בסוף מאי התקיים "טקס פתיחת שמורת טבע חוף דור הבונים". העובדה ששמורות הטבע דווקא הולכות ונסגרות בפני הציבור, והופכות לאתרים שהכניסה אליהם כרוכה בתשלום, לא מפריעה לאיש לקיים 'טקס פתיחה'. כזו היא השפה, ניתן לאנוס אותה באין מוחה. למען הסר ספק: לא מדובר במקום שלא היה עד עתה שמורת טבע, ולמען ההגינות: לא מדובר במקום שהכניסה אליו אשתקד הייתה ללא תשלום.
רשות הטבע והגנים גובה מהבאים לחוף תשלום לא עבור הביקור בשמורת הטבע אלא עבור השימוש במגרשי החניה שנמצאים בשטחה. מי שיעדיף להימנע מהתשלום ולהחנות את רכבו שלא במגרשים יגלה שהדבר כרוך בהליכה ארוכה ומעיקה. את עמדת התשלום מיקמה רשות הטבע והגנים כקילומטר ממגרשי החניה, אי שם בקצה דרך העפר המובילה אליהם.
המיקום האסטרטגי, טוען ניר פפאי, רכז חופים וים בחברה להגנת הטבע, מונע בפועל את הגישה לחוף. "אנשים לא יכולים לחנות בחוץ וללכת את המרחק הזה עם כל הציוד והציידניות על הגב". את האצבע המאשימה מפנה פפאי לאו דווקא כלפי רט"ג, אלא כלפי המנגנון שמאלץ אותה למצוא מקורות תקציביים משלה (קרי: האוצר).
"מחסום הכניסה מוצב בגבול שמורת הטבע", מגיבים ברשות שמורות הטבע, "כמקובל בשאר שמורות הטבע והגנים הלאומיים". ברשות מדגישים כי "הסדרת תשלום דמי חניה לחוף קיימת זה שנים", ומסבירים כי עד השנה הגבייה הייתה באחריות המועצה האיזורית וש"כיום עברה תחזוקת החוף לרט"ג". עוד טוענים ברט"ג כי הם הכשירו מגרש חניה ללא תשלום ממש לפני הכניסה לשמורת הטבע. בתחילת השבוע הוא עוד לא היה שם. אגב, שווה לציין שתושבי המועצה פטורים מתשלום 'חנייה בשמורת הטבע'.
בעיתוי 'פתיחת' שמורת הטבע בחוף הבונים דווקא בסמוך לפתיחת עונת הרחצה יש עניין נוסף - סוגיית סגירת החופים. התרגיל של גביית תשלום עבור חניה כביכול לא הומצא בחוף הבונים. נגישות החופים נמצאת בימים אלו על סדר היום הציבורי, מתקיים דיון בחוק החופים וישנה ביקורת הולכת וגוברת כנגד גבייה לא חוקית לכאורה של דמי כניסה לחופי הים והכנרת. בסגירתה של השמורה החופית לביקורים בתשלום דווקא עתה מעבירה רט"ג מסר שזהו התהליך ושאין בלתו: החוף הולך ונסגר.
"כעיקרון, החוף בישראל צריך להיות נגיש לכולם ובחינם", טוען פפאי. תשלום, הוא מסביר, אפשר לגבות בעבור שירותי חוף דוגמת השכרת כסאות, שמשיות, ומכירת ארטיקים, אך לא עבור עצם הגישה לחוף.
הטרקטורונים משתוללים על החוף
בשבת שלאחר 'פתיחת' השמורה הגיעה משפחת פרג משוהם לחוף עם עוד כמה משפחות חברים. "שילמנו 23 שקלים, ובכניסה הסבירו לנו שלא מדובר רק בחוף רחצה, אלא שאפשר גם לטייל בשמורת הטבע. גם נתנו לנו עלון עם הסברים", מספר ירון פרג.
המשפחות חנו בצפוני מבין שלושת משטחי החנייה, וירדו לקו החוף. "היו שם לפחות 15 ג'יפים על קו המים, ולא היו שם פקחים", מספר פרג, "מה שיותר גרוע מהג'יפים, היו שם גם טרקטורונים. ג'יפים לפחות זה אנשים מבוגרים, ולא חבר'ה בני 17 שמשתוללים. היינו עם תינוקות שזחלו בחול, זה היה ממש מפחיד".
בירור קצת יותר מעמיק מעלה שהמקום בו חנו הג'יפים על החוף נמצא מעבר לקו הגבול של השמורה. את פרג לא ממש מעניין איפה עובר הגבול הרשמי. "אם אתם כבר לוקחים כסף, אז לפחות שאפשר יהיה לשבת בצורה בטוחה. הטרקטורונים דווקא עברו את הבולדרים המוצבים בגבול השמורה ונכנסו לתוכה".
"מילא שכמעט דרסו את הילד", מוסיפה בציניות עינת אשתו, "אבל מה עם צבי הים?". בקטע החוף הזה יש אתר קינון של צבי ים אליו מעתיקה הרשות קנים של צבי ים, כדי לאפשר לדור צבים חדש לבקוע, ואף לשוב למקום על מנת להטיל את הביצים לדור שאחריו.
"רשות הטבע והגנים אוכפת איסור נסיעה בחופי שמורות טבע וגנים לאומיים באופן הדוק" אומר בתגובה דובר הרשות, "בבירור שערכתי עם מנהל שמורת הטבע לא היו חדירות של כלי רכב לתחום השמורה במועד הנקוב".
בתחילת השבוע, כשהגעתי לראות את המקום, לא היו עסוקים אנשי השמורה בלנקות אחרי מבקרי השבת, אלא דווקא בדבר אחר לגמרי: בערבוב בטון. כמה סמלי.
גם המג'רסה נסגרה
במסגרת תהליך סגירת הגנים הלאומים ושמורות הטבע לתשלום, תיאלצו לשלם מעתה גם עבור הביקור בשפך דליות (המג'רסה) שבבקעת בית צידה (הבטיחה) בצפון הכנרת. מחיר הכניסה הוא 18 שקלים למבוגר, 8 לילד ו-13.5 שקלים לאדם בקבוצה (ולרגל ה'פתיחה' 15, ו-7 בהתאמה). עמדתה הרשמית של הרשות היא שהיא נאלצת לגבות את דמי הכניסה: "רשות הטבע והגנים תשמח לסיבסוד מלא של כל פעילותה- לצערנו הדבר טרם מתאפשר- וכנראה שלא יתאפשר בעתיד- לאור הנלמד ממגמות בעולם".