בני גאון: אני לא לבייב ודנקנר

בשבוע שעבר הוציא בית-המשפט, לבקשת חברת צינורות המזרח התיכון של בני גאון, צו לעיכוב המכרז הממשלתי לפרויקט הנחת צינורות גז; בראיון לוחמני טוען גאון שמדובר במכרז לחברות זרות בלבד, ובאותה הזדמנות יוצא בחריפות נגד אנשי עסקים שמתבשמים מהקמת קניונים בפראג ובהונגריה ונגד מדיניות הממשלה בנושא תעשייה, ומגלה כי הוא שוקל לרוץ לתפקיד נשיא התאחדות התעשיינים

כשבני גאון קנה ב-1999 את חברת צינורות המזרח התיכון מידי כור, היו במהלך הזה לא מעט סנטימנטים. בחצר צינורות המזרח התיכון הייתה מאוחסנת הקוביה המפורסמת, סמלו של קונצרן כור, שהייתה מוצבת שנים רבות בפתח בניין מטה כור בבית אמות משפט ברחוב שאול המלך בתל-אביב.

 

גאון, בתקופת היותו מנכ"ל כור, היה אחראי על ההוראה לעקור את הקוביה ממקומה, זאת משום שהפכה לסמל שלידו נערכו ההפגנות הסוערות של עובדי כור, שהתנגדו לפיטורים במסגרת תוכנית ההבראה שיזם גאון. כשרכש את צינורות המזרח התיכון הכריז כי מעתה הוא גם בעלי הקוביה, שעד היום, אגב, שוכנת במחסן עם הבטחות שלא מומשו לשיפוצה.

 

צינורות המזרח התיכון, שהייתה בקשיים עם רכישתה, הפכה ליהלום שבכתר באחזקות חברת ההשקעות של גאון. תוכנית ההבראה שבוצעה בחברה הביאה אותה בשנת 2003 לרווח של 20 מיליון שקל והפכה אותה לאחד הנכסים היותר מוצלחים של גאון אחזקות. אולי זו הסיבה שכעת מתגייס גאון למאבק אגרסיבי על זכות החברה להשתתף בפרויקט להנחת צינורות גז יבשתיים, שיוזם משרד התשתיות.

 

היקף הפרויקט כולו הוא 250 מיליון דולר. מדובר בפרויקט שיכול להזניק את החברה, אלא שלגאון התברר כי כבר במכרז הראשון, בהיקף של 50 מיליון דולר, להנחת צינורות באורך 15 ק"מ בין חוף דור למתקן חגית של חברת החשמל באליקים, צינורות המזרח התיכון לא תוכל להשתתף. זאת משום שמהמתמודדים נדרש ניסיון בהנחת קו גז דומה באורך 100 ק"מ - תנאי סף שהחברה אינה עומדת בו.

 

כל קשריו הטובים של גאון לא עזרו עד כה, ובשבוע שעבר פנתה גאון אחזקות לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה להוציא צו עיכוב למכרז. בית-המשפט נענה לבקשה והוציא צו זמני לשבעה ימים. כעת מחכים לתשובת משרד התשתיות.

 

בראיון ל"ידיעות אחרונות" טוען גאון, שנזעק בהזדמנות הזו להגן על כבוד התעשייה המקומית כולה, כי המכרז מאפשר השתתפות של חברות זרות בלבד, ולא חוסך שבטו מהשרים הנוגעים בדבר, ממדיניות הממשלה בנושא התעשייה, מהתאחדות התעשיינים ומכל מה שזז בשטח.

 

"מדינת ישראל רואה בתעשייה בן חורג", אומר גאון. "אנחנו מדברים גבוהה על צמיחה, על הפרטה של בנקים וקופות גמל, אבל הצמיחה לא תבוא ממוסדות פיננסיים, אלא מיצירת מקומות עבודה שחלקם בתעשייה. נושא התעשייה הפך להיות אמירות יפות – ושלום".

