גם הפסיכולוגים מכירים את התופעה הזאת. אשה שהייתה בטיפולה של ד"ר חוה אפלמן, פסיכולוגית קלינית ומרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן, התבקשה לרשום בכל יום שלושה דברים טובים שקרו לה. לאחר שבוע היא שבה נסערת לקליניקה: "אני מפחדת להראות לך את כל הדברים הטובים", הודיעה למטפלת שלה, "שלא תסלקי אותי מהטיפול".
אלא שמשהו בכל זאת קורה בשנים האחרונות. גישות שונות המצדדות בחשיבה חיובית ובאופטימיות צצות חדשות לבקרים. המוטו שלהן פשוט: תחשוב שיהיה טוב - ויהיה טוב. הגישות האלה הפכו לנחלתם של פסיכולוגים ושל מטפלים רוחניים למיניהם. לא ברור אם מדובר בטרנד חולף או בתופעה מוכחת שהולכת וצוברת תאוצה, מה שכן ברור הוא שאי אפשר להתעלם ממנה.
בפסיכולוגיה הקונבנציונלית התפתח ענף חדש של פסיכולוגיה חיובית. בבסיסו מצויים מחקרים שלפיהם אנשים אופטימיים הם אנשים מתמידים ומצליחים יותר, ואפילו בריאים יותר פיזית. אמונות אופטימיות ו"לא מציאותיות" עשויות גם להגן עלינו מפני מחלות.
התברר כי חולים במחלות קשות כמו איידס שרדו יותר זמן כאשר שמרו על אופטימיות. חולים אופטימיים מוכנים יותר להתמיד בטיפול הרפואי ולקבל תמיכה חברתית.
אחד ממייסדי הענף החדש הוא פרופ' מרטין זליגמן, ראש מכון מחקר באוניברסיטת פנסילבניה. זליגמן, שטוען כי הפסיכולוגיה התמקדה עד היום בחקר תופעות פתולוגיות, ב"קורבנולוגיה", במודל החולני ובתיקון נזקים, מבקש באמצעות מרכז המחקר להעצים בעזרת חינוך והכשרה את הכישורים החיוביים של אנשים וקבוצות, לחזק תכונות חיוביות ולשפר את איכות החיים. המרכז עוסק בין השאר בחקר התכונות החיוביות המחזקות אותנו, ובהן כושר לאהבה ולעבודה, אומץ לב, חמלה, גמישות, תקווה, יצירתיות, חוכמה ואלטרואיזם, ובמניעה של תופעות כמו דיכאון וחרדות. צוות החוקרים של זליגמן מעז להצביע על הקשר שבין אמונה דתית לשמחה, תחום שרוב הפסיכולוגים נמנעו מלהתייחס אליו, ומסווג הכרת תודה כרגש חיובי.