ב-2002 יצא Divine Divinity, ממשחקי התפקידים הטובים ל-PC, עם עולם ענק ולא ליניארי, משחקיות Hack & Slash-ית זורמת שלא שוכחת את הסיפור, ומגוון בלתי נגמר של קווסטים, מפלצות, חפצים וסודות. כעת יצא משחק ההמשך, Beyond Divinity, מה השתנה?
לא מעט. השינויים ניכרים כבר בשלב יצירת הדמות. במשחק ההמשך לא בוחרים אחת משש דמויות, אלא יוצרים אותה לבד באמצעות תכונות, מאפיינים בסיסיים כמו כוח, סיבולת ומהירות, ותחומי ידע שונים. אפשר גם לבחור באחד משלושת הסוגים המוכרים: לוחם, גנב (שורד) וקוסם.
אגב, ב-Beyond Divinity יוצרים ומובילים שתי דמויות. Paladin, לוחם קדוש של מסדר ה-Divine, וניגודה המוחלט, יצור אפל, משרתם של שדים וכוחות הרשע, ה-Death Knight. שני אלה יצאו להרפתקה המשותפת שהתחילה ב-Rivellon, עולם הפנטזיה מהמשחק הקודם.
אז ניסה Paladin לתפוס מכשף ידוע לשמצה. אותו מכשף לא נבהל, וקרא לשד בכיר בשם סמואל, שהשמיד את כוחות הטוב והשאיר רק אחד מהם בחיים כדי לקחת אותו כתשלום למימד שלו. זהו גיבורנו.
סמואל החליט לחבר בין שתי נפשות שמייצגות את הקצוות: ה-Paladin ואחד ממשרתיו, Death Knight שסרח. ככה ה-Paladin חש את מחשבותיו המרושעות של ה-Death Knight, בעוד הוא חש נקיפות מצפון. המשימה היא לשחרר אותם, כשכל עוד לא הוסרה הקללה, הם נשארים יחדיו, ומוות של אחד משמעו מוות של האחר.
העולם משעמם משהו
רוב המשחק מתרחש בנמסיס, עולם שבו חיו ה-Ranaar, דמויי אנוש בעלי מפרקים הפוכים. כעת נותרו בו רק איים שחורים ושבורים הצפים במרחבי אוקיינוס לבה, יערות של פטריות ענק וגבישים במגוון צבעים, חורבות ומחנות צבא. רוב העולם מאוכלס במפלצות, ושאריתו על ידי חייליו ושליחיו של סמואל, על ידי תרבות השדונים (Imps) הכפרית, ובכוחות הגרילה המועטים שהם כל מה שנשאר לפליטה מגזע ה-Ranaar.
המבט האיזומטרי על נמסיס משעמם משהו. יש בו יותר מדי סלעים, בקיעים, גדמי עצים מיובשים ואדמה שחורה, ופחות מדי מים, צמחיה ומבנים מעניינים. העולם עדיין מאוד מפורט והתנועה בו חלקה, אבל אבדו הצבעוניות והמגוון, כאילו היצירתיות הויזואלית של המפתחים שקעה גם היא. האנימציות נשארו כשהיו: זורמות אך מועטות. אותן תנועות לחימה שוב ושוב, שפת גוף אפס. המרכיב היפה ביותר ב-Beyond Divinity הוא האפקטים של הקסמים, אם כי גם הם לא יוצאי דופן.
אקשן מהיר והקפאת המשחק
המשחקיות מציעה אקשן מהיר, ושתי פעולות נפרדות ניתנות למיפוי לכל אחד מלחצני העכבר העיקריים. למשל, קליק שמאלי למכה וקליק ימני לקסם ריפוי. השחקן שולט ישירות באחת מהדמויות, והשניה עוקבת אחריו או נשארת במקומה, לפי בחירתו. הכי נוח לכוון את הדמויות ל-Aggressive Mode, כך שכשלא שולטים בהן ישירות, הן מסתערות אוטומטית.
