טרור נגד שלטון החוק

אם ניכנע למערכת הלחצים המופעלת עלינו כעת, אזרח ישראלי לא יוכל עוד לבטוח בשיקול דעתה החופשי של ועדה ציבורית כלשהי. לא בעדנה ארבל מדובר, אלא בשלטון החוק

אתמול בערב קיבלתי מכתב משרת החינוך לימור לבנת, בו היא מודיעה לי כי פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, ביקשה ממנה בזמנו לבחון את מינוי בעלה של הגברת ארבל כדירקטור בחברה ממשלתית.

 

עוד נאמר במכתב: "אבקש להבהיר כי לא ידוע לי אם באותה עת התנהלה חקירה נגדי". לפני שלושה ימים טילפנה אלי השרה לבנת באותו עניין והודיעה לי כי בדקה ביומנים שלה, והתברר לה מעל לכל ספק כי החקירה נגדה נפתחה זמן רב אחרי הפנייה של עדנה ארבל בעניין בעלה.

 

עדנה ארבל מכחישה כי פנתה אל לימור לבנת בנושא הדירקטוריון ובעלה. אך גם אם אני מקבל את גרסתה של השרה לבנת, אני שואל את עצמי – מדוע לא היה ידוע לה אתמול אם באותה עת התנהלה נגדה חקירה, אם לפני שלושה ימים היא ידעה שבאותה עת לא התנהלה נגדה חקירה?

 

אבל זו רק כפית אחת בדייסת התרעלה המתבשלת בימים האחרונים בנוגע למועמדותם של עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין לכהונה בבית המשפט העליון. סחבתי אמש קלסר עבה הביתה כדי לקרוא במשך הלילה אינספור מכתבים ופניות ופקסים ומאמרים, העוסקים במועמדותם של ארבל ורובינשטיין. החומר הרב הזה מתחלק לכמה קבוצות:

 

• מכתבים של נודניקים, שהם תופעה בלתי נמנעת במקרים כאלה. ביניהם מכתב של פרקליט שכתב עד עכשיו למשרד המשפטים (ואני לא צוחק) 2,750 פניות מפניות שונות.

 

• מכתבים של הנוקמים. יועץ משפטי ופרקליט מדינה, אם עושים את מלאכתם נאמנה, מקימים נגד עצמם אנשים רבים, שנפגעו מהחלטותיהם ואף נשלחו לבית הסוהר. אנשים אלה רואים במעמד של בחירת שופטים שעת כושר לעשות חשבון עם מי שפגע בהם. מכתבים אלה נוטפים שנאה בלתי מרוסנת.

 

 

• מכתבים של עורכי דין, עיתונאים ואזרחים מן השורה, שיש להם טענות ענייניות, שאם הן נכונות, אז הן מעמידות בספק את כשרותם של רובינשטיין וארבל לכהונה של שופט בעליון. את הטענות האלה אני וצוותי מבררים אחת לאחת, בכובד ראש ובאותה רצינות שהמצב דורש, עד לפרטי פרטים. לא מצאתי, עד עכשיו, אף טענה אחת שמצדיקה פסילת מועמדותם של השניים, אך כמובן שנושאים אלה יעלו לדיון היום בישיבת הוועדה. אנו מקבלים גם לא מעט מכתבים הבאים לגונן על ארבל ורובינשטיין מפני ההאשמות המתפרסמות נגדם.

 

• ואחרון אחרון, ומאוד לא חביב: העליהום הפוליטי על עדנה ארבל מצד חוגי הימין, ששונאים אותה בגלל התיקים של שרון ובגלל העמדתם לדין של אנשי ציבור ממחנה הימין (שוכחים שהיא העמידה לדין גם אנשי ציבור ממחנה השמאל). ההסתייגות של חוגים אלה מעדנה ארבל הפכה בימים האחרונים לכדור שלג דורסני והרסני, עד כי לא מדובר עוד במועמדות לבית המשפט העליון, אלא בקיומו של המשטר הדמוקרטי.

 

 

בכל חיי הציבוריים לא הייתי חשוף למערכת כזו של לחצים ברוטליים ושל איומים מוסווים פחות ומוסווים יותר. ריקוד השרים בתקשורת משמש רוח גבית במערכה פוליטית בלתי מרוסנת, שכלל אינה קשורה עוד במינויה של עדנה ארבל, אלא ברצונם של אנשי ציבור מהימין להוכיח שהם מסוגלים לכופף את מערכת המשפט.

 

בין טרור מילולי כזה לבין טרור מעשי מפרידה מחיצה שברירית, כפי שהוכח בעבר במשטרים אחרים, בהם הדמוקרטיה נראתה מחוסנת והתפוררה תחת לחצם השחצני של גורמים אלימים.

 

אני בטוח שיש בין המתנגדים למינויה של עדנה ארבל אנשים הגונים, טובים וכנים, הפועלים מתוך אמונה שהם עושים שירות חשוב למדינה. אני חולק על דעתם, אבל מכבד את מניעיהם. אולם מפחידים אותי, וצריכים להפחיד כל אזרח טוב, אנשים שהדחף הכוחני שלהם ויצר השלטון שלהם גובר על כל שיקול ממלכתי, תוך התעלמות ממערכת האיזונים של משטר דמוקרטי. מה להם ולהיגיון, לדרך ארץ ולשלטון תקין?!

 

אני מזהיר את עצמנו מפני פוטש משפטי. אם ניכנע למערכת הלחצים המופעלת עלינו כעת, אזרח ישראלי לא יוכל עוד לבטוח בשיקול דעתה החופשי של ועדה ציבורית כלשהי. לא בעדנה ארבל מדובר, אלא בשלטון החוק.