מסך פראי

"קשת", עם "כוכב נולד" ו"האקדמיה לצחוק", מביאה לנו את הקרטון במיטבו; "ברני מאק", שאומר מה שאנחנו לא מעיזים לומר, מומלץ לצפייה, למרות השיבוץ האומלל

השלישייה הפותחת

 

ציון לשבח: הערוץ הראשון העביר כהלכה את משחקי הפיינל פור של מכבי תל אביב והביא לעצמו כבוד, כמו גם רייטינג שיא מרשים. לרכוש את זכויות השידור בתחילת העונה, זו היתה החוכמה.

ציון לגנאי: לערוץ הראשון שלא השכיל להישאר בזירת השמחה, סגר את השידורים הישירים זמן קצר לאחר משחק הגמר והראיונות הנדרשים והשאיר את הבמה כולה ליריבים, שהצטיינו במלאכתם.

בייב השבוע: קוראים לו פאב פיליפו. פאב - קיצור של פאבריציו. בשבילנו פאב - קיצור של פאביולוס. הוא באמת מדליק, איתן של "הכי גאים שיש" (+YES). ילדון קסום ומתולתל שפורט לא רק על מיתרי הכינור, אלא גם על מיתרי הלב.

 

ערוץ 2: איפה הדרמה

 

לא אהבתי את "קחי אותי שרון", אני לא אוהבת את "כוכב נולד 2", וגם "האקדמיה לצחוק" מעוררת אצלי סוג של רתיעה. הכל מתוזמן, כאילו כתוב ומשוחק היטב, אבל יש להודות שזוהי פיסה ממוסחרת לעילא, מדיפה ניחוח חשוד של ברושור מכירות על נייר כרומו. אם יש גוף רציני שבאמת היה אפשר לצפות ממנו לתור זהב של טלוויזיה, "קשת" היא הכתובת. אבל בשיטה הנוכחית "קשת", שאחראית לכל הפקות האינסטנט הבוהקות הללו, הביאה לכאן במין רפלקס מותנה, ברוח האמריקניזציה, את הקרטון במיטבו. העיקרון פשוט: להציב חבורה של אנשים תאבי פירסום במערבל תחרותי ולהמתין למציאת הזוכה. איפה הימים, וזה לא היה כל כך מזמן, שיכולנו להתענג על דרמות מצויינות כמו "בנות בראון" או "בת ים ניו יורק" של אותה זכיינית ממש. כנראה שחוקי המשחק הטלוויזיוניים בעידן התחרותי, מאז הקמתו של ערוץ 10, מכתיבים פנייה למכנה המשותף הרחב ביותר, ובהכרח הנמוך ביותר. "ארץ נהדרת" בהחלט סיפקה את הסחורה ואנחנו כבר מתגעגעים, אבל לא ייתכן שכל המהות הטלוויזיונית היא מי יביא פאנץ'-ליין בשישים שניות כדי לקבל גביע מאיל קיציס.

 

ברני מאק: מה שאנחנו לא יכולים

 

די, מאסנו בכל אותם סיטקומים אמריקאים משפחתיים שבהם הילדים מתוקים ומקסימים וכובשים לנו את הלב במבט תמים אחד. מישהו מוכרח לקום ולהגיד שהקרציות הקטנות האלה יכולות לא פעם לעשות לנו כזה מוות עד שמתחשק לנו - תעצרו אותי כאן - להעיף להם....

אז אם אנחנו לא מעיזים, כי זה לא חינוכי ולא פוליטיקלי קורקט, תודה לאל שיש ברני מאק. מאק, הקומיקאי השחור, לקח על עצמו לספר את האמת, רק האמת וכל האמת על צער (ועצבים) גידול ילדים. הם נודניקים, הם מרגיזים, הם מפריעים לנו לחיות ולפעמים באמת באמת שבא לנו, ולו לרגע קט, למכור אותם לצוענים. בגלל הכנות, בגלל הכתיבה המעולה והודות למשחק נונשלנטי נפלא של מאק עצמו, הצפייה בסידרה היא קטרזיס לכל ההורים המותשים שזה עתה השכיבו סוף סוף סוף סוף את הצרחנים הקטנים לישון (ומתפללים שהם לא יתעוררו עד גיל 17).

 

רק חבל שהסידרה מוקרנת בפינה נידחת של HOT3 - בימי שישי, מול "כוכב נולד 2"... כן, יש לה ממש סיכוי שם. לכן מומלץ, בחום, לחפש אותה בשידורים החוזרים.