הילדה הרעה של הפופ חוזרת. אחרי שפרצה לעולם בסערה בגיל 17 עם אלבום הבכורה Let Go שמכר מיליונים רבים, שבה אלינו אווריל לאבין בגיל 19 עם אלבום שני - שהולך לכבוש אותו סופית. איכות האלבום לא עתידה להפריע לה. זה לא משנה כמה היא מזייפת, מהי רמת הלחנים או איכות הכתיבה שלה. בטח אין חשיבות למה שיגידו מבקרי המוזיקה.

בתפקיד הילדה הרעה. לאבין
אווריל היא לא בובת בארבי כמו בריטני ספירס או ג'ניפר לופז. לאבין מלוהקת לתפקיד הילדה הרעה ובועטת בביצים בלי לדפוק חשבון לאף אחד. רק באחרונה סיפרה איך סירבה להיכנס למיטה עם פרד דרסט מ"לימפ ביזקיט" שהשכיר מטוס וטס במיוחד להיפגש איתה אחרי הופעה. אווריל הניפה לו את האצבע האמצעית והלכה לישון לבד.
אחרי שלבשה מסכה של איפור עיניים וציפורניים כבד, ברוח אלילה מרלין מנסון, מכניסה לאבין את המאזינים מתחת לעור שלה. את רוב השירים באלבום החדש היא כתבה בשיתוף חברתה החדשה, הזמרת הקנדית שאנטל קרוויזוק, ובעזרתה היא פושטת את בגדי ה"טום בוי" מהאלבום הקודם בו התפרעה עם חבריה על סקטבורד בקניון - לובשת במקומם שמלה אדומה ומתאפרת כמו אשה אמיתית. היא שרה וכותבת על הדברים שבלב ומספרת מניסיונה האישי על היחסים שבינה לבינו בגיל הטיפש עשרה - אכזבות, פרידות, קינאה. היא חולקת תובנות בנאליות על העולם ואפילו מקדישה שיר אחד לסבתא - והכל בשפת רחוב פשוטה וקלילה.

בדרך לכבוש את העולם. עטיפת האלבום
דון גילמור שעבד עם להקות "לינקין פארק" ו"גוד שרלוטה" ובוטש ווקר שעבד עם "הנפלאים 3" אחראים לעיצוב הצליל באלבום. 12 השירים הם שירי פופ ב-4 אקורדים (ואני לארג'). בשירים הרעשניים אפשר למצוא גם דיסטורשיין גיטרות מונוטוני, כשלאבין משחררת קיטור בסגנון Pאנק מלודי, מרדני וצעקני. בשירים הרגועים אפשר למצוא גם דגימות פסנתר וכינור, כמו ב-How Does It Feel או ב-Forgotten הדרמטי, כשהקול של לאבין נשבר ומלטף בעדינות את הרגש הילדותי. שותף נוסף הוא בן מודי מלהקת אוונסנס שתרם להלחנת השיר Nobody’s Home, אחד השירים הטובים באלבום שמקבל בזכותו גוון אפל בסגנון להקת האם.
אין ספק: לאבין עלתה על נוסחה מנצחת ותפסה נישה משלה - האלבום עתיד לכבוש את לבבות המרדנים הצעירים בכל רחבי העולם, שישמחו לאמץ את סימלה המסחרי החדש - "איקס אדום", והוא כבר בדרך להשתלטות על מסכי ה-MTV ומצעדי המכירות והפופ בעולם. ראו הוזהרתם.