו, וכל אותם אנשים נהיו משפחה. הוספנו באסיסט בשם שחם אוחנה שהחליף את עמית כרמלי שעבר לנגן גיטרות קלאסיות וליותר שירה, ויש את שאול שמנגן קלידים שגם החליף את חגי מזרחי שהיה על תקן שחקן חוץ בהרכב. יש עוד כמה אנשים שהצטרפו להרכב לצורך המופע".
אתם אוטוטו מגיעים ל-40 אלף עותקים מאלבום הבכורה, איך אתה מסביר את ההצלחה ההיסטרית סביבכם בהתחשב בעובדה שלא קיבלתם זמן מסך נורמלי בטלוויזיה או כיכבתם בפלייליסט.
"אני חושב שיש לנו מה להגיד ואנשים לא פראיירים במדינה הזאת ורוצים לשמוע על נושאים שמעבר ליחסים של בינו לבינה שזה גם סבבה. יש לנו המון מה להגיד ואני יכול להעיד על עצמי שאם לא הייתי בוחר את המוזיקה כצינור לדברים שאני רוצה להגיד אז היית רואה אותי היום נואם באיזו כיכר עם שיער פרוע, אבל הייתי חייב להגיד את הדברים האלה. לדעתי אנשים רוצים לשמוע וזה מראה שלא הכל בנוי על טלוויזיה ורדיו, אתה יכול לדבר גם בארבע עיניים לבן אדם ובלי עין הרע ההופעות שלנו היו מפוצצות תמיד בקהל".
אתה מרגיש ששינתם משהו בתבנית המוזיקה הישראלית או ששימשתם מודל לאחרים?
"האמת היא שהייתי בפסטיבל של מועדון הג'ה פן בפארק הירדן ופתאום ראיתי שם כל מיני להקות שמעיזות לשמוח שזה אני זוכר היו אחד הדברים שהיינו מדברים עליהם. ב-94 התחלנו לעשות שוטי הנבואה אני ורואי לוי והכל היה מה זה דכאוני וחוץ מכוורת לא הכרתי הרכב שהעיז לבוא בחיוך ולדבר על דברים לא רק דכאונים ולא רק מתוך הבועה הקטנה. פתאום אני קולט שזה קורה, אנשים קופצים על במות וצוחקים. אני חושב שזה עשה איזו שהיא השפעה וזה מבורך לטעמי וזה בדיוק מה שרצינו, קצת לשחרר את המתח המקומט פה במדינה הזאת".
מי לדעתך הוא ההבטחה הגדולה במוזיקה הישראלית?
"הבאת לי אותה בהפוכה עכשיו, האמת היא שאין לי מושג כי אני לא כל כך הולך להופעות. מי שיעשה את מה שהוא מחובר אליו באמת הוא יהיה הדבר הבא".
בתחילת 2003 יצאתם לסיבוב "הופעות חירום" בארץ להעלאת המורל, אתה חושב שזה עזר?
"לדעתי כן, ראו אותנו ב-15 הופעות פתוחות לפחות כמה עשרות אלפים. אני חושב שזה העלה את המורל אבל אתה לא יכול למדוד את זה. אני מהמקום הזה גם כותב את השירים, דרך העיניים של האנשים, ואת הגלים הללו מהאנשים הרגשתי".
מה צפוי לנו במופע?
"חוויה חזקה ביותר! נראה לי שאנשים יצאו משם מנוערים בצורה טובה".
מסר לעם לסיום?
"שיהיה לכולנו כל טוב ושנתחיל ליצור אהבת חינם בינינו, הלוואי אמן".