יוצא לדרך

למרות שיוני בלוך נזרק למים מהר מדי מאז נתפס ברשת, ויש לו עוד דרך ארוכה לעבור, הוא עדיין משמש תקווה לפרחי הרוק הישראלי

לפרקים, נדמה שאלבום הבכורה של יוני בלוך "אולי זה אני", הוא באמת הדבר הבא. רוק גיטרות בשרני, טקסטים כנים ומשעשעים ואנרגיית נעורים מתפרצת מבשילים לשירים מצויינים כמו "התקף לב קטן", "מכיר אותו" ובעיקר "נפוליאון". אבל ברגעים אחרים באלבום, למשל ב"הפסיכולוגית", "תפוזים" ו"אני", בלוך נדמה פתאום לכישרון לא מפותח דיו, עם לחנים לא ממוקדים, חרוזים מטופשים ("לוט / לא יכולתי להעלות / על הדעת שתשכח אותי מהר כל כך) ואווירה כללית של מסיבת סיום בתיכון.

 

חוסר האחידות של האלבום אופייני לזמר צעיר, שבסך הכל, נזרק למים די מהר מאז התגלה באתר "במה חדשה", אומץ על ידי NMC וקנה לעצמו קהל מעריצים אדוק למדי. לפיכך, אפשר בהחלט להביט על האלבום כולו במבט חיובי ומעריך. בלוך מגלם בתוכו סוג של תקווה לאנשים צעירים, שעושים רוקנ'רול, ומבטיח שגם להם יש סיכוי לחדור למרכז המוזיקלי.

 

אז נכון שבלוך לא בועט או מרדני במיוחד, ובעיקר מציג שובבות סטייל כוורת, אבל מוזיקה טובה הוא יודע לעשות, ובעיקר - הוא יודע לגעת.  גם אם הוא נראה לעתים כמו אחד מהחבר'ה שתפס גיטרה ועלה לבמה, דווקא בזכות השירה הלא לגמרי מהוקצעת - כולל השנשון - בלוך מאפשר להתחבר אליו. במיוחד, כך עושה רושם, אם אתם בני נוער.

 

אם היו מוותרים על 3-4 שירים באלבום, שמכיל 14 שירים בסך הכל, היה מתקבל מוצר הדוק ומרענן יותר. לבלוך, בסך הכל בן 23, יש עוד דרך ארוכה לעבור וצדדים רבים לחדד ולשפר בדרך לאלבום מוצלח באמת, אבל עושה רושם שהוא בהחלט נמצא על המסלול הנכון. 

 

יוני בלוך יופיע ביום שישי הקרוב במועדון ה"סיטי הול" בחיפה בשעה 22:00