ספר חדש: איך לשפר את הזיכרון

בספרה החדש "נפלאות הזיכרון ותעתועי השיכחה", מלמדת ניצה אייל את הקורא הסקרן איך להפעיל את הזיכרון שלו טוב יותר, ומרגיעה את אלו ששוכחים. כך לא נשכח, בליווי טיפים מהספר

היכן נמצאים הזיכרונות במוח? כמה סוגי זיכרון יש? איך נוצרים זיכרונות מדומים? למה אנחנו לא מצליחים לזכור אם נעלנו את הדלת או לא? האם מידע חדש מוחק את הישן? ואיך זוכרים רגשות? הן רק חלק קטן מהשאלות שעונה עליהן ניצה אייל, פסיכולוגית ומומחית לזיכרון מאוניברסיטת תל אביב, שמוציאה עכשיו ספר חדש (שישי במספר) בשם "נפלאות הזיכרון ותעתועי השכחה".

 

"הספר מיועד לכל אדם סקרן", היא אומרת, "לכל אדם שרוצה לדעת מעט יותר על הזיכרון שלו ועל הראש שלו, ומוכן לקבל עליו אחריות ולהבין איך להפעיל אותו טוב יותר. אחד הדברים שעוברים כחוט השני לאורך כל הספר זאת האמונה המרכזית של חוקרי הזיכרון, ולפיה הזיכרון שלנו תלוי בין השאר במה שאנחנו עושים. באנגלית אומרים Use it or lose it ("השתמש בו או אבד אותו")".

 

"אחד המסרים המרכזיים בספר החדש שלי הוא שאפשר לשכוח", אומרת אייל. "שכחה היא לא תמיד כשלון של הזיכרון. לשכחה יש מטרות. אפשר לשכוח ולפעמים אפילו רצוי לשכוח כדי לשרוד. ויש עוד דבר מאוד חשוב: לא תמיד חשוב להיות זכרנים. זה לא ספר שמלמד איך לזכור הכל. זיכרון חכם הוא זיכרון סלקטיבי".

 

"אחד הנושאים שאני מתעסקת אתם בספר הוא זיכרון בזמן היפנוזה. מכיוון שאתה נינוח, משתף פעולה, מוריד את ההגנות שלך ובקשב מאוד טוב, אתה יכול להיזכר יותר טוב בפרטים. מצד שני, בדיוק בגלל המאפיינים של אותה סיטואציה, כאשר אתה כל כך נותן אמון באדם שנמצא אתך והוא משפיע עלייך, הוא יכול להיות מאוד סוגסטבילי (בעל יכולת שכנוע) כלפייך מספיק שהוא שואל אותך לתומו – 'מה ראית כאשר עמדת ליד המכונית האדומה?', ומייד נוצר אצלך זיכרון של מכונית אדומה. יש סכנה במצב הזה של היווצרות זיכרונות מדומים".

 

"בספר אני מספרת על מחקר שבו אמרו לאנשים שהם יכולים להיזכר ביום הראשון ללידתם. הם היו צריכים לתאר את המוביילים שלהם שהיו תלויים מעל העריסה. 50% מהאנשים תיארו באמת מוביילים שהיו תלויים מעל עריסה. אבל אלו לא היו באמת המוביילים שהיו תלויים מעל העריסה שלהם – אלא מוביילים שהמהפנט תיאר. כי אנחנו יודעים שעד גיל 3 לא באמת זוכרים דברים".

 

"מה שמאוד רציתי בספר", היא מפרטת, "זה להעביר את המנגנון המיוחד והמורכב הזה שנקרא זיכרון, על המורכבות שלו והתעתועים שלו. עכשיו, למשל, אני מדברת בכוח הזיכרון ואתה מקליד את הדברים שאני אומרת בכוח הזיכרון. כל פעולה שאנחנו עושים קשורה לזיכרון. הוא מאפשר לנו לזהות את העולם ולהגיב לו, להתמצא בו. הוא מנגנון מופלא ביותר שאנחנו עדיין לא יודעים עליו הרבה. כל המוח הוא עדיין בחזקת תעלומה גדולה ומופלאה. הזיכרון הוא לא מצלמה והוא לא מחשב. הוא מאוד אישי. אני תמיד אומרת לאנשים – אל תריבו על מי זוכר מה. למצלמה האישית שלנו יש פילטר מאוד אישי. אנחנו זוכרים דברים לפי הנטיות שלנו וההתעניינות שלנו. הפילטר קולט דברים בתחומי העניין, השאיפות והרצונות שלנו".

