לנצ'יה אפסילון - בשם הייחוד

מספר שבועות לפני חזרתה לשוק הרכב הישראלי, ולאחר היעדרות של מספר שנים, מציעה לנו לנצ'יה פגישה מחודשת. המקום איטליה, המכונית אפסילון

זמן רב עבר, הרבה יותר מדי זמן, מאז נהגנו בלנצ'יה כלשהי. האמת, אם לא מחשיבים את נסיעות ה"כאילו" בתערוכות רכב, אחרי שכולם הולכים, האור כבה ואפשר לנגן בראש מוזיקה של 3.0 ליטר איטלקי בלי לחשוש מהתבזות, מדובר במשהו כמו חמש שנים תמימות. חמש שנים בלי להניח עכוז על ריפוד אלקטנרה מלטף, מסמלי ההיכר האיטלקיים של חטיבת היוקרה בפיאט.

 

מתרגשים

 

והנה זה קורה. אמנם לא מדובר בספינת דגל יוקרתית כמו התזיס, ואפילו לא משפחתית ספורט-אלגנט דוגמת הליברה. בסך הכל זו מכונית קטנה, מאד קטנה. קטנה אפילו מהפונטו של קונצרן האב. אכן, האפסילון צנועת הממדים שפיאט הזמינו אותי לנהוג בה, תהיה מבשרת חזרת המותג לישראל, ולא במקרה. מדובר בדגם הנמכר ביותר של המותג. יוקרה או לא יוקרה, גודל או לא גודל, הפער בין נתוני היצור של האפסילון לשאר דגמי לנצ'יה הוא לא פחות מעצום.

 

חשבון פשוט אומר שמדובר בדור שלישי לקטנה של לנצ'יה, שהוצגה לראשונה ב-85' כמחליפת האוטוביאנקי. חשבון פשוט עוד יותר אומר שהיא מבוססת על רצפת קודמתה, שלא הגיעה לארץ. במילים אחרות, היא מבוססת על הפונטו. אבל בדגם הזה הוקצן הכיוון המסוגנן והמלוטש של הקודם.

 

מזיגה נאה מאד של קווי רטרו בהשראת "הארדיאה" ההיסטורית, יחד עם סממנים עכשוויים של לנצ'יה, יצרו מכונית נאה שאי אפשר שלא להביט בה פעם, ועוד פעם. ואם החלק הקדמי נראה קצת "מוכר מדי", האחוריים המקוריים פשוט מקסימים בעיני.

 

אך את מלוא אפקט היוקרה והייחודיות אני מגלה בעיקר כאשר אני נכנס לראשונה למושב הנהג של אחת הגרסאות היותר-יוקרתיות. עם ריפוד אלקנטרה רך (דמוי זמש) המכסה כל פינה אפשרית בסביבת הנהג. מלפנים אני מזהה מחוונים במרכז לצורך חסכון במקום אולי, אך לבטח לצורך שיפור אפקט הייחוד. בדיוק כמו בקרת אקלים מפוצלת שאיני משוכנע שיש בה צורך בחלל כה קטן.

 

אותה תחושה מחויכת מאפשרת גם לסלוח על פשלות קטנות בדמות הנדסת אנוש לקויה. כמו למשל תצוגה עמוסה מדי של מידע, תנוחת נהיגה לא טובה, ידית פתיחת תא מטען לא נוחה ובורר זעיר הנמצא רחוק מדי מעיני הנהג. גם את איכות חלק לא קטן מחלקי הפלסטיק אפשר לשפר. רצוי בעצם, בהתחשב בתדמית.

 

נוהגים מעט

 

לארץ תגיע האפסילון עם מנוע דיזל מסילה משותפת קטן בנפח 1.3 ליטר והספק מרבי של 70 כ"ס, או מנוע ה-1.4 ליטר בנזין, עם הספק מרבי של 95 כ"ס. הדיזל מרשים כצפוי בזמינות כוח יוצאת דופן, אך הבנזין תאב הסל"ד מהנה בהרבה. מלבד זאת, הדיזל בו נהגנו שודך לתיבה חצי-אוטומטית-רובוטית מוכרת של פיאט, שפעלה פחות טוב מידידתה בפיאט פנדה. הסיבה - כנראה נתון מומנט גבוה יותר המקשה כאן על תפעול רהוט.

 

לעומת זאת, עם כיול מתלים שונה שהופך אותה לא רק נשלטת יותר, אלא גם נוקשה יחסית לפנדה של פיאט, יחד עם בסיס גלגלים קצר יותר, לנצ'יה אפסילון היא מכונית מהנה הרבה יותר לנהיגה מהפונטו. עם יותר אחיזת כביש ומהירות פנייה. הגה הכוח לעומת זאת, חשמלי כצפוי, אינו טוב גם כאן, הגם שבגרסת הדיזל הוא מרגיש טוב קצת יותר.

 

ולסיכום זמני

 

קודם כל, ברוכה הבאה. אנחנו לא מגזימים אם נאמר שחזרתה של לנצ'יה לישראל היא אירוע היסטורי. למרות שבמחיר של 115-120 אלף שקלים, לא נראה לנו כי האפסילון, טובה וחמודה ואיכותית ומפנקת ויוצאת דופן ככל שתהיה, יכולה להפוך כאן סדרי בראשית. היא מאורע היסטורי, כי קודם כל התגעגענו למותג הזה. היא גם מיוחדת כי לפחות כרגע, אין לאפסילון מתחרה בשוק שלנו ובאירופה בכלל. היא גם חשובה, כי אכן מדובר במכונית מקורית שמוסיפה צבע לחיים. יאללה, תגיעו כבר.