"עלות הפינוי מעזה - 2.5 מיליארד שקל"

עקב טעות של האוצר, הוערכה עלות הפיצויים למפוני הרצועה ב-3 מיליארד דולר, אך הסכום הנכון הוא 300 מיליון דולר. גורם בכיר קובע שעלות הפינוי תסתכם ב"גג 3 מיליארד שקלים, לא דולרים". מומחים מעריכים שבטווח הארוך המדינה תרוויח מהפינוי. והאמריקנים? הם כבר הבהירו כי לא ישלמו אפילו דולר עבור פינוי האזרחים

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולפי פרסומי המתיישבים עצמם, מתגוררים ברצועת עזה כולה כ-7,000 יהודים ב-21 יישובים, חלקם זעירים ונטולי כל בסיס כלכלי.

 

מספר משקי הבית היהודיים ברצועה אינו עולה על 1,450. רק רבע מהם מתפרנסים מחקלאות ושלושה רבעים מועסקים במגזר הציבורי: מורים, מדריכים, עובדי דת ועובדי רשויות. רבים נוסעים מדי יום למקום עבודתם מחוץ לרצועה. רמת החיים נמוכה.

 

מקורות ההכנסה המקומיים האחרים ברצועה, בעיקר התיירות, נהרסו לחלוטין כתוצאה מהאינתיפדה והטרור. גם שווי הבתים שבהם מתגוררים המתיישבים בחבל עזה "ירד כמעט לאפס", אומרים שמאי נדל"ן מקצועיים.

 

אין לבתים אלה ביקוש ולמעשה אין להם שוק. הישראלים המעטים שהיו מוכנים "לקנות" בשנים האחרונות בתים ביישובים היהודים בעזה עשו זאת או ממניעים אידאולוגיים צרופים, או בשל תקווה לקבלת פיצויים. איש מהם לא חשב במונחים של עבודה ופרנסה במקום.

 

הפיצויים שינתו למפונים, אומר שר האוצר לשעבר בייגה שוחט, וכמותו בכירים באוצר הנשמרים מלנקוב במספרים, צריכים להיות "נדיבים, אבל מציאותיים". ההערכה הנפוצה בקרב הכלכלנים היא שהעלות הכוללת של פינויו ושיקומו של משק-בית ממוצע אחד ברצועה תנוע בין 1.5 ל-1.8 מיליון שקלים. כלכלנים במנהלת הפינוי אמרו לי שהם שוללים בתוקף עריכת חישובים בדולרים, שהרי הדולריזציה החישובית אסורה על-פי חקיקה שכבר נתקבלה בכנסת.

 

כמיליון עד מיליון ורבע שקלים בממוצע ישולמו במזומן למשק הבית המתפנה. העלויות העקיפות והוצאות השיקום - כולל הקליטה הכלכלית של המתיישבים בתחומי הקו הירוק - מוערכות בעוד כחצי מיליון שקלים למשפחה.

 

בסך הכול, עלות הפינוי מחבל עזה עשוייה להגיע ל-2.5 מיליארד שקלים. אומר כלכלן בכיר החבר בצוות ההיגוי הבין-משרדי המכין את תוכניות הפינוי: "גג שלושה מיליארד. ובשקלים, לא בדולרים". למי שמתעקש על חישוב דולרי, העלות המשוערת של הפינוי לא צריכה לחרוג מחצי מיליארד דולר עד 600 מיליון דולר: 300 מיליון דולר שישולמו במזומן ושווה-מזומן למפונים עצמם (כ-200 אלף פלוס-מינוס למשק-בית) ועוד 200 מיליון דולר שיושקעו בשיקומם בישראל.

 

סכומים אלו רחוקים עד מאוד מכל מיני הערכות שבאו מקרב המתיישבים ודובריהם. יש נטייה לערפל את החישובים באמצעות מעבר משקלים לדולרים וחזרה ויש הטועים גם במכפלה פשוטה.

 

גם באוצר נפלו קורבן ללוח הכפל כשהעריכו בתחילה את עלות הפינוי הישיר בשלושה מיליארד דולר. איך הגיעו לסכום הזה? על-ידי מכפלת פיצוי של 200 אלף דולר למשק-בית ב-1,500 משקי-בית המועמדים לפינוי. הכול טוב ויפה, אלא שתוצאה המכפלה של שני סכומים אלה היא 300 מיליון ולא שלושה מיליארד דולר. אופס, אמרו באוצר, טעינו באפס. מאז, אגב, הורד מסדר היום נושא הפנייה לארה"ב לסייע כספית במימון הפיצוי. 

