סיטרואן במוזיאון

החץ הכפול מגיע לביקור בלובר, מה שמלמד על הכבוד והיחס המיוחדים השמורים לסיטרואן בעיר האורות. גם אנחנו ביקרנו

כל מי שעבר בשבועות האחרונים ברחוב ריבולי, לצד מוזיאון הלובר בפאריס, לא יכול היה להתעלם מחרטומה של סיטרואן DS האגדית, מזדקר בחוצפה מתוך אחד מקירות המבנה הקלאסי.

לכאורה חילול קודש, מה לסיטרואן ולהיכל האומנויות, ועוד באופן כה בולט ומתריס. אבל ראשית, זו הדרך המאפיינת את פרסומות סיטרואן מאז ומעולם. שנית, מוזיאון הפרסום שבלובר, זה שמעל כניסתו ניצבת ה-DS, מארח בחודשים הקרובים תערוכה המוקדשת באופן ייחודי ובלעדי לפרסומות של סיטרואן. בהחלט אירוע יוצא דופן המלמד על החשיבות שמעניקים במוזיאון לסיטרואן. שהרי לא בכל יום מתארח יצרן מכוניות בלובר.

 

אבא אמא

 

"אני רוצה שהמילים הראשונות של כל ילד יהיו אבא, אמא, סיטרואן" אמר פעם אנדרה סיטרואן, האיש שמדיניות הפרסום שלו הייתה יצירתית וחדשנית לתקופתו, לא פחות מהמכוניות שייצר. יותר משראה את הנולד בתחום הרכב, היה סיטרואן גם פרסומאי מחונן, והבין היטב, לפני רבים וטובים, את הכיוון של תעשיית המכוניות.

המארחים שלי מוסיפים ומדגישים עוד כי הקו שיצר בתחילת המאה ממשיך עם החברה עד היום. לא ברור לי אם בשל היותי ישראלי בפאריז, מתעקשים אנשי סיטרואן על כך שנפילתו הגדולה של סיטרואן הייתה דווקא בגלל היותו יהודי. "סיטרואן", הם אומרים, "עבד תוך שיתוף פעולה הדוק עם בנקים אשר מימנו את פיתוחיו והיו שותפים לרווחים. באמצע שנות ה-30, בעיצומו של גל אנטישמיות, הופסקה התמיכה בו, למרות שלא הפסידו מהשקעותיהם הקודמות".

כך נחרץ גורלו של סיטרואן שנאלץ למכור את החברה לאחים מישלן ("בעצמם משתפי פעולה גדולים", כך אנשי סיטרואן), אחרי השקת הטרקסיון אוואנט החדשנית.

 

השחקנים

 

פילוסופיית הפרסום הייחודית של סיטרואן נותרה עם החברה עד היום. למעשה, כך מסבירה לי יחצנית חיננית, מסעות הפרסום האחרונים עם קלאודיה שיפר ופיקאסו הם יותר מכל חזרה לדרכו הבסיסית של האיש, שהרבה להשתמש ב-VIP'ס כדי לפרסם את מכוניותיו.

באותם זמנים זה לא עלה לו יותר מהזמנת שחקנים מפורסמים לביקור, כמו צ'רלס לינדברג למשל, שהגיע מיד לאחר חציית האטלנטי והפך הרף עין לכוכב פרסום. אם זה לא מספיק, סיטרואן שכר גם את שרותיו של המגדל המפורסם בתבל, במשך עשור שלם, משנת 25' ועד 35', נדלקה מפעם לפעם כתובת הנושאת את שם החברה על מסבכי המתכת של המגדל הענק.

מסעות פרסום נוספים נערכו בד בבד עם פרויקטים גדולים דוגמת לחציית מדבר הסהרה (המסע השחור), אירופה ואסיה (סין, המסע צהוב) על-ידי מכוניות בעלות זחלים. הישגים אלה, שנראו באותה תקופה קיצוניים כמו הליכה על הירח בשנות השישים, פורסמו על ידי סיטרואן המתוקשר באופן בולט כמובן.

בתחילת שנות ה-20 החל למכור דגמי מכוניות מוקטנים, כמו-גם מכונית מונעת דוושות (בקנה מידה מוקטן של 1:3) לילדים. סיטרואן הבין כבר אז שמאוד משתלם לרכוש את ליבו של הדור הצעיר.

מעבר לכך האמין סיטרואן בהפיכת המכונית לחלום, כשלב בדרך לתפוצה המונית. לכן, עוד לפני שייצר מכוניות, כבר פרסם מודעות גדולות על קיומן - שהביאו מזמינים חדשים וקצרי סבלנות, כולל המימון הנחוץ. כדי להשלים את הפריצה לתודעה, הציב סוכנויות נאות גם באזורים שידע שכרגע עדיין אין בהם רוכשים פוטנציאלים.

בהמשך דרכה, עשרות שנים מאוחר יותר, המשיכה סיטרואן בדרכה הייחודית תוך שהיא מגייסת שמות ידועים כמו השחקנית ג'ינה לולובריגיד'ה, האתלט קרל לואיס והאמנית-זמרת גרייס ג'ונס. אגב, מי שהתלהב מכך שקלאודיה שיפר הופיעה עם הקסארה, ישמח לדעת שסינדי קרופורד, עמיתה למקצוע, תרמה את שלה לטובת הקסאנטיה.

 

היום

 

התערוכה המדוברת בפאריז מתרחשת 64 שנים לאחר הביקור ההיסטורי של סיטרואן במוזיאון, כאשר נערכה שם תצוגה לכבוד ה"קרוזר נואר" (המסע השחור). היא מתפרשת על-פני שישה חדרים עם חלוקה לפי תקופות משנות העשרים ועד ימינו. בכל חדר ניתן לצפות במודעות, סרטי פרסום וסקירות מתקופות רלוונטיות.

כמובן שבחדרים המוקדשים לשלושים השנים האחרונות נמצא את המבחר גדול יותר בהרבה והסרטונים מוכרים יותר. בצד התערוכה מוצגים דגמים מוקטנים של מכוניות סיטרואן, ובחנות המוזיאון מוצעים מבחר ספרים על החברה ואוספי צילומים. התערוכה שנפתחה לפני מספר שבועות תימשך עד לסוף ינואר והיא פתוחה בכל יום מלבד יום שני (היא נערכת ברחוב ריבולי 107). זו אינה תצוגה עתירת ממדים, אבל היא עשירה בפרטים מרתקים ועבור הקהל האדוק של סיטרואן, חובבי רכב, פרסום וגם סתם מי שנהנה להתרפק על הנוסטלגיה.