התנועה למען השחר העולה

המון מאבקים מתנהלים סביב אוכל והעיקש שבינהם הוא, ללא ספק, זה שבין ההורים לילדהם. שגיא קופר נלחם בג'אנק פוד וחוזר לקנות "השחר העולה"

בעולם האוכל מתנהלות כבר כמה שנים כמה וכמה מלחמות גדולות, עתירות סוכר ועקובות מים, חלב, יזע ודמעות.

 

תחת הכותרת "מלחמות אוכל" אפשר להכניס לא מעט קטטות. מדינות מנהלות מלחמות אוכל משלהן, וכמובן שאלה מקבלות מימדים של מלחמות רציניות. אפשר לדוגמה להזכיר את המלחמה שיפן מנהלת על זכותה האלמנטרית לחופש ביטוי, פולחן-דת וציד לויתנים. מי שזוכר, יכול לחייך במלחמה שניהל בים הצפוני הצי האיסלנדי הזערורי בצי הבריטי. בכל פעם האיסלנדים הרחיבו את המים הטריטוריאליים שלהם כדי שיהיה להם איפה לתפוס עוד דגים בלי שיפריעו לדייגים שלהם, הבריטים מחו והאיסלנדים צפצפו. רשויות מנהלות מלחמות על סימון מחירים, צבעי מאכל ורקע התפתחותי - ברקודים, ספרורים והנדסאות גנטית. אבל המלחמות האלה פעוטות, זניחות ולא חשובות בהשוואה למלחמות האוכל האמיתיות שאנחנו הפיונים מנהלים כל יום, איש איש בחפירתו הוא.

 

מלחמת 100 השנים של האוכל היא ללא ספק מלחמת העולם שבין ההורים לילדיהם. כן, כן, יהיו כמה "הורים פסיכולוגיים" כאלה שמיד יאמרו שהם לא נלחמים בילדים שלהם, שלהם יש גישה שונה והוליסטית ובלה בלה בלה. גבירותי ורבותי: חינוך זה יפה מאוד, הכְוונה זה נפלא, אבל לילד המערב-עולמי הממוצע צלחת עם אפונה, תרד או ברוקולי זה כמו חוברת עבודה במתמטיקה לחופש. לא חשוב כמה הברוקולי הוליסטי והתרד אורגני.

 

בכלל, לפני עידן הנכונות הפוליטית, במלחמת הכפתורים הזאת כל הכלים היו כשרים. אפשר היה לומר הכל, לרדת נמוך ולהכניס מתחת לחגורה ואפילו לתת פה ושם תמריץ חיובי והבטחות ל'פיצוי' קטן אם זוּניק יאכל את הבֵּיצרכה. כולנו שמענו בילדותנו משפטי ציווי אקסיומטיים שחקוקים לנצח בפנתאון האמירות ההוריות: תאכל את זה, אל תאכל את זה. תגמור מהצלחת. משפטים אחרים בנויים על דמויות מצד שלישי: יבוא שוטר, תבוא אשתו של השוטר, תכף אבא יחזור ויראה שלא גמרת מהצלחת; גברת פישקין (השכנה) תבוא / תלך / תעלב / תתרגז. פה ושם זכינו ולמדנו גיאוגרפיה, וסביב השולחן שמענו על מקומות רחוקים כביאפרה, הודו, סודן והשטחים. אני אפילו התעוררתי לילה אחד ודמעות בעיני. בחלומי התבוננו בי עיני ילד ביאפרי נוגות שאמרו, ללא מילים, "שגיא קופר, איך יכולת להחזיר ככה את הביצרכה?".

 

פיונים אחרים מנהלים את מלחמת אנשי האוכל האיטי באוכל המהיר. על אף שאני מאוד "אוכל איטי", הרי שבעיני המפוקחות אנשי האוכל האיטי חיים באיזשהו עולם ויקטוריאני, עם מושגים ועקרונות שלצערי כבר לא יתאימו לעולם לעולם שלנו. נכון שזה נחמד וראוי להרביץ איזו קדרה מסורתית מפעם לפעם, אבל כמה פעמים אפשר להטריד סבתא של מישהו להכין לך "משהו ביתי", או להזמין אליך הביתה איזה יוגב לערב חברים, לכוס יין ושיחה על יבולי השנה.

