המופע של ישי לוי: הזדמנות שהוחמצה

הופעת הבכורה החגיגית של הזמר במוזיאון ארץ-ישראל נפלה קורבן להתנהגות מקצת ממעריציו שלא הצליחו להבדיל בין האודיטוריום למועדונים המשמשים אותם בדרך כלל

חשוב ולגיטימי שזמר ינסה לשדרג את עצמו, יחצוב נישות הופעה חדשות וירחיב את קהלו. גם אם יש לו ותק של יותר מ-20 שנה, כמו ישי לוי. לא לגיטימי שמעריציו הנאמנים יחבלו במאמציו. אם הם לא יכולים להתאפק ולהתאים עצמם לתנאים המשופרים, שיישבו בבית.

 

הופעת הבכורה החגיגית של ישי לוי ב"אני שר לך איריס", מופע שהקדיש לרעייתו כהבעת חרטה על הכאב שגרם לה, במוצ"ש האחרון באודיטוריום מוזיאון ארץ-ישראל ברמת-אביב, נפלה קורבן להתנהגות נפסדת כזאת. מקצת ממעריציו של הזמר לא הצליחו להבדיל בין האודיטוריום למועדוני 'הפלקה', 'פליקס' ו'פנטזיה', המשמשים אותם בדרך כלל. אחרי שהפכו את המעברים לטיילת, ניסו להפוך את האולם למחששה, אגב הצתת סיגריות ועישון מחוצף ולא מתחשב.

 

אוהדים שלא מתחשבים בזולת רק מקלקלים. במקום לקרב נפשות, הם מרחיקים אוהבי שירה. בגלל קומץ לא מחונך שכמותם, נפגעים סיכוייו של לוי להופיע באולמות, בדפוסי הופעה משופרים ובפני קהלים חדשים.

 

עם זאת, עד למופע הסיגריות, שעה מתחילת המופע, ודווקא לפני המחרוזת המבטיחה של 'עלם חמודות', 'רחוק רחוק' ו'ערב כחול עמוק', לוי לא שיכנע שהוא עצמו בשל לשידרוג. אולי בהשפעת המעמד הוא שר באיפוק וביובש, ללא לחלוחית וריגוש, גם ללא חיוכים של שביעות רצון. בין השירים הוא נשמע כרס"ר משמעת, נמנע מלהביע רגשות. השעה הראשונה רק חיזקה את דבריו בפתיחה: "אלוהים נתן לי במתנה ולא ידעתי לקחת". הזדמנות השידרוג הוחמצה.