שר החוץ האירי ל-ynet: הרחבת האיחוד - יום היסטורי אדיר

ברחבי האיחוד האירופי חגגו רבבות עד לשעות הקטנות של הלילה את הרחבת האיחוד בזיקוקי די-נור, במוזיקה, ריקודים, וכמובן בשתיית אלכוהול. המדינות המצטרפות לאיחוד הן פולין, הונגריה, צ'כיה, סלובקיה, סלובניה, ליטא, לטביה, אסטוניה, מלטה וקפריסין.

ראש ממשלת אירלנד, ברטי אהרן, בירך את החברות החדשות באיחוד: "היום מסמן סיום של פרק אחד ופתיחתו של פרק חדש ומרתק", אמר במסיבת עיתונאים שנערכה בדבלין.

נשיא פולין, אלכסנדר קוואשנייבסקי, אמר לקהל שנאסף במרכז ורשה: "גבירותיי ורובותיי, אנחנו עושים היסטוריה". עוד מאות אלפים נאספו בכיכרות בודפשט, פראג, ברטיסלבה, טאלין ובערי בירה נוספות של המצטרפות החדשות. גם בבירות "אירופה הישנה", ובהן ברלין ודבלין חגגו אלפים.

 

הלב מתרחב בלטביה (צילום: איי.פי) 

שר החוץ האירי, כיצד אתה רואה את מהלך התרחבות האיחוד?

"זהו יום אדיר במונחים היסטוריים. כשאני גדלתי, סברתי שאתבגר בעולם של שתי מעצמות-על, שתי אידיאולוגיות יריבות, כששאר העולם כלוא במאבק ביניהן.

חשבנו שאירופה תהיה תמיד מחולקת, שברלין תהיה תמיד מחולקת. ב-89', כשנפלה החומה, חל השינוי, וב-15 השנים מאז, קרה דבר בלתי יאומן. היום מצטרפות עשר מדינות חדשות לאיחוד האירופי. הן מוכנות לחלוק ריבונות ולהקים מוסדות על- לאומיים, כדי להיות חלק מגוף שהוא שחקן גלובלי, לא רק קהילה כלכלית משותפת. זה מרגש".

אבל אנחנו מדברים בעיקר על הפער בין המדינות העניות לעשירות

"צריך לקחת דוגמה מניסיון העבר. במשך 30 שנה, ההכנסה לנפש באירלנד היתה רק 85 אחוזים מהממוצע האירופי, ואנו הצטרפנו. עכשיו אנו ב-112 אחוזים מהממוצע. הכלכלה שלנו השתנתה באופן דרמטי. יש כאן גם עניין של סולידריות. המדינות הוותיקות מפגינות סולידריות עם המצטרפות. זה אינטרס של כולנו להגיע לצמיחה".

אז זה רק עניין כלכלי?

"קח את ספרד, לדוגמה. מדינה שהיתה תחת שלטון רודני עד 1975, וכיום היא שחקנית אירופית בולטת. למה? כי היא מצאה באיחוד האירופי אמצעי לביטוי עצמי, שמרה על צביונה הלאומי, וגם מצאה דרך לעבוד עם אחרים על בעיות משותפות.

היא מצאה באיחוד שותפות ומשהו בעל עוצמה. זו ההצלחה של האיחוד. מי היה מאמין שנעמוד כאן, במה שהיה בעבר ברלין המזרחית, ונדבר על אנטישמיות, עם נציגים ממדינות העולם. זו הפוליטיקה של המאה ה-21".

אתה אופטימי מספיק להאמין שזו מגמה שתשפיע על אזורים אחרים בעולם?

"עבור אנשים במזרח התיכון, שם יש עימותים פוליטיים ובעיות ביטחון, אנו צריכים למצוא דרך לפרוץ את המבוי הסתום. למצוא פתרון שיביא שלום ושגשוג, ויבטיח שישראל תזכה להכרה כמדינה שיש לה הזכות להתקיים ולשגשג.

אנשים אומרים שזה לא יקרה לעולם, גם בברלין אמרו לפני 60 שנה שזה לא יקרה לעולם. זה קרה. אנחנו צריכים לחשוב מה יש לנו במשותף, ולא מה מפריד בינינו.

העובדה שרומניה ובולגריה יצטרפו לאיחוד ב-2007, וסיכויי ההצטרפות של טורקיה, שזו החלטה אסטרטגית חשובה בהיותה מדינה מוסלמית מתונה - זו הזדמנות להראות לקיצונים שהפוליטיקה עובדת".

ומה לגבי הטענה של דונאלד ראמספלד לפיה האיחוד מחולק בין אירופה הישנה לחדשה? מה זה אומר בהקשר של היחסים של האיחוד עם ארה"ב?

"אני חושב שזו אנלוגיה ישנה ולא מעודכנת. יש לנו יחסים חשובים ביותר עם ארצות הברית. אנחנו סוחרים במיליארדי דולרים. מיליוני מקומות עבודה תלויים בסחר ההדדי הזה. בוודאי שיש תחרות מסחרית טבעית, אבל אנו חולקים ערכים בסיסיים, וזה תמיד יגשר על קשיים ומתחים בינינו.

המחלוקות על עיראק לא היו בין אירופה הישנה והחדשה. אני שונא את החלוקה הזו, זו הפשטה לא מדויקת. אני חושב שלפעמים ניסיון למצוא ביטוי קליט, מכשיל את המאמצים שלנו. היו תומכים ומתנגדים למלחמה. חברות ותיקות באיחוד התנגדו, וגם חברות חדשות. זו היתה מחלוקת לגבי הלגיטימיות של פעולה צבאית, אבל זה אינו הנושא עכשיו.

הנושא הוא שאנו מאוחדים, כדי לנסות ולקדם את שיקומה של עיראק והעברת השלטון באופן מסודר. אנשים שמדברים על המחלוקות של העבר הם אלה שלא רוצים שהפוליטיקה תעבוד".

ומה לגבי החשש מגל של עובדים מהמדינות החדשות שיציפו את המדינות החדשות?

"אנחנו צריכים עוד אנשים באירופה כדי לשמור על השגשוג. הנתונים הדמוגרפים מאשרים זאת. אנחנו צריכים סחר חופשי והוגן, ולוודא שמוסדות בינלאומיים עוזרים למדינות עניות.

בסופו של דבר, אנשים רוצים לחיות במדינה שלהם. יש להם שאיפות כמו לכם בישראל או לנו באירלנד. אם יש אנשים שרוצים לבוא וליהנות מהתרבות שלנו ומדרך החיים שלנו, זה בדיוק מה שעומד בלב הכפר הגלובאלי.

אני לא מאמין בהתנגשות הציוויליזציות וביצירת עולם של 'אנחנו והם'. העולם ייצא נפסד מזה. צריך הסכמה וכבוד הדדי, ומחויבות לשלום, ואני מאמין שיש הרבה אנשים באירופה שרוצים לתרום לכך".

• הראיון עם שר החוץ האירי נערך השבוע בברלין במסגרת כנס בינלאומי בנושא האנטישמיות.