 

"יותר מ-30 שנה אני בתעשייה. כשאני נוסע בדרכים ורואה מפעלים שעלה לי בדמים להמשיך את פעילותם, כמו קריית הפלדה בעכו, וולקן במפרץ חיפה, ספן ואחרים, שכיום הם שמות בלבד לקניונים שקמו על שטחם, זה כאב לב".

 

"כל הטייקונים הגדולים במשק - יצחק תשובה, אליעזר פישמן, לב לבייב - מי מהם השקיע בתעשייה? עיקר עיסוקם והתפארותם הוא בהקמת קניונים בפראג, בהונגריה, בטורונטו, תחנות דלק באמריקה. אנחנו מתהדרים בטבע, שאני מצדיע להצלחה שלה, אבל מדינת ישראל זה לא רק טבע".

 

"אם אנחנו מחפשים כיום מדיניות בנושא התעשייה, הרי שאנחנו עדים להיחלשות מוחלטת של האוטוריטה הממשלתית בנושאים רבים. מדינה צריך לנהל כמו חברה מסחרית.

 

"ראש הממשלה מחפש את שר התיירות לתת לו מכתב התפטרות ולא מוצא אותו? אני, כמנכ"ל חברה מסחרית, את מתארת לעצמך שאני אחפש את אסתר אלדן (מנכ"ל צינורות המזרח התיכון, שגאון משמש כיו"ר שלה - נ.ז) ולא אמצא אותה? אין סלולרי, טלפון, מירס? יש אצלי כמיהה שיקום, כמו שאומרים, גבר גבר, שיגיד: 'אני חושב שמפעלים הם בקדימות ראשונה ככלי ליצירת מקומות עבודה'".

 

"אם אני משווה לימי בקונצרן כור: אילו תעצומות נפש נדרשו אז כדי לסגור את יובל גד. אני עזבתי את קונצרן כור כתאגיד התעשייתי הכי רווחי, 20% תשואה על ההון, ואני לא רוצה להוסיף מלה על מצבו הנוכחי. כיום בצ'יק סוגרים מפעל. יש כותרת קטנה בעיתון וזהו. אנחנו מתבשמים מנסיעות של אנשי עסקים לחול, מאמירות נוסח 'אנחנו נקים 5,000 דרגסטורים בסין' (הצהרה של ליאון קופלר, בעלי סופר-פארם, בעת שהתלווה למשלחת שר התמ"ת, אהוד אולמרט, בסין - נ.ז). יופי, נביא תעסוקה לסינים. ואני חושב שעניי עירך קודמים".

 

אבל הזמנים משתנים, עלות הייצור נמוכה יותר בחו"ל, בכל העולם יש שינויים בתעשייה.

 

"אני מקבל שחל שינוי בחברה הישראלית, וימי חברת העובדים העליזים תמו. אני יודע שבנק הפועלים כבר לא בנק של הפועלים, ושיכון עובדים כבר לא בונה לעובדים, וסולל בונה לא סולל ולא בונה. הכור כבה והסנה אוכל".

 

"שום דבר לא מנע ממני להיות טייקון נדל"ני או בעל אחזקות בשוק ההון או יועץ שבונה מערכות שיווק בנפאל או בבודפשט, אבל לקחתי כל מה שיש לי, עם קבוצה של משקיעים, והשקענו בתעשייה, ואם יש משהו שאני גאה בו זה שאני עדיין בתעשייה: צינורות המזרח התיכון 50%, עמיעד 30%, כוכב 50%, פלסים 20%, אהבה 50%, מפעל 'שעשועים וספורט' 100%".

 

"עשינו עבודה אדירה בתחום. כשרכשנו את צינורות המזרח התיכון מכור, מפעל ש-50 שנה פועל בארץ, מפעל עשיר-ידע, הוא היה על סף סגירה עם הפסד של 40 מיליון שקל. הבראנו אותו. השנה הוא הרוויח 20 מיליון שקל, ו-250 עובדים מועסקים במפעליו בצריפין ובעכו".

 

אבל אולי דווקא הראייה העסקית של פישמן, לבייב והאחרים היא הנכונה?