 

"הספר הקודם שלי על הזיכרון נכתב לפני 10 שנים. מאז הוספתי לו מחקרים חדשים שהתפרסמו, ואני עוסקת בו בנושאים חדשים שלא עסקו בהם, בין היתר זיכרון בבית המשפט ובחקירות, שהוא נושא שמופיע לראשונה בעברית. הספר גם כולל תובנות שאספתי במהלך 10 השנים הללו, שבמהלכן העברתי סדנאות וקורסים בנושאי זיכרון".

 

"אחת מהתובנות היא שהזיכרון הוא לא רק מנגנון לשמירת מידע, אלא הזיכרון הזה הוא אני. הזיכרון מבטיח לי תחושה של המשכיות ובונה את העצמי שלי. אנשים חוששים הרבה יותר לאבד את הראש מאשר למות או להיפצע. זה האני שלהם. לי בעצמי היה אירוע של איבוד זיכרון, שהיה הפיך. ובאותה תקופה מאוד פחדתי : אולי איבדתי את לימודי הפסיכולוגיה שלי? את כל מה שאספתי כפסיכולוגית? את כל מה שצברתי בבית אבא? הזיכרון מבטיח את התחושה שמה שהייתי ומה שאני היום ומה שאני אהיה, ומעניק תחושה של המשכיות וזהות".

 

"זיכרון הוא סוג מסויים של תיקון", היא מסכמת. "וזה דבר מדהים וחדש. הזיכרון מתקן. מה שקוראים לפעמים תעתוע – הוא תעתוע מאוד בריא. הוא שומר על תפישה חיובית. ואז אנחנו מסתכלים על העבר וזוכרים את עצמנו כיותר מוצלחים ממה שהיינו, את הטיול שהיה קטסטרופה והיו בו יתושים ופנצ'ר והילד כל הזמן צרח – כחוויה חיובית. את מקום העבודה ששמחנו לעזוב אנחנו זוכרים כמקום שבו למדנו כמה דברים חדשים. הזיכרון מעגל פינות ומאפשר לנו להרגיש מוכשרים ובעלי ערך ודימוי עצמי גבוה".

 

טיפים מעשיים לשיפור הזיכרון:

 

• טיפ מאוד מרכזי – כאשר מילה נמצאת על קצה הלשון. מה השם של החברה שלי או של הקריין בטלוויזיה או של הספר שקראתי אתמול? – לנסות לפי א,ב ולפי אסוציאציות. אם לא מצליחים – לעשות פסק זמן. זה טיפ מאוד חשוב. להתחיל לעבור לחדר אחר, לדבר עם חברים. כי כשאנחנו עושים פסק זמן הזיכרון ממשיך בחיפוש המילה האבודה, ופתאום היא עולה בבת אחת.

 

• ממליצה לאנשים להיעזר ברשימות. רשימה היא פעולה של ארגון, עיבוד מידע, עיבוד החומר ויצירת מילות מפתח. לא להתבייש לקחת פנקס להרצאות ולשים פנקס ליד המיטה.

 

• עקרון החזרות. כל חזרה מזיזה את המידע עוד שלב אחד בדרך אל המחסנים ואל המאגרים ארוכי הטווח. רצוי לחזור בהפסקות, ובמיוחד לפני השינה.

 

• להשתמש בכל העקרונות הנמוניים שבספר (נמוזינה – אלת הזיכרון במיתולוגיה) – שכוללות שימוש באסוציאציות. לעשות ישר חיבור וקישור למידע חדש. ככל שהקישור הוא יותר מוזר, צבעוני והומוריסטי, כך יש סיכוי שהוא ייקלט יותר טוב.

 

• שאלת ה"שמים" – היכן שמתי משקפיים ומפתחות, האם נעלתי וכיביתי. אלו דברים שאנחנו עושים בצורה אוטומטית. יכול לעזור לאנשים להגיד בקול רם "סגרתי את הדלת", "שמתי את המשקפיים במקום". האמירה בקול שומרת את זה. לעשות את הפעולות האלו ביד הלא דומיננטית. אם לא ביד ימין – אני אנעל ביד שמאל ואז אני אזכר.

 

• לא צריך לזכור הכל, במיוחד אנשים מבוגרים. יש שינויים נורמליים, וחשוב לקבל אותם. צריך להמשיך לאתגר את הראש ואת הזיכרון – Use it or lose it.