 

עכשיו, כשאנחנו בוגרים או לפחות מבוגרים, אנחנו מנהלים מלחמות שהורינו בכלל לא הכירו: מלחמות הג'אנק פוד, שזה בנו הממזר של המזון המהיר. דיר בלאק שאני תופס את אחת הסבתות לוקחת את הילדים לאיזה מקבורגר או איזה קינג אחר. איזו מהומה שאני מקים. ואני חייב להקפיד שיאכלו "מאוזן". לפני כמה ימים אכלתי ארוחת שניצל-סלט-צ'יפס עסקית עם הילדים שלי. "אדוני", אמרה לי גברת אחת בשולחן הסמוך, "אני חושבת שהילד הבין כבר שהוא צריך לאכול לסרוגין את השניצל עם הסלט ובסוף להשאיר כמה שיותר מהצ'יפס. אני חושבת שכל המסעדה הפנימה את זה. באמת, אדוני, תן לעצמך להנות קצת מהילדים שלך". היא סיימה בניסוח אלגנטי. הסמקתי ומיד קניתי לילדים קולה נוספת לכל אחד. אני לא כזה, באמת.

 

גבירותי ורבותי, אנחנו נלחמים בענקים מתוחכמים. כמה שלא ננסה להיות חכמים, להלחם בצבעי המאכל, בתוספים הסינטטיים ובתמציות הטעם, תמיד יצליחו להערים עלינו, להכניס לנו מאחור ולהביא לנו אותה בקטנה. "פחות סוכר - יותר שומן", היא סיסמת יצרני ה'דיאט' למיניהם, המדפיסים בכל פעם אחוזון אחר על אריזות הפלסטיק הניתנות למחזור (אבל לא למאכל) שלהם. אתם לא מאמינים לי? חכו חכו - יש כבר קולות עם חצי קלוריה בלבד, וכמובן שעם אותו טעם בדיוק.

 

הפרה בכלל לא אדומה

 

והמלחמה המתוקה, המקומית, הקטנטנה? זאת המלחמה שלנו, דור הביניים, בפיתויים החדשים של עולם הסנדביץ' לבית הספר. מלחמת נאמני "השחר העולה" בממרח הפרה האדומה ובנוטלה. אכן כן, אחרי 40 שנה של נאמנות עיוורת לשחר המפציע, אולצתי ליטול צד ולהתגייס. "למה שוב פעם השחר?" שאלה אותי ביתי בסופר בתחילת השבוע, ובאקט של מרדנות של בת שמונה, הורידה ממרח אחר מהמדף.

 

עלית הגדולה הצליחה להכנס לענייני הממרחים רק בשנתיים שלוש האחרונות, ובחרה להביא לנו ממרח שוקולד עם פרה גדולה ובכלל לא אדומה על האריזה. יש ממרח בלי אגוזים, ויש עם אגוזים, לפי טעמכם, בצנצנת מעוצבת לתפארת, נוחה לאחיזה ולזלילה לא מבוקרת. ואם ממרח עלית הוא הצעיר שבחבורה, הרי שהשנה מלאו 40 לשם נוטלה. במקור לא קראו לממרח הזה בכלל נוטלה, אלא סופרקרֶמה, אבל בשנת 1964 נחקק חוק איטלקי שאוסר על הכנסת סופרלטיבים לשמות מוצרים וכך נולד הצורך לשנות את השם, ונבחר "נוטלה".

 

באיטליה אסור להשתמש בסופרלטיבים, אבל מותר לקרוא לנוטלה "ממרח שוקולד" ואילו בארצנו, בה ידועה הקפדתן המרובה של הרשויות על בריאותנו ועל טיב צריכתנו, חובה לקרוא לממרחי השוקולד מקסימום "ממרח בטעם שוקולד", או ממרח שוקו או ממרח קקאו. הכל – חוץ מ"ממרח שוקולד". למה זה? כי אחוז רכיבי הקקאו בממרחים נמוך מתקן השוקולד (34%). לו היה בו שוקולד, אי אפשר היה למרוח את הממרח. כך זה בכל מוצרי השוקולד למריחה, ולא חשוב מה מקורם.