 

"אני לא מצטער לרגע על הדרך בה הלכתי בגאון. אני לא לבייב ולא נוחי דנקנר. אני בני גאון, ואולי אני מזן אחר. אני עדיין דומע ממש כשאני רואה קניונים שקמו על חורבות מפעלים. אני מזן אחר שגדל בבית שבו בחדר האורחים על הקיר היה שלט שאמר: 'העשית היום למען עמך וארצך?' אני לא חייב להתבייש בזה שאני תעשיין ולא נדל"ניסט. זה המקום שרציתי להיות בו".

 

"אני לא מתבשם מהקמת תחנות דלק באמריקה. זו הסיבה שאני לא מכרתי את חלקי בצינורות המזרח התיכון לשותפי, קבוצת 3- איי, אלא רכשתי מהם לאחרונה את חלקם, וכעת אני בעל השליטה במפעל. הייתי באופן אישי שותף בחברת אפלאוס, שמקימה פרויקטים למגורים בהונגריה, ויצאתי מהשותפות. זה לא בשבילי".

 

"חפץ חיים אנוכי, ואם אני חושב על עתידה של מדינת ישראל - אם לא יקומו עוד כמוני יש בעיה. אנחנו רוצים מדיניות של כלכלת שוק, אבל צריך שתהיה בה חמלה, ושיהיה פיתוח תעשייה. לא נצמח רק מההיי-טק, ולא כולם יכולים לעבוד בהיי-טק. חייבים לפתח ולעודד כאן תעשייה, אם לא רוצים להתרפק כאן רק על ערבי שירה נוסטלגיים".

 

מה קרה במכרז להנחת צינורות הגז?

 

"השקענו בצינורות המזרח התיכון מתוך תפיסה שעתידה יהיה בהתרחבות הפעילות בתחום תשתיות הגז. השקענו כל מה שנדרש כדי להיות בתחום של תשתיות גז. עברנו הסמכות מקצועיות לתקנים בינלאומיים. אנחנו מייצרים לפי תקן אמריקני והוספנו גם תקן אירופי, הכול על מנת להיות מוכנים לקראת הפרויקט לתשתיות הגז, שהוא מתוחכם יותר מפרויקט הולכת מים. מדברים כבר עשר שנים על תשתית הולכת הגז".

 

"יש מפעל אחד בלבד בישראל שמייצר צינורות שמתאימים לנושא, שקורה שהוא בבעלותי, ואז מתברר שהמכרז חסום בפנינו, ושהוא חסוי. וזה למרות הצהרות של שרים ושועי עולם, כמה חשובה להם התעשייה ואיך הם רוצים לעודד את התעשייה".

 

"מול עיני כל הזמן עומד הסיפור של המתפרה במצפה רמון. כמה מהומה הייתה סביבה, כמה שרים ואישי ציבור יצאו בהצהרות וכוונות לסייע לאותן תופרות, כשכל מה שהיה צריך כדי להמשיך את קיומה זה להנחות את משרד הביטחון להמשיך להעביר לה הזמנות. זהו".

 

"לקח לנו שלושה חודשים לגלות שיש תנאי סף במכרז, לפיהם רק חברה שכבר הניחה 100 ק"מ צינורות גז מהסוג הספציפי הזה יכולה להשתתף. מדובר במכרז בשווי 50 מיליון דולר להנחת 15 ק"מ של צינורות בין זיקים לתחנת הכוח של חברת החשמל אליקים, מכרז שהוא חלק ממכרז כולל שהיקפו 250 מיליון דולר".

 

"היה קשר שתיקה. בהתחלה אמרו לנו שהטכנולוגיות שלנו לא מתאימות. הוצאנו אישור שהן מתאימות. אחר-כך אמרו שאין לנו הסמכה לגז יוני. גם בזה טיפלנו. אחר-כך חברת החשמל, שהיא קבלן משנה של חברת תשתיות הגז, נתיבי גז, הגדירה תנאי של 'ניסיון עתיר' - משהו מעורפל, אבל אז נתיבי גז חידדו את הקריטריון והגדירו ניסיון כהנחה של 100 ק"מ, שפירושו שרק חברות זרות יוכלו להשתתף".

