Transformers

משחק המבוסס על סדרת האנימציה האהובה, הרובוטריקים. זהו משחק פעולה סטנדרטי, המציג גרפיקה נהדרת, שניתן להגדירו כהתחלה מעט צולעת לסדרה נפלאה

אם גם לכם יש חולשה בלתי מוסברת לעבר, ובמיוחד לסדרות טלוויזיה נוסטלגיות, בוודאי תשמחו לשמוע שחברת אטארי החליטה לפתח משחק המבוסס על ה-Transformers, הלא הם הרובוטריקים הידועים.

 

למי שלא מכיר, ה-Transformers הם רובוטים עצומים המסוגלים גם להפוך לכלי רכב שונים, שכיכבו בסדרת אנימציה,  ששודרה לפני יותר מעשור בערוץ הראשון. למרות שהסדרה אינה משודרת כבר בישראל, בעולם המשיכו הרובוטים האהובים לככב בשלל סדרות וסרטים.

 

Transformers נפתח בסדרת סרטוני CG שמלווים אותו מתחילתו ועד סופו. למרות שמדובר בסרטונים מושקעים ומרהיבים במיוחד, אין בהם עלילה. הסיפור אינו מתפתח כלל במשך המשחק, וניכר חסרונם של דיאלוגים בין הטובים לרעים. ללא כל תוכן ממשי, מצטיירים הסרטונים כגימיק, מגניב ככל שיהיה, אך עדיין גימיק, ותו לא. אין כל ספק שמבחינה זו, אטארי פספסו בגדול.

 

גרפיקה נהדרת ואווירה אותנטית

 

להלן תמצית העלילה: לפני שנים רבות, בגלקסיה רחוקה, חיו להם הרובוטריקים בכוכב סייברטרון. הרובוטריקים התחלקו לשתי קבוצות: טובים - Autobots, ורעים - Decepticons (שקרניקים). שתי הקבוצות רוצות להניח את ידיהן על ה-Mini-Cons, גזע נוסף של רובוטריקים המסתרר אי שם בכדור הארץ, ומסוגל להפוך כל רובוטריק למכונת מלחמה משומנת היטב.

 

מרגע ההפעלה, ניתן מיד להבחין בפרזנטציה המושקעת של המשחק. העטיפה הצבעונית של Transformers מתחילה בסרטוני ה-CG, ממשיכה בגרפיקה הנהדרת ובעיצוב הבוסים האיכותי, ומסתיימת באפקטים הקוליים הלקוחים היישר מהסדרה המצוירת (כולל קולו המקורי של אופטימוס פריים, ואפקט ה-“Transformers” המוכר משיר הפתיחה).

 

ישנם כמובן גם הבונוסים שמתגלים במהלך המשחק, כמו סיפורי קומיקס מאוירים בקפידה, ציורים ומודלים של הדמויות, אפשרות לצפות בכל הסרטונים וכדומה. איך שלא נסתכל על Transformers, נגיע למסקנה המתבקשת: ניכר שאנשי אטארי השקיעו רבות ביצירת האווירה האותנטית של המשחק - והצליח להם.

 

יכולות סטנדרטיות

 

חבל שבניגוד מוחלט לפרזנטציה החריגה באיכותה, Transformers הוא משחק פעולה סטנדרטי למדי. בוחרים אחת משלושת הדמויות, ויוצאים לשטח על מנת לרוץ ולירות בכל מה שזז. ניתן לבחור בין אופטימוס פריים, מנהיג ה-Autobots הבלתי מעורער; הוט שוט הנמרץ וחד הלשון; או רד אלרט הרציני וחמור הסבר. אולם מלבד שינויים קוסמטיים, אין הבדלים מהותיים בין שלושתם.

 

מלבד היכולות הסטנדרטיות של כל דמות הכוללות ריצה, ירי, קפיצה וכו`, ישנה גם היכולת להשתנות לרכב, בדיוק כמו בסדרה המצוירת. למרות שמדובר ברעיון מלהיב, כמעט ולא נעשה בו שימוש במהלך המשחק. ניתן למשל לדרוס אויבים, אך האפשרות לא פרקטית במיוחד משום שבמצב הרכב הדמות פגיעה לחלוטין.

