בין התביעה לנאשם נחתם הסדר טיעון לפיו הורשע הצעיר בביצוע מעשה סדום בנסיבות אינוס ובביצוע מעשה מגונה בקטין. בעת ביצוע המעשים היה הנאשם בן 17 וחצי.
מכתב האישום עולה כי הצעיר פגש את הקורבן בבית הכנסת, שם הפשיט אותו מבגדיו. לאחר מכן ביצע הנאשם הילד מין אוראלי ואילץ אותו לבצע בו מעשים דומים. כשסיים את מעשיו לקח הנאשם את הילד לביתו, שם הפשיט אותו בשנית מבגדיו וביצע בו מעשה מגונה נוסף.
התיק הגיע לבית המשפט בחודש אוגוסט 2002, ובמשך כ-14 חודשים שהה הנאשם בהסתכלות פסיכיאטרית.
במהלך ההסתכלות התוודה הנאשם בפני קצין המבחן כי בהיותו בן תשע היה קורבן לניצול מיני מתמשך מצד מורה בישיבה בה למד. קצין המבחן ציין בדיווחיו כי הנאשם התקשה לראות את התוקפנות שבמעשיו כלפי הילד, כאשר לתפיסתו, בוצעו המעשים בהסכמה הדדית.
הנאשם אף הודה כי הוא נמשך לילדים זכרים בגילאי 10 עד 13, משיכה אותה הגדיר כלגיטימית.
מגזר הדין עולה כי בעבר קיים הנאשם עשרות מגעים מיניים עם מספר רב של ילדים, שמעולם לא הגישו תלונה נגדו. את המעשים הללו החל לבצע כשהיה בן 16. לדבריו, "אני אף פעם לא אונס, רק משכנע, רק הולך בטוב...לא כמו הרב שאנס אותי כשהייתי בן 11".
מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוצגה בפני בית המשפט, עולה כי הנאשם אכן לא מבין את חומרת מעשיו וכי לפי תפיסתו, טעותו היחידה הייתה שלא הצניע את מעשיו.
שלושת השופטים, סביונה רוטלוי, אברהם טל ועפרה סלומון צ'רניאק, כתבו היום בגזר הדין כי "ההגנה עשתה ככל שיכלה על מנת לייפות את התמונה הקשה העולה מהדו"חות הפסיכיאטרים, לפיה הנאשם מסוכן לציבור". עוד כתבו השופטים כי ההצעות שהועלו על ידי שירות המבחן מתעלמות לחלוטין מהאינטרס הציבורי להגן על קורבנות פוטנציאליים.
לדבריהם, "אם יימצא הנאשם בר טיפול, הוא יוכל לקבלו במסגרת שירותי בתי הסוהר, כאשר טיפול זה יכול לכלול הן טיפול פסיכולוגי והן טיפול תרופתי".
על אף שהחליטו לגזור עונש מאסר בפועל על הנאשם, בחרו השופטים שלא לחייבו בתשלום פיצויים לקורבן, זאת בשל מצבו המשפחתי והכלכלי.