הפעם הכדורגל יהיה שילוב של השניים - התקפי ומתוכנן. עלייתן של נבחרות כמו לטביה מצביעה יותר מכל על דרך הפיזיות בכדורגל האירופי. ולכן, דווקא פורטוגל, שלא נמנתה בעבר על אריות הכדורגל, היא פוטנציאל גדול בשל השילוב שהיא מייצרת בין שחקנים מוכשרים לפיזיות רבה, וכמובן הניסיון שמביא עמו המאמן לואיס פליפה סקולארי לאחר זכייתו עם ברזיל באליפות העולם.
הליגה הצרפתית היא לטעמי הליגה הטובה באירופה כיום. נבחרת צרפת לעומת זאת, את הזכיות שלה במונדיאל ואליפות אירופה השיגה דרך כמות גדולה של שחקנים קדמיים. זה התחיל עם ניקולאס אנלקה וכריסטוף דוגארי, והמשיך עם דויד טרזגה וסילביאן וילטורד. הליגה גם הוכיחה שהיא לא מפסיקה לייצר שחקני התקפה, ולכן צרפת תמשיך עם סידני גובו ותיירי הנרי, ובכל מקרה כמות גדולה של שחקנים בחלק הקדמי.

שחקנים קדמיים איכותיים (צילום: רויטרס)
צרפת תקום ותיפול על מרכז השדה שלה. בעבר היו לה שחקנים טוטאלים דוגמת דידייה דשאן, עמנואל פטי ופטריק ויירה, ובעבודה השחורה שלהם הם נתנו לצרפת את האפשרות לשחק את המשחק ההתקפי כל-כך. אני חושב שצרפת צריכה להרים שחקן משמעותי בקישור האחורי על מנת שייתן לה את האיזון.
נבחרת קרואטיה היא נבחרת מוזרה, כי הליגה בקרואטיה היא ליגה חלשה מאד, אך 55 אחוז משחקני הנבחרת הזו לא משחקים בקרואטיה. רובם ככולם מגיעים מהליגות השונות באירופה, ומשיטות המשחק המתקדמות ביותר.
מכאן, יש משמעות גדולה לכך שקרואטיה לא תשחק את ה-5-3-2 הנהוג בליגה שלה, אלא תשחק את ה-4-4-2 או 4-3-3 אותם משחקים השחקנים שלה מחוץ לקרואטיה. הנבחרת של אוטו באריץ' תהיה תלויה מאד בדאדו פרשו, שיצטרך לדעת לנצל את המצבים הבודדים להם יזכה.

איביצ'ה אוליץ', קרואטיה (צילום: רויטרס)
בניגוד למשחקי המוקדמות, בהן הגיע קרואטיה לכמות גדלה של מצבים, הרי שברמה הזו אני בטוח שהיא תדע להתגונן טוב, אבל מהבחינה ההתקפית היא תגיע לכמות מצומצמת של מצבים, ולכן לריכוז של פרשו במצב הבודד תהיה משמעות.