 

אפשרות זו יעילה בעיקר לצורך התקדמות מהירה יותר באזורים שוממים, או לשם נסיגה מזורזת כשהקרב נראה אבוד. המעבר ממצב רגיל למצב רכב ולהיפך אוגר בתוכו מספר רגעים מיוחדים, אם כי נראה בבירור שלא הושקעו מספיק מאמצים על מנת להפוך את האופציה להכרחית.

 

אויבים לא מאתגרים

 

האקשן ב-Transformers מחזורי, ואין בו כל תחכום. גם העובדה שרמת המשכל של האויבים בקושי מגרדת את הרצפה לא מוסיפה עומק למשחקיות השטחית בלאו הכי. רוב הזמן האויבים פשוט יעמדו במקום ויירו עליכם; מפעם לפעם הם גם יזרקו איזה רימון או שניים, לא יותר מזה.

 

לפיכך, את האתגר לשחקן נאלצו המפתחים לספק בצורה מלאכותית וגסה. איך? על ידי הוספת אויבים חזקים ומרובים. ברמת הקושי הבינונית, Transformers הוא משחק קשה עד תסכול; גם ברמת הקושי הבסיסית זהו משחק לא קל. לא ברור מה חשבו באטארי כשעיצבו חלקי שלבים עמוסי אויבים בצורה כה מוגזמת ולא מאוזנת.

 

ככל שהתארך המשחק הבנו שהברירה היחידה שנותרה בידינו היא לברוח. תארו לכם את אופטימוס פריים עומד מול החבר`ה הרעים פנים אל פנים, ובמקום להלחם בהם כמו רובוטריק אמיתי הוא נס על נפשו. לא בדיוק סצנה שהיינו זוכים לראות בסדרה המצוירת.

 

יותר מכך, Transformers לא נותן לשחקן ולו סיבה אחת להשקיע בקרבות במקום לרוץ קדימה לסוף השלב - זאת משום שאין בו כל מערכת ניקוד או צ`יפור על הריגות.

 

ממשק נוח

 

נקודת האור של המשחקיות ב-Transformers, נזקפת לזכות ממשק השליטה הנוח והקל ללמידה. מדובר ביישום מוכר של ממשק למשחקי פעולה מגוף שלישי על הפלייסטיישן 2, כאשר שני האנלוגים משמשים לתזוזה במרחב, וכפתורי הכנף משמשים לירי וקפיצה.

 

חסרונו היחיד של ממשק השליטה מתבטא בנפקדות הכיוון האוטומטי. אפשרות שיכולה היתה להיות שימושית מאוד, אך נראה שאטארי לא חשבה על כך, וחבל - רוב המשחק מועבר תוך כדי ירי, ונוחות הכיוון בעזרת ה-Dual Shock לא משתווה לזו של ממשק עם עכבר ומקלדת.

 

בין פיצוץ אחד למשנהו, יש גם מטרות להשלים. הן לא מתוחכמות במיוחד, ונוטות לסגנון של "תגיע לכאן, תפוצץ את זה, ותמשיך הלאה". למרות פשטותן, נתקלתי במצבים רבים מדי שבהם פשוט לא ידעתי מה לעשות, או לאן ללכת. השלבים במשחק פתוחים מדי, וכתוצאה מכך ניתן בקלות לאבד בהם כל כיוון. בנוסף, ההסברים הניתנים לשחקן במהלך המשימות אינם ברורים מספיק.

 

משדרגים את הרובוטריק 

 

בסוף כל שלב פוגשים בבוס. הבוסים מעוצבים במקוריות ובקפידה, כמיטב מסורת הסדרה המצוירת. חלקם תוקפים מהקרקע ומהאוויר, חלקם מחומשים ומשוריינים כמו טנקים מכף רגל ועד ראש, וחלקם פשוט ענקיים בצורה מגוחכת. מלבד הנוסטלגיה, אין בקרבות הללו יתרון כלשהו, משום שרוב הבוסים חזקים בצורה קיצונית ולא מוצדקת.

