חינוך ממוסחר

החופש הגדול מתקרב, וזה הזמן לעשות חשבון עם משרד החינוך - שמרשה לחברות מסחריות לתת הרצאות בכותלי בתי הספר, ושמאפשר להן לחכות בשערים ולחלק מתנות. ומי משלם? ההורים. על חינוך למותגים בחסות משרד החינוך

1. עידוד הקריאה (?)

 

יום בהיר אחד חזרה מ' הקטנה מבית הספר ובידה גליון אחרון של עיתון נוער גדול, וגם טופס לא מוכר. "אמא", הודיעה בקול נחרץ: "אני רוצה להיות מנויה לעיתון הזה".

 

"למה לא"? אמרה האם, שעושה הכל כדי לעודד את נושא הקריאה אצלה בתה, "עיתון נוער זה דבר מצוין, אבל יש לא מעט עיתוני נוער - למה דווקא זה"?

 

"כי באה אשה אחת אלינו לבית הספר וסיפרה על העיתון", ענתה הקטנה ללא חשש. "לבית הספר"? שאלה האם בחוסר-אמון. "בטח", ענתה הבת וסיפרה את הסיפור המלא: מתברר, כי באותו יום קיבלה סוכנת העובדת בהפצת העיתון אישור להיכנס לבית הספר ולבקר בכיתות. היא נכנסה לכל כיתה, ובתוך זמן קצר שיכנעה את ילדי כיתות ד'-ו' כי מדובר בעיתון הכי כיפי במדינה. היא לא שכחה לחלק לתלמידים את אחד הגליונות האחרונים ולציין , כמובן, כי לכל מנוי חדש מצפה מתנה.

 

מייד לאחר פעולת המכירה חילקה את טופס ההצטרפות המסוגנן, הנושא את שמה, ופרחה לה לכיתה אחרת. אין ספק, כי מדובר בסוכנת מצטיינת, שהרי היא הצליחה - כך התברר מאוחר יותר - לשכנע את רוב בני כיתתה של מ' הקטנה להצטרף למעגל הקוראים.  חזרה הילדה הביתה ובפיה הבקשה הספציפית. שום דבר לא הצליח לשכנע אותה לבדוק גם עיתוני נוער האחרים. "אבל היא הייתה אצלנו בבית הספר", חזרה וטענה.

 

לא ברור מה הרוויח בית הספר מן הרשות התמוהה שנתן לנציגת חברה מסחרית לחלוטין לעבור, תחת חסותו, בכל כיתה. ממערכת חינוך מסודרת המבקשת לעודד את הקריאה, היינו מצפים, אם כבר, להזמין את כל עיתוני הנוער להפנינג שיערך בשעות אחר-הצהריים כדי שיציגו בפני ההורים את מרכולתם.

 

ניצול שעות הלימודים, ובעיקר את תמימותם של ילדים בני 10 לשיתוף פעולה מסחרי מן הסוג הזה, ממשיך ומדרדר את קרנה המדולדלת של ה"מערכת" כולה.

(טלי חרותי סובר)

 

2. להתבגר עם פרוקטר

 

ההתבגרות היא תקופה לא קלה, בעיקר לנערות. חוץ מהאם, המסבירה לילדתה מה בדיוק מתחולל בגופה, גם למערכת החינוך יש תפקיד חשוב בהסבר השינויים הגופניים.

 

אבל מתברר שמשרד החינוך עושה לעצמו עבודה קלה: במקום להכשיר אנשים משלו שיסבירו וידריכו, הוא פשוט מאשר לחברה מסחרית שמשווקת מוצרים המתאימים לנערות בגיל ההתבגרות להיכנס לכתלי בית הספר, ולהסביר להן במה מדובר. כך, למשל, נראה מכתב שהגיע לתלמידות כיתות ו' בבתי ספר שונים ברחבי הארץ. לא נגענו:

 

"הורים יקרים, כולנו מודעים לשינויים שעוברות הבנות בתקופת ההתבגרות, שינויים המלווים את המעבר של הבת מילדה לנערה ואשה. כדי להכין את הנערות לקראת שינויים אלו פיתחנו, בשיתוף משרד החינוך, את התוכנית ב'קשר אלייך - להרגיש טוב עם עצמך', שהותאמה במיוחד לצעירות בישראל ומשולבת בתוכנית לחינוך מיני וחיי משפחה המועברת בכותלי בית הספר.

 

"בתכם השתתפה בהרצאה שהועברה בבית הספר על ידי מרצה מנוסה מטעמנו. במפגש שוחחה המרצה עם הבנות על תהליך ההתבגרות והשינויים הגופניים העוברים עליהן, תוך התמקדות במחזור החודשי ובהיבטים של בריאות נשית. השיחה כללה הסברים, עצות מעשיות ומתן תשובות לשאלות המעסיקות את הבנות".

 

"כל אחת מהבנות קיבלה מארז, הכולל חוברת ובו מידע על השינויים העוברים עליה כחלק מתקופת ההתבגרות, עצות מעשיות להתמודד עם המחזור החודשי והווסת, וכן דוגמאות של מוצרים להתנסות".