 

מה אמרו לכם הגורמים הממונים?

 

"נפגשנו עם כל הגורמים. מנכ"ל נתיבי גז, דן ורדי, אמר לנו: בגלל אילוצי הזמן אנחנו נותנים את הפרויקט לגורם זר, אבל אני מוכן להמליץ לו להסתייע בתעשייה הישראלית. אמרתי לו: אם אתה לא תדאג להכניס למכרז סעיף המחייב את החברה הזרה להסתייע בתעשייה המקומית, כלום לא יקרה. הרי לפי חוק חובת המכרזים חייבים לבצע 50% מהפרויקט באמצעות תעשיות מקומיות".

 

"אני מבין שהרבה יותר נעים לתת את המכרז לחברה זרה שקוראים לה הורייזן ארה"ב, זה נראה יותר מכובד, זה מאפשר נסיעות של פקידים לחו"ל ולא לעכו. בכל מדינה אחרת, ואני לא מבין את הטמטום והאטימות, לא הייתי צריך, בשביל הזכות להשתתף במכרז ממשלתי, לעלות על ההר ולצעוק. מה אני מבקש? זכות לגיטימית להשתתף במכרז של ממשלת ישראל. בדקנו: באנגליה, למשל, מכרזים של תעשיית הגז מוגבלים מראש ליכולות של התעשייה הבריטית".

 

"טלפנתי ללשכת ראש הממשלה, ביקשתי שיטפלו. אני זוכר בערגה את ימיו של אריק שרון כשר התעשייה: הייתי עולה אליו כמנכ"ל כור, וקיבלתי מה שרציתי. כראש הממשלה שרון צריך להבין שללא תעשייה מקומית, לא התנתקות ולא כלום לא יעזרו לכלכלה".

 

"צינורות מבצעת כיום באשדוד פרויקט של ציפוי קו הגז התת-ימי. התמודדנו עליו מול חברות בינלאומיות. מי שמבקר שם רואה 250 פועלים מהדרום שאנחנו מעסיקים. נכון שזה זמני, אבל בינתיים עשרות מנופאים, מלגזנים ואנשי מקצוע עסוקים. מי שהיה אכפת לו מתעסוקה היה לקוח את הדוגמה הזאת כמודל".

 

מה עם השרים הממונים, שר התשתיות, יוסף פריצקי, ושר התמ"ת, אהוד אולמרט?

 

"אם אני הייתי צריך מחר בבוקר לחנוך את המפעל החדש של צינורות המזרח התיכון בגזירת סרט בטקס רב-משתתפים, כל השרים היו באים, מבלי שהייתי מתאמץ, מברכים על ההארה שיש לבני גאון, על התעוזה ועל החזון. אבל כשצריך אותם לעזרה הם אינם".

 

"היינו אצל השר פריצקי, שר התשתיות, האחראי על פרויקט הולכת הגז. הוא אמר לי: אני לא מוכן שהפרויקט יתעכב, אבל אני 'אבדוק ואטפל'. את זה לא יכולים להגיד לבני גאון. אני מוכן לקבל אם היו אומרים בגלוי: החלטנו שלא רוצים לעזור לתעשייה המקומית. את זה הייתי מבין".

 

"שלחנו את כל החומר לשר התמ"ת, אהוד אולמרט, אבל הוא כנראה היה עסוק עם המשלחת בסין. הבנו שאין לנו ברירה אלא לפנות לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה לצו מניעה. בית-המשפט קיבל את טענותינו ובסוף השבוע שעבר נתן צו זמני לשבעה ימים נגד פרסום המכרז. מטריד אותי שמתברר שהדרך היחידה לשמור על זכויותיי היא פנייה לבית-המשפט".

 

איפה התאחדות התעשיינים בסיפור?

