בוגרי "כוכב נולד 1" מגיעים לשלב ההוכחה ושי גבסו, מתוח ונרגש, יצא השבוע עם אלבומו הראשון, "ארים ראשי" ("אן.אם.סי"). דבר אחד בטוח: זהו אלבום בלתי צפוי לחלוטין. מי שציפה למוצר פופי שטוח וזמני, יזכה להפתעה נעימה. מדובר באלבום מאוד בשרי, חריף ואפילו אמיץ. במקום ללכת על בטוח, לשירי פלסטיק מסחריים, גבסו הלך עד הסוף עם האמת שלו. למזלו, זכה לגיבוי מלא של חיים שמש, מנהל הרפרטואר ב"אן.אם.סי", שהחתים אותו מייד לאחר הגמר.
כשנה לאחר "כוכב נולד" מנסה גבסו, 19 וחצי, מש"ק קורסים במחנה טירונים, לתמרן בלו"ז עצבני במיוחד. "זה מגיע למצבים לא נעימים, שאין לי זמן להחליף כמה מילים ברחוב, ואז זורקים לי משפטים כמו 'עכשיו אתה מפורסם, אין לך זמן לאנשים הקטנים'. לך תסביר להם".
באלבום ראשון לא חשבת ללכת על חומר שפונה יותר לכיוון המיינסטרים?
"ואז זה לא הייתי אני. היה לי חשוב להבהיר את עצמי מהרגע הראשון. כל האלבום הזה הוא אני מההתחלה ועד הסוף. גם העטיפה זה משהו שישב אצלי בראש וציירתי לעצמי".
באופן אירוני אתה עלול להפסיד מאזינים, כי האלבום מונח בחנויות על מדפי הפופ.
"בגלל זה יש לי חשש מאוד גדול. כמו שאמרת, הייתי מאוד רוצה לעבור למדפים המתאימים יותר ולא לצד כוכבי פופ".
ההערצה סביב גבסו ענקית. אפילו ביום הצילומים לכתבה, שנערך בפארק הירקון, הקיפו אותו מעריצות בנות 17. הן הגיעו לפארק הירקון ליום כיף, וכשראו אותו פרצו בצווחות ובנסיונות לגעת בשערותיו. אבל כשהצענו להן להרים אותו לצילום משותף, הן הסתייגו: "אנחנו דתיות וזה אסור".
במקום שתיהנה ממעמד הכוכב, מעריצות, בילויים וכו', אתה צמוד לשמרית, חוזר בתשובה ומוציא אלבום שכולו חיבוטי נפש. למה?
"כי זה אני. רוב השירים נכתבו בגיל 16, שזה שיא הדיכאון וההירהורים, ואני לא מוצא מקום לדברים אחרים. אני צמוד מאוד לשמרית וסגור עליה. אי אפשר לדעת אם זה יוביל לחתונה, זה עוד מוקדם, אבל אני מאוהב בה מאוד. עניין הדת זה משהו שהיה קיים בי כל הזמן. אני מגיע מבית מסורתי והיה לי ברור כל הזמן שאהיה דתי. בשבתות אני הולך לשיעורים ומנסה תמיד להתחזק".
ואיך אתה עומד מול הפיתויים?
"אני מוצא בשבת אי של שפיות ורוגע בתוך כל הלחץ של השבוע. אין סיכוי לוותר על מתנה מהסוג הזה. הדת מחזיקה אותי עם הרגליים על הקרקע. וכשאני מגיע לתפילות אני מתחבר לנפש ויודע את מקומי".
בשיר "מסתכלים לי בעיניים" נשמע שיש לך הרבה טענות כלפי "כוכב נולד".
"זה יותר על העניין שהקהל רואה אותי כמו שהוא רוצה ולא כמו שאני באמת. ממש כמו שעכשיו מתפלאים על האלבום החדש שלי ואומרים שהוא מפתיע. ב'כוכב נולד' בנו לי תדמית מסוימת בראש, ולכן היה לי חשוב לצאת עם האלבום שהוא כמה שיותר אני. להיות מונח על המדף הנכון. כשיצאתי עם הסינגל 'יום ועוד יומיים' לקח לו חודש וחצי להיכנס לפלייליסט של תחנות הרדיו, ונראה לי שזה בגלל התדמית של 'כוכב נולד'. העורכים בטח אמרו לעצמם 'זה שי גבסו, בטח עוד שיר פופ מתוקי'. רק מאוחר יותר, כששמעו אותו והקשיבו כמו שצריך, השיר צבר תאוצה".
