האינטרנט הישראלי לא משופע באתרי קאלט, וזו עובדה מצערת למדי. כל מי שקצת בקיא בתחום יודע כי האתרים המשעשעים ביותר אינם אלה הציניים והמופרכים במתכוון, או אתרים שהוקמו כבדיחה על חשבון אדם מסוים. עם כל הכבוד לאתר האבוקדו הגדול במזרח התיכון, אתר המעריצים של דליה איציק או אתר הפרשנויות לשיריו של עברי לידר (אני מסרב לכתוב 'ויש כבוד'), אתרי הקאלט האמיתיים הם אלה שהוקמו על ידי גולשים בעלי כוונות טהורות, שכלל אינם מודעים לעומק הביזאר.
אתרים כמו אתר הבית של מאהיר קגרי, התורכי המנשק שהפך לסלב או האתר של עמיאל חדד, האח של..., הם הקצפת של הרשת, עבורם הומצא האינטרנט (טוב, לא באמת). אלה האתרים שזוכים לתפוצת שיא בדואר האלקטרוני והתגובה להם נעה מתימהון ועד פרצי צחוק בלתי נשלטים. אך הצרה היא שיש מעט מאוד מסוגו של עמיאל חדד ברשת הישראלית.
על רקע המציאות העגומה הזו, "לשון", אתר המעריצים החדש של ד"ר אבשלום קור, מגיש פינת הלשון "באופן מילולי" בגלי צה"ל, עשוי למלא את החלל ולהורות את הכיוון הנכון לאתרים נוספים מסוגו.
האתר דל למדי בתכנים בשלב זה, ומכיל, נוסף על אות הפתיחה החביב של פינתו של ד"ר קוד, מאמרים בנושאים כמו " כמה פנים למילה פנים" או "מה מקורה של המילה "כדור" בשפה העברית, קטע קולי אחד מהפינה בגלי צה"ל ופורום גולשים. על פי האתר לא ברור אם יוצריו קיבלו רשות מגלי צה"ל ומד"ר קור להשתמש בתכנים אלה ואם לא, מומלץ להם לעשות זאת בהקדם.
יש מקום לתהות, כפי שהעיר אחד הגולשים בפורום האתר, כיצד זה ייתכן שבאתר כזה מתנוססת המילה השגויה "משהוא" בדף הראשי (האיות השגוי תוקן בינתיים, אך נותרו שגיאות תחביר). מצב העברית באמת קשה אם חלק מחסידיה ומוקיריה מפגינים שליטה כה רופפת בשפה. ולסיום, פרט טריוויה שאינו קשור ישירות לאתר: בפורום על שם אבשלום קור באתר "הייד פארק" התפרסמה רק הודעה אחת עד כה, שתוהה על העדר ההודעות, וצפו בה 32 גולשים. האם יש בכך כדי להעיד על מספר המתעניינים הקטן בשפה העברית ברשת? ואולי מעריצי ד"ר קור מסתפקים בהאזנה לרדיו.