שעתו הגדולה של הר מירון

במוצאי שבת הקרובה, ערב ל"ג בעומר, יחגגו רבבות במשתה, שירה וריקודים סביב קברו של רבי שמעון בר יוחאי. גם חילונים גמורים שירצו להציץ מהצד בהילולה הפולקלוריסטית עשויים להיסחף באווירה המדבקת

במורדותיו הדרומיים של הר-מירון, מעל למושב מירון, נמצא אתר קבורה בו טמונים על פי המסורת חכמי ישראל רבים, שהמפורסם בהם הוא רבי שמעון בר יוחאי. האתר תופס מקום של כבוד על מפת קברי הצדיקים, אליהם נוהרים המוני מאמינים בכל ימות השנה. עשרות אלפים, מכל רחבי הארץ, עורכים ממש עכשיו הכנות אחרונות לקראת ההילולה סביב קבר רבי שמעון בר יוחאי בערב ל"ג בעומר הקרוב, שיחול בעוד שלושה ימים.

 

מהו סוד קסמו המגנטי של האיש? מי היה רבי שמעון?

 

הרשב"י היה תנא שחי במאה השנייה לספירה, מתלמידיו של רבי עקיבא. על פי המסורת הסיפורית, לאחר כשלון מרד בר-כוכבא והוצאתו להורג של רבי עקיבא, מי שהיה המנהיג הרוחני של המרד, נאלץ הרשב"י להסתתר מפני הרומאים, שכן היה אחד המבוקשים שנגזרה עליהם מיתה. הוא ובנו, רבי אלעזר, הסתתרו במערה ליד פקיעין כ-13 שנה כשהם ניזונים מחרובים ושותים מים ממעיין שנבע בסמוך. כאשר התבשרו כי קיסר רומא מת וגזירת המוות בוטלה, יצאו מן המערה וירדו לחמי טבריה כדי לרפא את עור גופם המבוקע.

  

הרשב"י התפרסם כאוהב ישראל וכמטיף לקיום מצוות שבין אדם לחברו, לא פחות מאשר מצוות שבין אדם למקום. ההערצה כלפיו התעצמה לאחר מותו, אגדות רבות נקשרו בשמו ובין היתר מיוחסת לו כתיבת ספר הזוהר.

 

בין הרבבות שנוהגים לפקוד את קברו בל"ג בעומר, היום בו נפטר, יש כאלה שמקדימים להגיע שבוע ואף שבועיים לפני יום ההילולה. הם לוקחים חופשה ממקום העבודה, מתקבצים כאן משפחות-משפחות, תופסים מקום קרוב ככל האפשר לקבר, מקימים אוהלים ומטבח מאולתר, וממתינים ליום המיוחד.  

 

נרות לנשמות

 

גם מבקרים מזדמנים שייקלעו למירון בעת ההילולה העממית, ולא צריכים להיות לכבוד זה יהודים מסורתיים או מאמינים, ייסחפו אל תוך האווירה המיוחדת, המדבקת. באירוע השיא הזה נוהגים לפקוד את קבר הרשב"י ולהתפלל, לקרוא מזמורי תהילים, משניות וקטעי תלמוד המיוחסים לו, וכל זה תוך כדי אכילה, לגימה ושמחה מתפרצת.

 

מנהג נוסף הוא הדלקת נרות. מקורו באמונה כי נשמת האדם נמשלה לנר, וכשמדליקים אותו רואים כי נשמת הצדיק קיימת. טקס ההדלקה המרכזי נעשה ברוב עם בחצות הליל. נגני קלרניט וכלייזמרים מזדמנים מלווים את הטקס בניגונים חסידיים סוערים ובמוסיקת נשמה יהודית, שמעצימה את התלהבות הקהל. זהו אחד מרגעי השיא של ההילולה.

 

טקס החלאקה (האר"י הקדוש היה הראשון שהחל במסורת זו) הוא עוד סימן לל"ג בעומר. מאות ילדים בני שלוש, מגודלי תלתלים, מגיעים עם הוריהם לתספורת במקום. גם טקס זה מלווה במשתה, שירה וריקודים. 

 

קפיצה לאור הגנוז

 

אם הילולת הרשב"י עומדת בסימן אש ואור, אז בשולי בקעת מירון, ולא במקרה שם, הוקם ב-1989 היישוב אור הגנוז (מקור השם במדרש המספר על האור שנברא בימי בראשית ושמור לצדיקים כשכר לעולם הבא). למייסדיו, קבוצה בת 15 משפחות של חוזרים בתשובה מאשדוד וסביבותיה, הצטרפו בינתיים משפחות נוספות. כיום מונה היישוב 65 משפחות בהן גדלים 350 ילדים.

 

רוב התושבים הם בעלי מקצועות חופשיים: רופאים, מהנדסים, עורכי-דין ורואי-חשבון. אורח חייהם מבוסס על ערכים חברתיים כפי שהם מובאים בספר בעל הסולם של הרב יהודה לייב אשלג, מפרש הזוהר: חיים שיתופיים, ואהבת לרעך כמוך, תמיכה הדדית ושוויוניות שבאה לביטוי אף בתנאי המגורים. 

 

היישוב אינו מזוהה עם אף מפלגה או גוף פוליטי. את פרנסתם מוצאים יושביו במפעלים פרי יוזמתם: בית דפוס, צימרים, סדנאות רוחניות, בית הספר לרפואה משלימה 'אלימה'. המורים בבית הספר הם מטובי המרפאים בארץ, כולם תושבי אור הגנוז. ההכנסות מהענפים השונים זורמות לקופה מרכזית ממנה מחלקים את הכספים למשפחות על פי מספר הנפשות.

 

לאחרונה, וכאן אנחנו שוב מתחברים לל"ג בעומר, פתח היישוב רשת מחסני מזון למהדרין, 'ברכת השם', שמתפעלת מחסן אחד באור הגנוז, השני בחצור הגלילית והשלישי בדרך. בנקודות הממכר האלו מוצעים נרות, מגוון שתייה חריפה (בעיקר עראק), שמן זית ועוד פריטים רבים המבוקשים על ידי העולים לקבר הרשב"י.

 

אם אתם כבר כאן

 

עם גמר החגיגה ההמונית, לקראת צאת ל"ג בעומר, הולכת מירון ומתרוקנת מההמונים שפקדו אותה. מי שעדיין לא מחויב לשגרת החולין יכול לסייר למשל בשביל הפסגה בהר מירון (תצפית על הים התיכון, הכנרת, הרי הלבנון ועד רמת הגולן), לבקר בגוש חלב (שרידי בית כנסת יהודי עתיק, מעיין עין-עלווה, כמה מסעדות לבנוניות למי שאינם שומרי כשרות) או בפקיעין (מערת רבי שמעון בר יוחאי, המעיין במרכז הכפר, בית הכנסת העתיק, בתי בד שמוכרים שמן זית וסבונים).