 

באין שוק לדירות מגורים בחבל עזה, אפשר לנסות לאמוד את גובה הפיצוי למי שייאלץ להתפנות מביתו על-ידי חישוב ההשקעה שהשקיע הוא עצמו ברכישת הנכס ובהשבחתו. גם דרך חישובית זו לא תיטיב עם המתנחלים: הממשלה מימנה את דירותיהם. הם קיבלו מענקים ומשכנתאות מסובסדות (מאד).

 

אבל במרוצת השנים הספיקו תושבים רבים לפרוע משכנתאות בהיקפים כספיים משמעותיות. מנקודת ראות כלכלית, תשלומי המשכנתא הם ההשקעה העצמית של המשפחה בדיור והיא זכאית לפיצוי הולם על כך. משפחת המפונים זכאית גם להחזר כספים על השיפוצים שנעשו בבתים ולכיסוי עלויות ההעברה. את המשכנתאות עצמן יוכלו המתיישבים לגרור איתם כשירכשו דירות בארץ, אם יבחרו באופציה זו.

 

בראשית הדיונים על פינוי עזה השתעשעו במשרדי הממשלה ובמערכת הביטחון ברעיון שניתן יהיה להעביר את כל המתיישבים, או לפחות את רובם, "כגוש אחד לנגב". כיום ברור שזו אינה הצעה מעשית; כך נוהגים רק במדינות טוטליטריות. לפיכך, יוכנו למפונים מסלולי פינוי ופיצוי שונים.

 

המתפנה יוכל, אם יבחר בכך, להשאיר מאחוריו את רכושו הפיסי, לקחת פיצוי כספי חד-פעמי ולהסתדר לבד עם הכסף. זו אופציה שיבחרו בה ראשי משפחות צעירים שיש להם תעסוקה בישראל, או מבוגרים (מעל 55) שבנוסף לפיצויים יקבלו גם פנסיה ממשלתית קבועה. גובה הפיצוי "יאפשר למשפחה לרכוש בית בסטנדרט שהיה לה ברצועה". איפה? לא בתל-אביב, לא ברחובות, לא ברישפון ולא בהדר הכרמל. אבל כן בשדרות, כן בכרמיאל, כן ביישוב קהילתי בגליל העליון, כן בבנייה צמודת-קרקע ליד קיבוצים ומושבים.

 

2 מיליון למשפחה

 

מתיישב שרכש מומחיות בחקלאות יוכל לעבור להתגורר במושב בחבל הבשור או בחבל לכיש או במקומות אחרים בארץ. הממשלה תישא במלוא העלויות של מעבר כזה, תדאג לדיור ולאמצעי ייצור חדשים (חממות, קרקע, מים, מתקנים), תשלם דמי-קליטה למושב הקולט ודמי-הסתגלות למתיישב הנקלט. באופציה זו יבחרו כמה מאות מתיישבים, שפיתחו בנחלותיהם בעזה חקלאות אורגנית מתקדמת וייצאו את תוצריה, ירקות ופירות. הן לא יקבלו כסף אלא תחליפי-כסף.

 

העלות לקופת האוצר של מסלול שיקום כזה אינה גבוהה, שהרי כיום מסבסדת המדינה את הפעילות החקלאית ביישובי חבל עזה בסכומים גבוהים מאוד. המים מסובסדים, החשמל מסובסד, העבודה מסובסדת והביטחון כולו על חשבון צה"ל. עלויות אלו ייחסכו עם השלמת הפינוי.

 

יהיו עוד מסלולים של פינוי ופיצוי, שיותאמו לפרופילים השונים של המתיישבים בעזה, למצבם הכלכלי ולאורך התקופה ששהו במקום. כ"מתיישבים" מוגדרים גם תלמידים בפנימיות דתיות ובישיבות; להם, כמובן, לא יינתנו פיצויים. הפנימיות והישיבות יועתקו והמורים והמדריכים יוכלו להמשיך ללמד בהן.

 

בשורה תחתונה, מהי העלות המשוערת של פינוי המתיישבים והסדרת כל תביעותיהם מהמדינה? התשובה תינתן באמצעות חוק מיוחד שיובא לאישור הכנסת. פקידים באוצר עומדים על כך שיקבע גג תקציבי לעלות הפינוי כדי שהסכומים "לא יברחו מפיקוח".

 

לאוויר נזרקו מספרים אחרים המצוצים מהאצבע. במקום אחד נאמר כי בחבל עזה חיות "4,000 משפחות ברוכות ילדים" (למעשה חיות רק 400) ושהחקלאות שם "הגיעה לרמת רווחיות בלתי-רגילה", בלי להזכיר את הסבסוד הממשלתי שאפשר את הרווחיות.

