בדרך לפיקניק

הצד המדעי של הקטשופ, הבצל והיין

למה קטשופ יוצא מבקבוק לחיץ במעגלים?

אז הצורה שבה הקטשופ נוחת על הצלחת מזכירה גם גלידה אמריקאית, וגם – חֶבֶל.

אם נשלשל חבל באיטיות, מגובה מספיק מעל הרצפה, גם הוא ייצור ספירלה בנחיתתו. למה? הקצה של החבל נוגע ברצפה בדיוק מתחת לנקודת ההשתלשלות שלו. עכשיו, אם חושבים על החבל כאוסף של נקודות שמחוברות זו לזו, אז הנקודה הבאה של החבל, גם היא רוצה להגיע לרצפה, בגלל הגרביטציה. אבל היא מחוברת לנקודת הקצה, אז היא נשכבת לידה. הנקודה השלישית גם רוצה להגיע לרצפה, אבל מחוברת לנקודה השנייה, לכן היא חייבת ליפול קרוב אליה, אבל בלי להתרחק מדיי מנקודת ההשתלשלות של החבל. וכך הלאה, וכך הלאה, הנקודות שעל החבל "נאלצות" להסתדר במעגל. גודל המעגל הראשוני תלוי בגמישות של החבל.

"אבל קטשופ הוא לא חֶבֶל", תגידו. נכון. אבל בגלל הקוֹהֶזיָה, או כוח התַאֲחִיזָה, כאשר לוחצים על הקטשופ הוא לא יוצא בטיפות, אלא בזרם רציף, ממש כמו חבל. הוא יכול היה לשקוע לתוך עצמו, אבל מאחר שקודם כל, בגלל הגרביטציה, הוא רוצה להגיע הכי נמוך שאפשר, אל המישור, הוא מתחיל להסתובב. כלומר, הצמיגות הגבוהה, התנאים ההתחלתיים ויציבות האחיזה מכתיבים את צורת הסיבוב.

ותודה לטל שפרונג, בן 24 מבית-יהושע על השאלה

 

למה בוכים כשחותכים בצל ושום?

אז קודם כל, רוב האנשים לא דומעים כשהם חותכים שום, כי מערכת האנזימים שלו שונה מזאת של הבצל, למרות ששניהם חריפים. ומייד נבין למה האנזימים קשורים.

כמו שאתם אולי יודעים, "חריף" זה בכלל לא טעם – אלא גירוי (או צריבה). הבצל, כמו חזרת, שום ופלפל חריף, משחרר חומרים מגרים, או בעממית – "שורפים". בבצל, החומרים האלה הם תרכובות שמכילות גופרית. כשחותכים את הבצל, בגלל החיתוך, התרכובות האלה באות במגע עם אנזימים שמיוחדים לבצל. האנזימים האלה נמצאים בתאים שלו, ומשתחררים עם החיתוך. אחד התוצרים של הריאקציה הזאת, הוא תרכובת גופרית אחרת, נדיפה מאוד. כשהתרכובת הזאת מגיעה לעין, היא מגיבה עם הלחלוחית, ומשתחררת צורה של חומצה גופרתית. החומצה הזאת צורבת, וגורמת לעין לסמן לבלוטת הדמעות שהיא צריכה שטיפה. הבלוטה משחררת דמעות, ושוטפות את הגירוי החוצה.

אז מה עושים נגד זה? יש אנשים שחותכים בצל מתחת לזרם מים, והמים שוטפים את רוב החומר המגרה שבבצל. הבעיה היא, שהמים גם שוטפים חלק מהטעם... עוד דרך למנוע את הדמעות, היא לבשל את הבצל לפני החיתוך, אבל גם זה משנה את הטעם. אז שיטה טובה אחת היא לנשום דרך הפה – כי זה מרחיק את האדים מאזור העיניים; שיטה אחרת – לשים את הבצל בתוך שקית פלסטיק, ואז לחתוך. והשיטה הכי טובה, לבעלי הבעיות בראייה שבינינו – פשוט לשים עדשות מגע. ואת זה אני הולך לעשות ממש עוד רגע. הורדתי אותן רק כדי שתראו אותי בוכה...

ותודה לליטל עטיה, בת 22 מחיפה על השאלה

 

איך מודדים את אחוזי האלכוהול במשקה?

אפילו להרים כוסית אנחנו לא יכולים בלי להיות מדעיים.

אז ככה: ליחידת כוהל יש צפיפות מסוימת, שהיא נמוכה מזו של מים. ככל שרמת הכוהל בנוזל עולה, הצפיפות של הנוזל כולו יורדת. אבל במשקאות אלכוהוליים – שהם לא וודקה – יש עוד דברים חוץ ממים ומכוהל. למשל: סוכר, או שוקולד, או תפוזים ושמנת בליקרים מסוימים. החומרים האלה מעלים את צפיפות הנוזל, ולכן אם נבדוק אותו בלי לזקק אותו, לא נקבל את אחוזי האלכוהול האמיתיים, אלא תוצאה נמוכה יותר.

לכן, כדי לבדוק אחוזי אלכוהול, קודם כל מזקקים את המשקה. איך? על-ידי חימום ואיסוף אדי האלכוהול והמים בכלי נפרד. קודם כל הכוהל מתאדה, כי הוא יותר נדיף, והאדים שלו עוברים בצינור לצד השני, שם הם מתעבים מחדש. כשהכוהל נגמר, גם המים מתאדים ומתעבים.

אחרי שהאלכוהול והמים מעורבבים יחד, מכניסים אליהם את האלכוהולמטר, שזה מצוף מיוחד, שעשוי מזכוכית, עם כדורי כספית, שבודק כמה אלכוהול יש בנוזל. איך? המשקל והנפח של התערובת תלויים בחלק היחסי של האלכוהול בתוכה (כמו ממוצע משוכלל), וזה מה שהאלכוהולומטר מודד. הוא מכויל לזהות מה אחוז האלכוהול.

אבל האמת, מה חשוב אחוז האלכוהול במשקה? חשוב שיש לנו בלב 100 אחוזי שמחה! מקווים שנהניתם מתכנית ה-100 החגיגית שלנו, ובואו סוף-סוף נרים כוסית: הפעם לחיי 100 התכניות הבאות שבדרך!

ושוב תודה לטל שפרונג, בן 24 מבית-יהושע על השאלה