מנהיגי אירופה הגיעו להסכמה על חוקה משותפת

אחרי שנתיים של ויכוחים הסכימו מנהיגי מדינות האיחוד האירופי על נוסח רשמי של חוקה משותפת. בעתיד יהיה לאירופה נשיא אחד, ושר חוץ אחד, כוחן של המדינות הגדולות יוגבל ואולי אפילו תהיה "שקיפות ויעילות" באופן קבלת ההחלטות המסורבל

"האיחוד האירופי מבוסס על שיוויון בין בני האדם, חירות וכבוד". בהצהרה זו נפתחת חוקת האיחוד האירופי, עליה הסכימו הלילה (שבת) מנהיגי מדינות אירופה. עוד נכתב בהצהרה כי "האיחוד שואב את השראתו מהתרבות, הדת והמורשת ההומנית של אירופה. אזרחי אירופה ישילו את חילוקי הדיעות שהפרידו ביניהם וייצרו יחד עתיד משותף".

ההסכמה באה בתום שנתיים של ויכוחים ומחלוקות, אך מכשול אחד, גדול במיוחד, ניצב עדיין בדרכה של החוקה החדשה - 25 מדינות האיחוד צריכות לאשרר אותה. בבחירות האחרונות לפרלמנט האיחוד הראו אזרחי אירופה שהם אינם מרוצים מהתנהלות האיחוד ואף הרבו להצביע בעד מפלגות אירו-סקפטיות, כאלה המתנגדות לכוח הרב שצברו בריסל ושטרסבורג. אם כך, במדינות מסויימות כמו בריטניה למשל, צפוי תהליך אישרור החוקה להיות דרך חתחתים קשה למעבר.

עננה נוספת שהעיבה על החגיגות הייתה המחלוקת הקשה בסוגיית בחירת יורשו של רומנו פרודי בתפקיד נשיא הנציבות האירופית, הזרוע המבצעת של האיחוד.

 

"למרות חילוקי הדיעות ולמרות שלא הצלחנו להחליט מי יהיה הנשיא, מדובר בהתקדמות עצומה עבור אירופה", אמר ראש ממשלת אירלנד, ברטי אהרן, בתום פגישת המנהיגים בבריסל.

נשיא אחד לחצי מיליארד איש

 

החוקה החדשה היא מסמך משפטי הכולל סעיפים רבים בנושאים שונים כמו חוק, חברה, כלכלה, מיסוי, ייצוג בפרלמנט האירופי ועוד. בין השאר מוגדר בחוקה תפקידים חדשים - נשיא אירופה, שיהיה נציגו הרשמי של האיחוד, ושר החוץ האירופי - שייצג את האיחוד במוסדות הבינלאומיים ויקדם את מדיניות החוץ של אירופה.

 

בנוסף, מעניקה החוקה החדשה סמכויות נרחבות לפרלמנט האירופי. עוד נקבע כי ההחלטות שיתקבלו בפרלמנט יצטרכו לזכות לרוב של 55 מהנציגים, זאת בתנאי שהם מגיעים מלפחות 15 מדינות שונות, ומייצגים 65 אחוז מאזרחי האיחוד.

סעיף נוסף בחוקה מתייחס לסרבול תהליכי החקיקה והדיונים במוסדות האירופיים, וקורא להפיכתם ל"ידידותיים למשתמש".

מחלוקות שונות

 

לאחר דיונים רבים הצליחה בריטניה לעגן בחוקה את זכות הווטו שתינתן למדינות בהצבעות הנוגעות למדיניות המסים, הביטוח הלאומי והחוק הפלילי במדינות האיחוד. עוד הוחלט כי למדינות תינתן זכות וטו בהצבעות הנוגדות למדיניות החוץ והביטחון שלהן.

בעוד בריטניה התמקדה בזכות הווטו, הגיעו מנהיגי צרפת, גרמניה והולנד לפשרה של הרגע האחרון בנושא שעמד בראש מעייניהן - החוקים שיסדירו את הטיפול בתקציב המדינות השונות, בעיקר לאור החובות בהם שקועות חלק מחברות האיחוד.

מחלוקת נוספת הייתה מקומה של הדת הנוצרית בחוקה החדשה. פולין, אחת החברות החדשות באיחוד, הובילה יחד עם ספרד את גוש המדינות הקתוליות במאבק עקר לעיגון זיקתה הנוצרית של אירופה בחוקה. זיקה זו לא עוגנה לבסוף בחוקה, בעיקר עקב התנגדותה העזה של צרפת, הרפובליקה החילונית.

על אף הפסדה בקרב על הדת, הצליחה פולין לרשום לזכותה בכל זאת ניצחון קטן, כאשר הצליחה לעגן סעיף לפיו מדינות שהפסידו ברוב קטן בהצבעה יוכלו לדרוש תקופת צינון על מנת לנסות ולהגיע להסכמה.

מי יהיה נשיא הנציבות?

האווירה בדיונים, המתוחה ממילא, התחממה כאשר ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, דחה מכל וכל את ההצעה הגרמנית-צרפתית למינויו של ראש ממשלת בלגיה, גי ורהופשטאט, לתפקיד הבכיר באיחוד - נשיאות הנציבות האירופית.

בלייר לא הסתפק ביציאה נגד ורהופשטאט, הוא גם תקף באותה הזדמנות את צרפת וגרמניה וטען ש"הן לא יכולות לנהל את אירופה לבדן". את התנגדותו למועמדות ראש הממשלה הבלגי שייך בלייר לעמדותיו האנטי-אמריקניות של ורהופשטאט בכל הנוגע למלחמה בעיראק, ותפיסתו הפדרלית-ריכוזית בנוגע למבנה האיחוד, הנוגדת את העמדה הבריטית.

הצרפתים והגרמנים לא טמנו אף הם ידם בצלחת ומיהרו לפסול את מועמדותו של המועמד החלופי שהוצע על ידי מספר מהמדינות השמרניות-נוצריות, האחראי על יחסי החוץ באיחוד, הבריטי כריס פאטן.

מאוחר יותר הודיע ורהופשטאט כי הוא מסיר את מועמדותו, ולדברי אהרן, גם פאטן אינו מועמד יותר לתפקיד.

שני מועמדים נוספים ששמותיהם עלו במהלך הדיונים, ראש ממשלת פורטוגל, חוזה מנואל דוראו בארוסו, וראש ממשלת לוכסמבורג, ז'ן-קלוד יונקר, הודיעו אף הם כי אינם מעוניינים לכהן בנשיאות הנציבות.

לאחר שארבעת המועמדים האפשריים פרשו מהמירוץ, העריכו מספר דיפלומטים אירופאיים שאהרן בעצמו יתמודד לנשיאות. אהרן, מצדו, הכחיש את ההערכות וטען כי אינו מעוניין בתפקיד. בכל מקרה, ב-30 ביוני עוברת נשיאות האיחוד מאירלנד להולנד, כך שהנושא צריך להיפתר בזמן הקרוב.