פרידה מנעמי שמר

כשהקשבנו לשיריה וכאשר שרנו אותם חשנו בגאוות היותנו בני המקום הזה. נשארנו גם עם חלל גדול שאין מי שימלא אותו

בשבת, ז' בתמוז, הסתלקה מאתנו נעמי שמר, משוררת בת הארץ שכה אהבנו להיות במחיצת יצירותיה. השירים שלה ליוו כל אחד מאתנו ואת כולנו ביחד. שירתה היתה אישית, אך נגעה בלב ציבור שלם. היא הביאה את חבלי הארץ ממרום גולן ויפי הכנרת ועד ירושלים של זהב, וכמעט כל שיר שלה היה שיעור מולדת. שבחי הארץ נשמעו מפיה טבעיים ומשכנעים בפשטותם, ומותה הוא בעיני גם סיומה של תקופה ועל כך רב הכאב והצער. מי עוד יכתוב לנו שורות כמו "וצמתה מוטלת על כתפה"?

 

בעיני, היתה נעמי יורשתה של רחל המשוררת. שתיהן בנות כנרת, שצניעות המילים שלהן נגעו בלב כל שומע, וכל אחד מצא בהן את עצמו. לי עצמי היא היתה עם "החייל שלי חזר" ו"שבחי מעוז" ו"אנחנו שנינו מאותו הכפר" וכמובן עם "לו יהי" ו"ירושלים של זהב". היא נשאה את אהבת הארץ ויושביה בפשטות, מילאה את תרמילי כולנו בצימוקים ובשקדים של שירה יפהפייה, השורות הרגישות, הזכות והכנות שעשו אותנו "ישראלים". כשהקשבנו לשיריה וכאשר שרנו אותם חשנו בגאוות היותנו בני המקום הזה. מחורשת האקליפטוס ועד הירקון, מלילה בחוף אכזיב ועד שדה תלתן.

 

לא רבים הם האנשים שחסרונם מורגש. נעמי שמר הותירה לנו שלל יצירות, אך מעתה נשארנו גם עם חלל גדול שאין מי שימלא אותו. ניתן להתנחם במה שהעניקה לנו, אך הלב מתמלא צער על מה שלא נקבל עוד.

 

יהי זכרה ברוך.

יגאל גלאי