אתה חושב שזה נכון לאמן לצאת דרך "כוכב נולד"?
"קשה לדעת, כי זו רק העונה השנייה. יש לתוכנית חשיפה אדירה, ובזכותה זכיתי לחוזה הפקה. לולא התוכנית, החוזה היה מגיע אולי באמצע שנות העשרים שלי".
מי המועמד המועדף עליך השנה ב"כוכב נולד 2"?
"הראל מויאל מאוד מצא חן בעיני, הראל סקעת מוכשר ושירלי לילו נתנה השבוע הופעה מצוינת. הקליטו לי את התוכניות ואני משתדל לעקוב. אין לי הימורים, אבל השלושה האלה תפסו לי את האוזן".
היית פעיל של הליכוד בבחירות המקומיות, למה עזבת את הפעילות הפוליטית?
"נכון שהייתי תולה שלטים ומאוד פעיל פוליטית, אבל אני לא חושב שזה היה נכון להשתמש בהשפעה שיש לי היום בנושאים פוליטיים. לדעתי, אסור לאמן להשתמש בכוח שלו בעניינים האלה. אבל בעתיד הרחוק אני בהחלט רואה את עצמי חבר כנסת בנושאים החברתיים והדתיים".
ויש עוד תוכניות חוץ משירה?
"קולנוע ומשחק מעניינים אותי. כתבתי כמה תסריטים ואני מקווה לעניין איתם חברות הפקה. למדתי משחק וזה תחום שמאוד מושך אותי".
בחזרה לאלבום. משה דעבול, המעבד, מאוד דומיננטי והעניק לו אווירה של מוסיקת עולם. חשבת שככה יישמע האלבום שלך?
"ממש לא. חשבתי יותר לכיוונים של עברי לידר, שמאוד משפיע עלי ביצירה ובהגשה שלו. אבל החיבור עם משה דעבול הוא נפלא. הבאתי את העולם שלי, הוא הביא את העולם שלו וביחד עשינו מוסיקת עולם".
האלבום נפתח עם נעימה. למה?
"זו מעין רצועת אווירה. כמו השלט שנמצא על הדלת בכניסה לבית: 'הגעתם לאלבום של שי גבסו ומשה דעבול - ברוכים הבאים'".
מממש את ההבטחה
"ארים ראשי" הוא אלבום הבתולים הכי בשל ששמעתי לאחרונה. בגיבויו הדומיננטי של המפיק מוסיקלי-מעבד-מלחין-נגן משה דעבול, שיש לו מניות רבות במוצר הסופי (בין היתר באמצעות חיבור מרתק של גיטרות לבוזוקי, קלידים לטאר פרסי, כלי הקשה לחליל), מצליח שי גבסו לספק אלבום מרשים ובוגר, שיותר מכל מבשר שקם לנו יוצר חדש, מעניין ומסקרן (מרבית המילים והלחנים שלו). צריך אומץ כדי ליצור אלבום בלדי במהותו, שקט, מרוסן, מהורהר, שלא מחפש להפגיז מסיבית את האוזן בקטעים קצביים וקליטים. גם בטקסטים מצליח גבסו לברוח משבלונות והכתיבה שלו אישית, נוגעת ומחלחלת פנימה. הסינגלים "יום ועוד יומיים" ו"המילים החסרות" בישרו על המגמה, והאלבום כולו מממש את ההבטחה. מהפרולוג הווקאלי-אינסטרומנטלי "ממזרח שמש" ועד "אפלס את דרכי" (לחן: משה דעבול ואהובה עוזרי), מ"ילדי החושך" ועד "מקום מפלט" - פנינת האלבום לטעמי. שי גבסו עושה את זה הכי טוב שאפשר, באקורד הראשון העצמאי והשלם שלו.
נחום מוכיח