 

מה שמביא מעט גיוון וטקטיקה למשחק, היא מערכת ה-Mini-Cons, שמהווה ממשק לשדרוג הרובוטריק. ה-Mini-Cons מפוזרים ברחבי השלב, וכל אחד מאפשר להוסיף יכולת או שיפור כלשהו, כמו שריון אפקטיבי יותר, סוגים של יריות חזקות, ראייה מיוחדת וכו`. ישנם רק ארבעה חריצים מקטגוריות שונות שאליהם ניתן לחבר Mini-Cons, כך שבמקרים רבים שימוש בשדרוגים חזקים ירד מהפרק, משום שהחריץ המיועד לכך תפוס על ידי שדרוג אחר ההכרחי להתקדמות בשלב.

 

רוב השדרוגים צורכים אנרגיה, ומוגבלים לחלון זמן קצר למדי. לפיכך, קמצנות היא מילת מפתח בכל הנוגע לשימוש נכון ב-Mini-Cons. עובדה זו הופכת את השימוש בשדרוגים לפחות מהנה ואפקטיבי. התוצאה היא דמות שלא מתפתחת יותר מדי במהלך המשחק.

 

ליטוש גרפי וסאונד זניח

 

אטארי עשו עבודה מרשימה בכל הנוגע לפן הוויזואלי של Transformers. בשורה התחתונה, מדובר במשחק מרשים ומלוטש מבחינה גרפית. המודלים של הדמויות הראשיות ושל הבוסים שופעי פוליגונים, צבעוניים ומפורטים. גם הסביבות אינן נופלות ברמתן, ולכל אחת יש גוון וסגנון ייחודי.

 

שלב האמזונס, לדוגמה, הוא אחד מהשלבים היפים ביותר במשחקי PS2. השלב הכיל פלטת צבעים רחבה, צמחיה עבותה ומפורטת, וטקסטורות חדות. אולם בכל זאת, מדובר במשחק PS2, ובהחלט ניכר שהקונסולה המזדקנת מתחילה להראות את סימני גילה. המנוע הגרפי מחוסר כל אפקט Anti-Aliasing, והמשחק מרבה לקרטע בקטעים עמוסים.

 

מלבד אפקטים קוליים חביבים, הסאונד של Transformers זניח למדי. הנעימות בשלבים בינוניות, וחסרה בהן קצביות שתכניס את השחקן לאווירת האקשן והפיצוצים.

 

כמשחק פעולה נטו, ניתן למקם את Transformers במשבצת ה"פרווה": מערכת שדרוגים שלא מוצתה כראוי, אקשן מונוטוני, וקרבות בוסים מתסכלים - הופכים אותו לכותר פעולה ממוצע. עם זאת, יש למשחק את הרגעים שלו, וחובבי כאוס, פיצוצים ורובוטים גדולים ירגישו איתו בבית.

 

עם זאת, קרוב לוודאי שלא יהיה זה כותר ה-Transformers האחרון, ונראה כי אטארי מתכננת לבסס את המותג למען כותרים עתידיים. כך שאולי מדובר פשוט בהתחלה מעט צולעת לסדרת משחקים נפלאה.

 

סיכום

 

משחקיות: 7. מונוטונית. שום דבר שלא ראינו במאות משחקי פעולה אחרים.

 

גרפיקה: 9. מודלים מפורטים, סביבות עשירות, פרזנטציה מושקעת. תענוג.

 

סאונד ופסקול: 7. אפקטים קוליים מוצלחים, נעימות זניחות.

 

אורך חיים: 7. רק 6-12 שעות, תלוי בעיקר ברמת הקושי.

 

טכני: 8. נפילות פריימים בקטעים עמוסים. מלבד נושא זה, לא הבחנתי בבעיות נוספות.

 

ציון כולל: 75.