בלחיצת כפתור ניתן לפתוח רשימת שיקויים משותפת וללגום שיקויי בריאות וכוח קסם בלי להפריע למהלך הקרב. אם ישנם מספיק שיקויים - ואפשר לסחוב מספרים עצומים שלהם - אפשר לנצח בלי טקטיקה מיוחדת גם בקרבות קשים.
המשחק כולל אפשרות לעצור את הקרב ולתת לשתי הדמויות פקודות שאותן תבצענה עם היציאה מהמצב המושהה. ככל שרמת הקושי שנבחרה בהתחלה גבוהה יותר, אפשרות זו תהיה רלוונטית יותר, לפחות בקרבות עם מפלצות מיוחדות. ברוב הקרבות, אין בכך צורך.
Beyond Divinity מחולק לחמש מערכות, שכל אחת מתרחשת באזור אחר. בראשונה צריך לברוח מהכלא התת קרקעי ואז מהמצודה של סמואל. בשניה מגיעים לכפר של שדונים שסובל מצרות, אותן יש לפתור לפני שהם יעזרו לנוע הלאה, אל עבר אזור בו עדיין נמצאים Ranaar, המחזיקים בידע מיסטי עתיק שנקרא Rift Running, ואיפשר להם לנוע בין העולמות. על זה סומכים הגיבורים כדי לברוח.
Divine Divinity היה משחק ענק, ו-Beyond Divinity אינו נחות לעומתו. המערכה הראשונה "קטנה", זאת אומרת שחקירה איכותית שלה לוקחת כ-10 שעות. המערכה השניה כבר אורכת כפול מזה, וכוללת אזורים גדולים רבים כמו יער העכבישים, יער הפטריות ו"היער המת".
תוספת מעניינת אך לא מצטיינת
מרכיב נוסף שתורם לגודל המשחק הוא ה-Battlefields. אלה הן מפות אקראיות שמאוכלסות במפלצות, מבוכים וקווסטים. לכל מערכה יש Battlefield בעל מראה ורמת קושי משלו. בכל Battlefield יש מספר מבוכים, בעלי רמת קושי משתנה. כדי להיכנס צריך למצוא מפתח מתאים.
חיפוש המפתחות הוא עוד אתגר אופציונלי שהמשחק מציע, מאחר והכניסה אינה חובה. אזורים אלו קיימים כדי לנוח מהמשימות הראשיות, ולמלא קווסטים אקראיים פשוטים תוך איסוף נסיון, זהב וחפצים שיקלו על החיים.
ה-Battlefields הם תוספת מעניינת, אך לא טובים כמו שהיו צריכים להיות. הכל טוב ויפה ביצירת עולמות אקראיים, אבל גם בזה צריך להשקיע יותר מחשבה ומאמץ. המבוכים, גם אם המוטיב הגרפי שלהם משתנה, זהים. שתי קומות של חדרים ומסדרונות מסודרים כריבוע גדול, וקומה שלישית קטנה שבה נמצאת מפלצת בוס או שתיים. אין דפוסי מבוך שונים, אין אזורים מיוחדים, אין מפגשים עם דמויות משנה, אין דלתות סודיות.
לא ליניארי
מערכת פיתוח הדמות גמישה, ומאפשרת להשקיע נקודות בתכונות ובכישורים שונים, תוך הפיכתם לשילוב של שורד, קוסם ולוחם. עם מספיק זהב אפשר גם להיפטר מכישרון בלתי רצוי, ולפנות את הנקודות לכשרונות אחרים. סיבה טובה נוספת, לצד רכישת הציוד המסורתית, לאגירת הררי זהב.
למרות שניתן לשלב חלק מהכוחות כדי ליצור מספר גדול של אפקטים, המערכת לא מספיק עמוקה או משמעותית כדי לעודד משחק יצירתי.
Beyond Divinity אינו ליניארי, אבל האי-ליניאריות היא פר-מערכה בלבד. כל עוד לא הסתיים פרק, יש אזור גדול לחקור, ולהשלים קווסטים. אבל מכיוון שכל פרק עומד בזכות עצמו גיאוגרפית, האזורים קטנים מאוד בהשוואה למשחק הקודם. זאת, למרות שבסטנדרטים של רוב המשחקים מדובר במפות פתוחות מאוד.
