ביום שישי, 30 באפריל, ייפול דבר בתל אביב: מסעדת "אולימפיה" שבמשך 40 שנה אירחה את מנהיגי המדינה ומפורסמיה, תיסגר. שבועיים אחר כך ייפתח במקומה בר מסעדה אופנתי.
לדברי מקורביו של משה פרנסיס, בנו של שבתאי פרנסיס ז"ל, הבעלים האגדי של "אולימפיה", באחרונה היתה המסעדה עסק שכיסה את עצמו ולא יותר. במקביל, חש פרנסיס הבן עייפות והחליט לפרוש. "פרנסיס כבר בן 60", מסביר שבי בהר, חברו הוותיק של פרנסיס ושותפו בשנה האחרונה. "לנהל מסעדה פירושו שאין לך לא שישי ולא שבת, לא חגים, לא בית ולא משפחה. זו עבודה קשה, שבה עוברים אצלך כל יום 200-300 איש. אני מניח שפתאום בגילו היה לו קשה להתרגל למוזיקה אחרת, לאנשים אחרים, לקהל לקוחות שיש להם סגנון, שפה ודרך אחרת משלו".
העסקים פרחו בימי חמישי
מסעדת "אולימפיה" המקורית הוקמה על ידי שבתאי פרנסיס ברחוב הקישון. היא נקראה אז "אולימפוס", והוגשו בה מאכלים בלקנים. בתחילת שנות ה-60 עברה המסעדה לרחוב קרליבך, ובשל מיקומה הקרוב לקרייה היא משכה קצינים בכירים ושרים. במיוחד פרחו העסקים בימי חמישי בצהרים, כשהשרים היו יורדים מירושלים לתל אביב לדיוניהם החשובים.
המסעדה, שהיתה תמיד חשוכה עם וילונות כהים, היוותה מקום מושלם לפגישות הרות גורל. ואכן, בין המנהיגים שסעדו בה במשך השנים אפשר למנות את עזר ויצמן, לוי אשכול, פנחס ספיר, משה דיין, יגאל אלון, יצחק ולאה רבין, אריק ולילי שרון ועוד.
משה פרנסיס, בנו של שבתאי, החל לעבוד במסעדה כמלצר, ובהמשך הוגדרה חלוקת תפקידים ברורה בינו לבין אביו: האב תפס את מקומו ליד הסירים, והבן הפך למארח מצליח, איש סודם של אנשי הצבא והממשל.
"המועדון המרכזי של המי ומי"
נקודת השבר הראשונה אירעה בנובמבר 95', אחרי רצח רבין. ביום שאחרי הרצח החליט פרנסיס האב לסגור את המסעדה. את מקומה תפס סניף של רשת "טל בייגלס".
אלא שהלקוחות הוותיקים סרבו להשלים עם הגזירה ועברו לשבת בשולחן הקבועים במסעדה באותו שם שפתח הבן בנמל תל אביב. דור חדש של פוליטיקאים ואנשי תקשורת המשיך את המסורת המפוארת.
לפני כשבועיים הודיע פרנסיס לבהר על כוונתו לפרוש. בהר, איש עסקים, החליט לקחת את המקום ולפתוח בו קפה בר מסעדה לגילאי 30-45, שייקרא "4 ווסט". "אנחנו פונים לקהל אחר, צעיר יותר, שעבורו השם 'אולימפיה' לא אומר כלום. 'אולימפיה' זה משה, ואי אפשר לקחת לו את זה", מסביר בהר את ההחלטה לשנות את השם. כשהוא נשאל מה עם הנוסטלגיה, משיב בהר בפשטות: "לבנק לא הולכים עם כסף ולא עם הנוסטלגיה".