אחד ממוקדי החיכוך הגדולים בין חברות הביטוח לבין המבוטחים, מצוי בשאלת ירידת ערך כלי רכב שנפגעו בתאונות לאחר התיקון. בשנת 1995 פירסם איגוד שמאי הביטוח בישראל חוברת ובה קווים מנחים להפחתת ערך מכוניות, בהתאם לסוג התיקון או החלקים שהוחלפו. החוברת, אשר התבססה על דו"ח ועדת מומחים (ועדת ששון) שבדקה את נושא ירידת הערך והמליצה את המלצותיה, הפכה לתנ"ך של שמאי הרכב.
אולם, מהר מאוד התברר כי אין קשר בין אחוזי ירידת הערך הקבועים בחוברת לבין ירידת הערך המסחרית של המכונית בשוק. מכוניות עם פגיעת שילדה, או פגיעות בגג, מפסידות עשרות אחוזים מערכן, וגם במחיר הנמוך, קשה מאוד למוכרן. אולם, על פי חוברת השמאים, ירידת הערך במכוניות כאלו מסתכמת באחוזים בודדים. לכן, בתי המשפט קבעו בשנים האחרונות כי החוברת אינה מחייבת ואינה משקפת את ירידת הערך המסחרית של הרכב, שהיא זו שבעצם מעניינת את בעל הרכב.
באחרונה, נערך עדכון לחוברת, אבל השוואה שנעשתה עבורנו בין שתי החוברות, על-ידי שמאי הרכב עידן ויקטור, גילתה הבדלים באחוזי ירידת הערך. אלה עדיין רחוקים ממה שנקבע בפסקי דין של בתי המשפט, שם התייחסו השופטים לירידת הערך המסחרית ולא לירידת הערך הטכנית.
ויקטור עידן טוען כי קיימים אבסורדים רבים בחוברת, כמו למשל במקרה של פגיעה ב"קיר האש" - החלק המפריד בין תא המנוע לבין תא הנוסעים במכונית. לפי החוברת החדשה, כאשר מחליפים את "קיר האש", ירידת הערך המירבית צריכה להיות 5%. אלא שוויקטור עידן גורס כי פגיעה ב"קיר האש" במכונית, מהסוג המחייב את החלפתו, מחייבת להכריז על הרכב כבעל נזק טוטלי והמיועד לפירוק. זאת, משום שמדובר בפגיעה קשה ביותר ברכב.