 

ממרח השחר הוא הכי ותיק בארץ. הוא הופיע פעם ראשונה אי שם באמצע שנות החמישים, ומאז הוא איתנו, ללא שינוי בשלושים השנים האחרונות. "השחר" בא ממפעל משפחתי קטן שנוסד ב-1949. המיסדים - חמשת האחים לבית ויידברג - עמדו על חוף מפרץ חיפה, הסתכלו לים ואמרו אחד לשני "נכון שהשחר העולה הוא פשוט דבר נפלא?" הסכימו, וקראו כך למפעל. במשך שנים הם שלטו בשוק ללא עוררין, ועכשיו נוספו להם מתחרים שנוגסים בלחמניה עם השוקולד. עכשיו, לצד המלחמות באוכל המהיר ובג'אנק פוד, נוספה לי מלחמה קטנה על פיסת הנוסטלגיה המתוקה שלי. מה יהיה אם הילדים שלי יעדיפו משהו אחר על פני "השחר"?

 

כדורי "פררו רושה"

 

אוהבים את כדורי השוקולד מצופי נייר הכסף הזהוב? לא בעיה! כאן אין כמויות. הכינו לפי טעמכם.

 

חומרים:

ממרח שוקולד לפי טעמכם, "נוטלה", "עלית", או "השחר"

כמה גביעי גלידה (ופלים) מרוסקים

מעט מים

אגוזי מלך, או לוז - מרוסקים גס

 

הכנה:

1. מערבבים את ממרח השוקולד עם הופלים המרוסקים ומוסיפים מעט מים, אם צריך, להקשחת התערובת.

 

2. קורצים כדורים בכפית ומגלגלים אותם באגוזים המרוסקים.

 

אפשר להוסיף תבלינים לשוקולד, כמו במתכון הבא. אם אתם ממש רוצים לשחק אותה, הכינו טראפלס וגלגלו אותם בתערובת הממרח ושברי הוופל, ואז באגוזים.

 

טראפלס עם אייריש קרים

 

המתכון הזה כבר אצלי כמה וכמה שנים. המקור הוא ביילי'ס, יצרן האייריש קרים.

 

חומרים: 

150 גרם שוקולד מריר, שבור גס

1/3 כוס שמנת מתוקה

1/3 כוס ביילי'ס

כף חמאה

2 ביצים

 

הכנה:

1. במיקרו, או בסיר כפול, ממיסים יחד את השוקולד, השמנת והאייריש קרים. מערבבים היטב ומוסיפים את הביצים - התערובת תתקשה. מערבבים פנימה את החמאה ומניחים בלילה בקרור.

 

2. קורצים עיגולים בקוטר של שניים-שניים וחצי סנטימטר ומגלגלים באבקת קקאו, אגוזים או... בציפוי הפררו רושה.

 

עוגות חמות אישיות

 

המתכון מהאתר של נוטלה.

 

חומרים:

1/2 1 צנצנות של נוטלה

1 כף מים

1 כף קינמון, טחון

1 כפית אבקת צ'ילי

120 גרם חמאה

3 ביצים

1/3 כוס סוכר חום בהיר

2/3 כוס קמח רגיל

 

הכנה:

1. לוקחים חצי כוס נוטלה ומערבבים אותה עם המים ועם התבלינים.

 

2. בכפית, יוצרים 12 עיגולים בקוטר של  1/2 2 ס"מ בערך, ומעבירים להקפאה.

 

3. מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית מאפינס של 12 'כוסיות'.

 

4. בסיר של שני ליטר לערך, ממיסים את החמאה. מורידים מהאש ומכניסים פנימה את תכולת צנצנת הנוטלה. מערבבים היטב עד שהתערובת חלקה.

 

5. בקערה אחרת, טורפים את הביצים עם הסוכר לקבלת מסה קצפית מעט. מוסיפים את תערובת הביצים לשוקולד ומערבבים

מוסיפים את הקמח ומערבבים שוב לתערובת חלקה ואחידה.

 

6. ממלאים כל כוסית מאפין עד לכשני שליש גובהה בבלילת השוקולד. מניחים כדור נוטלה קפוא במרכז כל כוסית ומכסים בבלילת השוקולד בעזרת מזלג.

 

7. אופים 15 דקות בדיוק, במרכז התנור. מרכז כל עוגיה צריך להיות רך. מחכים 10 - 15 דקות לפני ההגשה, ומגישים חם, עם קצפת או גלידה.