בימים שקדמו למשאל, שמענו משרון ומיועציו נבואות אפוקליפטיות על מה שיקרה "ביום שאחרי", אם מתפקדי הליכוד לא יצביעו בעד התוכנית. בפנים חמורי סבר תיארו לנו איך מתמוטטים יחסינו עם ארה"ב, איך הבורסה צונחת, איך מיעוט קטן עומד לכפות את דעתו על הרוב. ונשאלת השאלה: מה זה אומר על ראש הממשלה שלנו? מה זה אומר על שיקול דעתו? אם סכנות כאלה מרחפות מעל ראשנו, מדוע הוא בחר דווקא בחלופה הזו, ולא העדיף להעביר את תוכניתו בהליך דמוקרטי פחות תמוה ממשאל בקרב מתפקדי הליכוד?
לפתע פתאום, אריאל שרון, השועל הפוליטי הוותיק ורב המעללים, נחרד מהעובדה שיש כאלה שמתפקדים לליכוד רק כדי להשתתף בהכרעותיו הפנימיות; פתאום, אותם אלה שהתפקדו לליכוד כדי לתמוך בו במאבקיו מול בנימין נתניהו הפכו למיעוט קיצוני שמבקש להשתלט בעורמה על מפלגת השלטון. פתאום, שרון ומקורביו, שכינו את הפריימריז האחרונים בליכוד "חגיגת דמוקרטיה", נזכרו בהדר הבית"רי שלהם, והפכו מעודנים מכדי לסבול את מחאתם הקולנית של מתנגדי ההתנתקות.
הרגע הקשה מכל, דווקא עבור מי שתמכו ביוזמתו של שרון ו/או בו עצמו, היה כאשר נשמעה הודעתו בעקבות הפיגוע הנורא בציר כיסופים – פיגוע שתוצאותיו הטרגיות צריכות לזעזע כל בן אנוש. לא ברור מה עבר לראש הממשלה בראש, כאשר יצא לתקשורת עם הודעה כל-כך פוליטית וחסרת טאקט. אין ספק ששרון לא פעל מתוך זלזול בקורבנות, או מהעדפת שיקוליו הפוליטיים. סביר יותר שהוא נשמע לאחת מאותן עצות שיועצים פוליטים נוטים לתת ברגעי משבר. אחד מסימניו של שלטון במשבר עמוק הוא הצהרות תכופות מהסוג הזה, שמשדרות לציבור תחושה שחייו הפקר, ולכן אין פלא שהן משיגות את ההפך מהרצוי.
גם מי שנמנה על תומכי ההתנתקות החד-צדדית, חייב היום לשאול את עצמו האם שרון הוא האיש שיכול להוביל מהלך כזה? האם המנהיג שבחר דווקא באופציה הכי גרועה הוא שיהיה מסוגל לקבל את ההכרעות הקשות שהתהליך המדיני הזה מזמן? האם לשרון יש די שיקול דעת כדי להנהיג מהלך היסטורי ענק?
שרון שכח אולי, שבזירה המדינית אי אפשר לשנות את כללי המשחק באותה תדירות כמו בזירה הפוליטית. בזירה שבה נהרגות אם הרה וארבעת בנותיה אין מקום לטריקים פוליטיים או לספינים תקשורתיים. בזירה הזו, המנהיגות צריכה לנהוג בשיקול דעת, ברגישות ובאומץ לב – גורמים שנעדרו מתוכניתו של שרון. וזו הסיבה למפלתו במגרשו הביתי.
מי שרוצה שההתנתקות תצא לפועל, צריך לחשוב על המנהיגות שתוביל אותה, שתתווה דרך, שלא תיגרר אחרי מצבי רוח חולפים ולא תיתפס כאקט היסטרי של ממשל במשבר.