 

המחזור הכספי של חקלאות יהודית בעזה מצומצם - כמה עשרות מיליוני דולר בשנה. חקלאי חבל עזה מאוגדים באגודות שיתופיות שקיבלו יחד אישור בלעדי לגידול ושיווק של ירקות כשרים למהדרין על מצעים אורגניים מנותקים מהקרקע; גידולים אלו מבוקשים על-ידי הציבור החרדי בארץ ובחוץ לארץ. אלמלא המגבלות שהוטלו על אחרים, ספק אם החקלאות ברצועה הייתה משתלמת.

 

לא מתחילים מאפס

 

האנשים שיכינו את תוכנית הפינוי והפיצוי למתנחלים מעזה - הפועלים במסגרתה של ועדת היגוי בראשותו של האלוף במילואים גיורא איילנד - לא מתחילים מאפס.

 

לפני עשור בדיוק קרא ראש הממשלה יצחק רבין לשר האוצר בייגה שוחט וביקשו להכין בחשאי תוכנית מפורטת לפינוי רמת הגולן. שוחט הטיל את המשימה על ראש לשכתו, ישראל עוז - היום מנהל מטה הסדר הקיבוצים. "פעלנו תחת חסותו של הגוף הסודי ביותר במדינת ישראל, כל-כך סודי שאפילו קיומו לא היה ידוע", מספר היום שוחט.

 

צוות המשימה עבר מיישוב ליישוב, רשם את כל התושבים, כל הנכסים וכל אמצעי הייצור. "ערכנו את רשימות המלאי והמצאי המקיפות ביותר", אומר שוחט. התושבים, שככל הנראה שיתפו פעולה עם החוקרים בלי לדעת מהי מטרתן האמיתית של הבדיקות, חשפו את מצבם הכספי, את דיווחיהם למס ההכנסה ואת השקעותיהם וחובותיהם.

 

אחרי שהוכנה התמונה המלאה, גיבש הצוות של שוחט "מסלולים של פינוי ופיצוי": מסלול אחד לקבוצת תושבי הגולן, שתבחר לעבור יחד לקיבוץ בגליל. מסלול אחר לקבוצה שתבחר להסתפח לעיר קיימת. מסלול מיוחד לחקלאים שיבחרו לגור במושב ומסלול אחר לאנשים שיבקשו לקבל מזומנים ביד ולהסתדר בעצמם. דגם פינוי ייחודי הוכן לאנשים מעל לגיל 55, שהועסקו בשירותים הציבוריים: פיצויי פיטורין מוגדלים ופנסיה מוקדמת.

 

יצחק רבין לא זכה לראות את התוכנית במלואה; הוא נרצח לפני-כן. שוחט: "ביקשנו לעדכן את כל הנתונים והאומדנים כשהוקמה ממשלת ברק, אך אהוד ברק לא גילה בכך עניין וחשש מהדלפות". רק עכשיו נמצא ביקוש לעבודה הגדולה שהכין צוות הפינוי והפיצוי של בייגה: היא הועברה בשלמותה לרשותו של הצוות הבין-משרדי המכין את פינוי עזה. הוא ישמש כבסיס לחישובים, להערכות התקציביות ולחוקים שיובאו לכנסת.

 

"רצינו להיות מוכנים ולמנוע את הקטסטרופה של פינוי פתחת רפיח", מספר שוחט. מבחינה כספית ואנושית, הפינוי ההוא התנהל בשיטה הגרועה ביותר האפשרית. המפונים, אף שקיבלו פיצויים גבוהים שעלו לקופת המדינה סכומים בלתי-סבירים (סך כל הפיצויים לא תוקצב ולא חושב מעולם) חשו נבגדים. עורכי הדין והמתווכים השונים התעשרו על חשבונם ועל חשבון המדינה. פתרונות תעסוקה ודיור ניתנו בלא יועץ מקצועי ראוי. בשיח הישראלי, פינוי סיני נותר בזיכרון כטראומה. אין מענה לשאלה כמה הוא עלה, לא במחירים של אז ולא של היום.

 

באשר לפינוי עזה, יש כבר תשובה ברורה. גורם בכיר המעורב בהכנת החומר הכלכלי, אומר: "נטו, בהתחשב בסובסידיות, בתמיכות ובהוצאות הביטחון שבהן נושא כיום משלם המיסים הישראלי כדי לממן את ההתיישבות היהודית ברצועת עזה, הפינוי שלה הוא עסק רווחי למדינה". הערך הכלכלי הנקי של הפינוי חיובי וגבוה. גבוה מאוד. הוא לא יעלה לנו, הוא יתרום לנו.

