סוסי פוני, כך גיליתי, לא פחות עקשנים מחמורים. עובדה זו התבררה לי בשבת האחרונה בפארק 'מרכבות לטרון' כשניסיתי למשוך ברצועה את סוס הפוני עליו ישבה בתי בת ה-7. העקשן נשף עלי בזעם תוך שהוא חושף שיניים שמזמן לא עברו צחצוח. כל רפרטואר הצקצוקים שלי לא עזר והעקשן נשאר במקומו, עד שבסוף התברר לי למה. הוא פשוט רצה לעשות את צרכיו.
כן, חברים, החופש הגדול התחיל וההורים מוצאים את עצמם בכל מיני סיטואציות משונות שלא ממש התכוננו להם (מושכים סוס פוני, למשל...) - כי צריך למצוא תעסוקה לילדים ולהמציא שיטות להעביר את הזמן. אחת השיטות הידועות להעברת זמן היא ביקור באתרים שמציעים אטרקציות לילדים.
בשבת האחרונה החלטנו (עבדכם הנאמן ויעל בת ה-7)לבקר בפארק מרכבות לטרון שליד מנזר השתקנים (על כביש רמלה- לטרון). אחת ההפתעות היותר נעימות בפארק היא שסוסי הפוני והחמורים הם בשירות עצמי: אתה ניגש לאורווה, מושיב על חמור או על סוס את הילד ומוליך אותם בעצמך עד שנמאס. גם כרכרות החמורים הם באותו סגנון: מושיבים מספר ילדים בכרכרה ואחד ההורים מושך את החמור במסלול.
היה חם מאוד, ואולי בגלל זה לא היו הרבה אנשים בפארק, שזה יתרון בפני עצמו. מצד שני, לא כל התחנות שהובטחו בפרוספקט שקיבלנו בכניסה פעלו. המתנפחים למשל היו מרוקנים מאוויר, בפינת היצירה לא היה כל כך עם מה ליצור, וגם הטרקטור עם הקרוניות לא זז ממקומו.
היום התחיל במרכבות הסוסים, ומכיוון שלא היו הרבה אנשים ישר עלינו על הסוס (יותר נכון - על המרכבה) עם מדריכה חביבה שלקחה אותנו לסיור בשדות מושב בן נון. מדובר בסיור מהנה למדי שנמשך כרבע שעה.
פסק זמן במגלשת המים
אחרי הסיור לא היתה ברירה אלא להתלבט: מה קודם - רכיבה על חמור או על סוס פוני, ביקור בפינת החי (תוכים, צבים ותרנגולות מסוגים שונים), או לנסות למצוא את הדרך במבוך גדול ומרטיב העשוי מצמיגים. אחרי שהובלתי חמור רתום לכרכרה בה ישבו אמא ושלוש ילדות (עברתי בטסט ראשון...), הגעתי למסקנה שצריך לעשות פסק זמן.
בחרנו ללכת למגלשת המים. מדובר במגלשה רחבה ובטוחה. הילדה מאוד נהנתה, ובאיזשהו שלב הפסקתי לספור כמה פעמים היא עשתה את המסלול. במקום יש גם בריכת קצף לילדים יותר קטנים.
פתאום שמענו בכריזה שהמאהל הבדואי נפתח, אז הלכנו לראות מה עושים שם. גילינו, כמה מפתיע, שעושים שם פיתות. שני נערים חביבים ולא בדואים בעליל נתנו לבנות שישבו על מזרונים ומחצלות, עיגולי בצק ללישה, ואחר כך שמו את היצירות שלהן על גבי טאבון מגז – תוך מספר שניות נאפו להן פיתות. היה טעים.
אטרקציה נוספת במקום (לעירוניים שביננו) היא הפרה מוצרלה. מול ספסלים ופנים משתאות של הורים וילדים עומדת מוצרלה עם עטיניה הכבירים, והמדריך מסביר איך חולבים אותה, ואיך עושים גבינות מהחלב. שיא האירוע מתרחש כאשר המדריך מזמין הורים וילדים לנסות ולחלוב את מוצרלה. ההתרגשות רבה, אבל היחידים שהעזו לנסות להוציא משהו מהעטין היו הגברים שבחבורה (זה גנטי?).
זהו, גמרנו את הפעילויות, אבל יעל לא רוצה לנסוע הביתה וזה סימן שהיה מוצלח. האמת? נחמד שם. המקום שקיים כבר 7 שנים לא מיסחר עצמו לדעת ויש בו איזה תמימות שלא מוצאים במקומות אחרים. מדובר במקום ענק (40 דונם) שהגינון בו לא משהו, וגם הנקיון טעון שיפור, אבל ההרגשה היא של טבע ולא של מקום מלוקק ופלורסנטי. חיות רבות מסתובבות שם חופשי, ואל תתפלאו אם במזנון תעמוד לידכם איזו עיזה.
ספירת מלאי
קהל יעד: משפחות עם ילדים בגיל 4 ומעלה יכולות להעביר במקום 3 שעות בכיף. ילדים מגיל 8 ומעלה יכולים גם לגלוש באומגה ענקית, לטפס על גשרי חבלים ולקלוע במטרה בחץ וקשת. פעוטות, לעומת זאת, לא ימצאו פעילויות שמתאימות להם.
אוכל: יש מדשאות וצל ושולחנות פיקניק, כך שאפשר לאכול שם צהריים (אם דאגתם לצידנית ואוכל מהבית). במזנון יש רק שתייה, ארטיקים וממתקים.
שירותים: נקיים ויש גם מקום להחליף את בגדי הים הרטובים.
מחיר: בשישי ובשבת ילד ישלם 48 שקל ומבוגר 25 שקל. באמצע השבוע ילד ישלם 40 שקל ומבוגר יכנס ללא תשלום החל מהשעה 16:00. הנוף בחינם, והוא מדהים.
הפרטים היבשים: מרכבות לטרון, פתוח במהלך החופשה (גם בשבתות) בין השעות 09:30 - 19:30. סמוך לצומת לטרון (צומת שבע). טלפון: 9797620 - 08.