 

ומי חתם על הדף? מנהלת מידע ויחסי חוץ בפרוקטר אנד גמבל, המשווקת בארץ את טמפקס, אולווייז ואולדייז. נראה שגם משרד החינוך הפך להיות משווק בדלת האחורית של מוצרי החברה.

(שלומי דונר)

 

3. מחכים בשער

 

אבל לא כל החברות המסחריות זכו לשיתוף פעולה כה הדוק ממשרד החינוך. יש כאלה שלא הורשו להיכנס לתוך בית הספר ולבצע שם פעילות מסחרית. מה עושים? מחכים בשער. מתברר שמחוץ לשערי בית הספר רוחשת פעילות שיווקית עניפה: דיילות חינניות מחלקות חוברות, מתנות  ומוצרים לדוגמה, ואין מה לעשות נגד זה.  

 

מעבר לעובדה שמדובר בסיכון בטחוני, מאחר שהדבר יוצר התקהלות של ילדים רבים בשער, יש פה ניצול ציני של ציבור - קטין ברובו - וחלוקת מתנות שונות על מנת להפכם ללקוחות עתידיים, כי כידוע "אין מתנות חינם".

 

יצחק קדמן, יו"ר המועצה לשלום הילד, אמר פעם כי "שער בית הספר הפך להיות זירת מכירה ושיווק בצורה שמאוד מטרידה אותנו". גם אותנו זה מטריד, אבל אף אחד לא עושה כלום בנושא.

 

4. התוצאה: רוצים מותגים

 

כפועל יוצא של כל הפעילויות האלו, המתחילות במקרים מסויימים כבר בגן, נוצר מצב בו ילדים רבים דורשים מהוריהם לרכוש עבורם מוצרים ממותגים. מדובר במוצרים שעליהם מוטבעות דמויות מסדרת טלוויזיה מוכרת או לוגו של חברת אופנה נחשבת - מקלמר, קלסר ומכשירי כתיבה - ועד תיק או חולצה.

 

וזה עולה לנו כסף, והרבה: ההורה הישראלי משלם תמורת מוצרים ממותגים לבית-הספר פי 2.5 ויותר בהשוואה למחירי מוצרים מקבילים בלתי ממותגים. כך נוצר מצב, שבו ההורה נאלץ לצאת עם ילדיו הקטנים לקניות מוצרים לבית הספר בעיקר בגלל המיתוג - כי אם טועים וקונים משהו לא נכון - זה אבוד.  

 

אז מה אנחנו יכולים לעשות? אפשר להמשיך ולשתוק (כנהוג במחוזותינו), ואפשר גם לשלוח פקסים ומכתבי מחאה לחברות הללו, לפנות לעיריות שמאפשרות את הפעילות הזו על המדרכות שלהן ולדרוש מהן להפסיק עם זה.

(שלומי דונר)

 

משרד החינוך מבהיר

 

בתגובה לכתבה נמסר ממשרד החינוך, כי "חל איסור מוחלט על חלוקת עיתונים ישירות לתלמידי בתי הספר. יודגש, כי מנהלי בתי הספר עודכנו בדבר הנחיה זו באמצעות חוזר מנכ"ל תשס"ד 1 (א). בחוזר נאמר, כי כל חלוקה של חומר פרסומי כמו - עיתונים דפי מידע, הגרלות, פרסים וקבלת פרטים מזהים מתלמידים אסורים לחלוקה. עוד יודגש, כי כל פעילות של עיתון שמתרחשת במוסד חינוכי חייבת לקבל את היתר הוועדה לאישור שילוב פרסומת מסחרית. רק זו מוסמכת להתיר פעילות כזו ובתנאי שזו נעשית במסגרת לימודי התקשורת.

 

"אשר לבתי הספר המוזכרים בכתבה בעניין זה, יצוין, כי אלה או הגורם הפרסומי שפעל בבית ספרם לא פנו ולא קיבלו היתר לפעילות או שפנו קיבלו היתר, אך פועלים שלא לפי ההיתר. במקרים אלה ישמח המשרד לקבל את הפרטים כדי לטפל מידי בסוגיה.

 

"אשר לטענות בדבר הכנסת גורם מסחרי בקרב נערות בגיל ההתבגרות, יצויין, כי במקרה התירה הוועדה לאישור שילוב פרסומת מסחרית הדרכה לנציגות מטעם חברת "פרוקטר אנד גמבל" בנושא הגיינה נשית. בכל רחבי הארץ ובכל המגזרים. חומר ההסברה של החברה נבדק ונמצא, כי אינו מציין את לוגו החברה או שם מותגה/מוצרה תוך התרה לחלק דוגמיות המייצגות כהמחשה להסברה.

המפקחת על תחום הבריאות במשרד החינוך, עירית לבנה, מציינת, כי לחשיפת התלמידות לנושא ההיגיינה הנשית בעל חשיבות גבוהה ומהווה חלק מתוך התהליך לחינוך להיגיינה אישית".

 

הערת המערכת:  על המכתב של פרוקטר אנד גמבל לתלמידות כיתה ו', יש את הלוגו ושמות המוצרים שמשווקת החברה.

 

רוצים להוסיף משלכם? לחצו על תגובה לכתבה וספרו לנו