 

נתניהו ירצה מסגרת

 

שאלתי את שוחט מה בין הגולן לעזה? "אין הרבה דימיון" השיב, "לכן אין לגזור מגובה הפיצויים שחושבו אז למתיישבי הגולן את גובה הפיצויים שהמדינה צריכה להציע למתיישבי עזה. השיטה יכולה להיות דומה, מידת האמפטיה וההתחשבות חייבת להיות גבוהה במיוחד, אך התוצאות הכספיות יהיו שונות".

 

ברמת הגולן גרות כ-4,000 משפחות יהודיות קטנות יחסית. לא מעטות מהן השקיעו במקום את כל כספן וחסכונותיהן. משקי-בית רבים בגולן מתפרנסים מהמגזר העסקי: תיירות, חקלאות מתקדמת, תעשייה מפותחת - מיין ועד הייטק. חתך האוכלוסייה בגולן, אומר אחד הבכירים שהשתתפו ב"צוות בייגה", דומה למרכז הארץ. התמונה בעזה שונה בתכלית.

 

האם ישראל תוכל לקבל תשלום כלשהו עבור הרכוש שיישאר בעזה? בירושלים מבחינים בין דיור, אמצעי ייצור ומבנים קהילתיים. באשר לבתי המגורים, אין טעם לבקש כסף תמורתם. הם נבנו בניגוד לחוק הבינלאומי ולכן אף גורם בינלאומי, גם לא אמריקני, יהיה מוכן לשלם תמורתם. ישראל התחייבה למסור אותם בשלמותם למנהל אמריקני או אחר ולרשום לעצמה תרומה קטנה לפתרון בעיית הפליטים.

 

את אמצעי הייצור החקלאיים תנסה ישראל "למכור" לבנק העולמי או לארגוני סיוע לפלשתינים. ייתכן שהם יסכימו לתשלום כלשהו, אפילו סמלי. לישראל הרי יש אלטרנטיבה: העלות של העברת המתקנים  החקלאיים והחממות מעזה למושבים בישראל אינה גבוהה. כך או כך, באוצר לא בונים על מכירת נכסי המפונים כסעיף הכנסות רציני.

 

ומה עם סיוע אמריקני ישיר לישראל למימון הפינוי? אין סיכוי לקבלו. כשראש הממשלה ברק ארג תוכניות לנסיגה מהגולן הוא גם הכין סל בקשות מהממשל האמריקני ב-10 מיליארד דולר. כל הפריטים בסל היו צבאיים-ביטחוניים, ולא במקרה. גישושים מוקדמים אצל בכירי הממשל האמריקני, כולל השגריר המכהן בישראל, נסתיימו בדחייה מוחלטת של הרמזים הישראליים.

 

ארה"ב, הוברר חד-משמעית, לא תעניק סנט אחד של סיוע לישראל כדי לממן את פינוי המתיישבים מהגולן. התקדים כבר נקבע על-ידי מנחם בגין בעת פנוי סיני: ארה"ב העניקה אז סיוע צבאי, ישיר או עקיף (אמריקה נתנה לישראל הלוואות יקרות לרכש צבאי ובנתה מחנות לצה"ל בנגב), אבל לא אזרחי. רק לא אזרחי: מתן סיוע אמריקני לפינוי יהודים מכל שטח כבוש עלול להתפרש כהכרה בחוקיות הכיבוש.

 

אגב: לפי אותו "תקדים בגין" העניק הנשיא ביל קלינטון לממשלת ברק התחייבות למימון גדר הביטחון לאחר נסיגת צה"ל מלבנון. אפילו היא לא קויימה והגדר נבנתה מתקציב ישראלי.

 

אין שום סיבה, אומר שוחט, שפינוי רצועת עזה יסתיים בקטסטרופה כלכלית ואישית, אם כל הרשויות יפעלו ב"תיאום, בשכל וברגש". לדעתו, אסור לעשות עם המתנחלים המתפנים "חשבון קטנוני", אבל מלכתחילה צריך להיות ברור לכולם שיש מגבלות תקציב והגיון שלא ייפרצו.

 

שר הביטחון, שאול מופז, אומר שצריך לחבק את המתפנים מעזה חזק לחיק החברה הישראלית ולעטוף אותם בחום; גם הוא מודע היטב לגבולות התקציב. שר האוצר נתניהו לא יסכים לפרוץ את מסגרות התקציב כדי לממן את הפיצויים למפוני עזה וידרוש קיצוצים מקבילים בסעיפים אחרים, לא כואבים במיוחד. סך הכל הרי מדובר במיליארד שקלים לשנה על פני שלוש שנים. חצי אחוז מתקציב המדינה, כ-0.2% מהתוצר הלאומי. זו הוצאה שמדינת ישראל יכולה לשאת בקלות.