 

"אני לא כל-יכול, והתעשייה לצערי כיום היא לא נושא תקשורתי, לכן פניתי גם להתאחדות. קיבלנו מכתב צמחוני מעודד טירה, נשיא התאחדות התעשיינים, ואני כחבר בהתאחדות הייתי צריך לבקש, מאוד, ממנו את המכתב. אני בהחלט מאוכזב מדרך ההתנהלות בנושא. בשביל מה קיימת ההתאחדות, בשביל לארגן משלחת לסין שטירה יעמוד בראשה?"

 

"למזלי יש לי את היתרון שאני לא עושה חשבון ולא חושש שמא זה יזיק לי ואני אומר מה שאני חושב. לדעתי, הבעיה המרכזית בתחום הצמיחה היא שלא שמים, בכל נושא הצמיחה, דגש על התעשייה".

 

בקרוב יתקיימו בחירות לתפקיד נשיא התאחדות התעשיינים. למה שלא תתמודד, במטרה להחזיר עטרה ליושנה לתעשייה?

 

"אין לי תשובה חכמה. ביקשו ממני כמה פעמים ואמרתי לא, נכון לעכשיו. עד עכשיו תמכתי בשרגא ברוש, יו"ר מכון הייצוא, המועמד היחידי בינתיים. לאור ה'טיפול' של ההתאחדות בעניין צינורות המזרח התיכון, אני שוקל להגיש את מועמדותי".

 

"עד עכשיו נטיתי להשיב בשלילה. אני לא בתחילת הקריירה שלי. אני מנהל ובעלים של חברת אחזקות שמגלגלת מיליארד דולר בשנה. אני היו"ר, ויש מנכ"ל מוכשר, שי פרמינגר, שמטפל בשוטף. אני מתעסק במה שמעניין אותי".

 

"בגלל ההבנה שיש לי מחויבות ציבורית, לקחתי על עצמי תפקידים ציבוריים רבים: יו"ר המרכז הישראלי לניהול, נשיא האגודה למלחמה בסרטן, נשיא לשכת המסחר ישראל-ירדן, קונסול כבוד של גרוזיה, נשיא המרכז לתרבות הלדינו על שם אבי ז"ל באוניברסיטת בן-גוריון. אני חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת תל-אביב, ועוד".

 

לנוכח הקשיים של רשתות שיווק המזון הגדולות, אתה שמח שלא הסתייע בידך לרכוש את רשת רבוע-כחול?

 

"בלי לבקר, אני מאמין שאם הייתי קונה, הייתי מביא ערך מוסף. צריך לאהוב את התחום של להיות יזם וגם מבדר (entertainer). זה לא עובד רק על מחיר מניה. נדרשות מקצוענות והתלהבות. לא יכול להיות שזה יהיה רק ביי-פרודקט (תוצר לוואי) של עסק אחר".

 

למה כשלה פוסטר מדיה, שהייתה בבעלות גאון אחזקות ועסקה בשילוט חוצות, ובכמה הסתכם הנזק?

 

"סגירת פוסטר מדיה עלתה לגאון אחזקות 10 מיליון דולר. שורש הבעיה היה שהמערכות של הרשויות המקומיות (שמהן קנתה פוסטר מדיה את הזיכיון להציב את שלטי החוצות - נ.ז) נסחפו לתחזית פוטנציאל הכנסות בלתי סביר בתחום שילוט החוצות".

 

"אבל המדיה האלקטרונית הפכה את פרסום החוצות למדיה פחות רלוונטית, ולא הייתה שום נכונות מצד עיריית תל-אביב ורשות שדות התעופה להבין שאם חפצי חיים אנו, יש לשנות את ההסכמים הקיימים. הלקח הוא שאנחנו נתרכז במה שיש לנו בו יתרון יחסי. ולקח נוסף הוא שהאפשרות להצליח בהתמודדות מול רשויות השלטון בצורה לוגית מסחרית היא אילוזיה".

 

תגובת משרד התשתיות

 

בתגובה לדברי גאון בעניין מכרז תשתיות הגז מסר דובר משרד התשתיות: חמור מאוד יהיה אם שרים יתערבו בעניינים מקצועיים. זהו מכרז מקצועי שנעשה על-ידי הדרג המקצועי, ושר לא צריך להתערב בנושאים מקצועיים ומסחריים.