עלילה בינונית וטריק חדש
העלילה של Beyond Divinity בינונית לחלוטין. בעוד שב-DD היה עולם פנטזיה קוהרנטי עם רקע סולידי, ב-BD יש הרגשה של חקירת עולם שלא מתחבר לתמונה משכנעת. המפתחים לקחו על עצמם ליצור עולם שחורג מקלישאות, ולא הצליחו להעניק ליצירה מספיק עומק או רצינות.
למשחק יש עוד טריק חדש ומבטיח בצורת ה-Summoning Dolls, בובות הזימון. פסלונים קטנים בצורת מפלצות שונות, שניתן למצוא ולהפוך ליצורים חיים ונושמים, שמשרתים את השחקן בנאמנות, והופכים חלק מהחבורה, אם כי לא ניתן לציידם באביזרים חדשים והם בעלי אורך חייים מוגבל.
קטגורית כישורים מאפשרת להגדיל את אפקטיביות היצורים בתכונות כמו רדיוס הפעולה שלהם, דרגת הכוח, התנגדות לנזק וכו`. אך צריך להשקיע כמות נקודות עצומה כדי שיתחילו לעזור, וזה פשוט לא רווחי. מי שמתעקש לשחק כמזמן ולא משקיע בתכונות האישיות, אולי יוכל לשאוב מהזימון משחק מספק, אבל לשאר מדובר בתוספת לא מאוזנת, לא אפקטיבית ומיותרת.
על באגים וסאונד
כמות הבאגים ש-Beyond Divinity יצא איתם, עברה כבר את ה-100, ועדיין נשארו כמה, כי מדי פעם היו הפרעות כמו מפלצות שנתקעות במקום ודורשות העלאת משחק שמור, קטעי שיחה במקום הלא נכון וכו`. הכותר שחיק לגמרי עם הטלאי האחרון, אבל בדיקות נוספות הו משפרות אותו.
המוזיקה מצוינת, למרות שלא היה מזיק אם היו עוד כמה קטעים, אבל זה לא משנה יותר מדי, כי המוזיקה היא מהסוג שנכנס מתחת לעור ומכתיב משחק קצבי, מרגש, אכזרי ובאופן כללי, מחדדת בצורה יוצאת מהכלל את האסתטיקה של המשחק.
לאחר קרוב ל-40 שעות עם Beyond Divinity, שהספיקו רק לחצי משחק, המסקנה היא שמדובר במשחק טוב מאוד, מהנה ומומלץ. אלא שבמספר נקודות חשובות Beyond Divinity לא טוב כמו Divine Divinity, ורוב התוספות והשינויים שהוכנסו בו מעניינים, אבל טרם ייושמו במלוא הפוטנציאל.
בסופו של דבר, זהו משחק יותר ליניארי, עם סיפור פחות טוב וגרפיקה פחות מעניינת, שמנסה לגדול, אבל לא לקח את הזמן כדי ללטש ולעצב אותם עד שהם ממש יוסיפו למשחק. מתחת לכל הביקורת נמצא משחק תפקידים Hack-n-Slash-י עמוס תוכן, משעשע, גדול ושווה קניה.
סיכום
משחקיות: 8. Hack & Slash עם עומק, יש דבר כזה. חבל על מרכיבי המשחק החדשים והלא מספיק מפותחים.
גרפיקה: 7. המנוע מתחיל להתיישן, ו-Nemesis קצת שחור בעיניים.
סאונד ופסקול: 9. מוזיקה מעולה, אפקטים סבירים, חבל שהדיבוב הורס.
אורך חיים: 9. בין חמישים למאה שעות, תלוי בקצב וביסודיות.
טכני: 7. יצא עם המוני באגים, אם כי כיום הוא כבר במצב תקין ברובו.
ציון: 84.