הקרח הפשיר

אלבום הבכורה של נעם רותם כסולן מציג רוק קליל, מלודי ומרגש. הפתעה נעימה

"חום אנושי", אלבום הבכורה של נעם רותם כסולן, הוא אחד המפתיעים והמרגשים שיצאו באחרונה. רותם, סולנה לשעבר של "קרח 9", מציג רוק קליל אבל לא שטחי, מלודי מאוד אבל לא קלישאי, מענג אבל לא מתחנף.

 

"קרח 9" היתה ניסיון מאולץ במקצת לייצר גרסה ישראלית לנערי הבריט-פופ הבריטים, דוגמת "סוויד", "אואזיס", "פאלפ" או "בלייר". הניסיון הזה הוליד מספר להיטי רדיו חביבים ("איתו לנצח", "סרטים") ושני אלבומים סבירים, אבל קשה להגיד שהוא נרשם בדפי ההיסטוריה של הרוק הישראלי. משהו ב"קרח 9" נשמע מלאכותי מדי, ולא התלבש כמו שצריך על השמש הים-תיכונית.

 

 

ב"חום אנושי" לעומת זאת, רותם נשמע מצויין. המניירות הקוליות שלו כבר הרבה פחות מציקות מפעם, והן מגובות בלחנים מצויינים. רבים משירי האלבום הם להיטי רדיו פוטנציאלים ("ארץ אחרת", "עסקים כרגיל", "מסע פנטסטי") - והבולט מכולם הוא "כרישים", שבו מציב רותם את עצמו על הרצף ההיסטורי של הזמר הישראלי, מה שמקנה לשירה שלו אמינות ואותנטיות מרשימים. "כל הכח" הענוג לא מפגר אחריו בהרבה.

 

העטיפה המוזיקלית של האלבום נארגה על ידי כמה מהשמות הבולטים בדור הצעיר של המוזיקאים בארץ, שחלקם עובדים עם רותם כבר כמה שנים. רותם עצמו מנגן כאן בגיטרות וחוברים אליו בין השאר אסף תלמודי שאחראי על רוב ההפקה, אלדד גואטה עם הקלידים האווריריים שכבר הפכו למזוהים איתו ואדם שפלן. מצטרפים אליהם שמות כמו עודד פרח בתופים, ואספ אמדורסקי, אוהד קוסקי ושלומי שבן שתורמים גם הם את חלקם. התוצאה היא שילוב כוחות מרשים, אבל לא מעיק, שמאפשר לרותם במה נאותה ליכולותיו המוכחות לגלם את תפקידו של כוכב הרוק.

 

הטקסטים של רותם מתמקדים באישי, אבל לא נכנסים עמוק מדי לקרביים, וזו אולי נקודת החולשה הבולטת של האלבום. נדמה שרותם קצת מהסס ללכת עד הסוף. עוד קצת העמקה, עוד קצת פתיחות, עוד קצת העזה, ורותם יוכל לנפק אלבום מופת של ממש. בינתיים, נסתפק בטוב מאוד.

 

את האלבום ניתן לשמוע באתר של רותם