מדריך הישרדות לקיץ

"ילדות רעות", "הלבוי", "המעניש", "שחר המתים", "יצאת נסיך" ו"יורוטריפ". אהרון קשלס יצא לבדוק את סרטי הקיץ שפשטו על בתי הקולנוע וחזר בשביל לספר

"הבנים בכדורגל, הבנות בפח הזבל" הוא אחד ההמנונים הוותיקים של גני הילדים. יחלפו מספר שנים עד שהעוללים יבינו עד כמה התקינות הפוליטית לא הייתה כלולה בתיק האוכל שלהם. בהוליווד, לעומת זאת, מתנהלת בשנים האחרונות, מגמה הפוכה, התקינות הפוליטית - אאוט, ההשתלחות הגזעית (או לחלופין, המינית) חסרת הרסן – אין.

 

התופעה בולטת בעיקר בעונת הקיץ, שעה שלאקרנים משוחררות כמויות בלתי נדלות של סרטים שגיבוריהם כוללים בדרך-כלל את השילוש הקדוש: תלמידי תיכון עם כמות עודפת של נוזלים, גיבורי קומיקס נקמניים ונערות נאות המאוימות על-ידי זומבים מהלכים.

 

גם הקיץ הבא עלינו לטובה אינו שונה מקודמיו. ככלות הכל, האולפנים הגדולים יודעים שכדי לעבור את העונה החמה אין כמו סרט נטול יומרה, שטוף הורמונים ו/או רווי באלימות, באולם ממוזג, כדי להשכיח מהצופה את צרותיו ואת מזג האוויר הקשה שבחוץ. לרגל החופשה, להלן מדריך הישרדות של סרטי קיץ שיצאו בתקופה האחרונה (חלקם קצת קודם): מה אתם חיייבים לראות (גם בלי קשר לטמפרטורות בחוץ) ועל מה אפשר לוותר. 

 

"הלבוי": לרומנטיקנים בנפשם

 

"הלבוי", שמתבסס על הקומיקס הקודר של מייק מינולה (שאף היה שותף לכתיבת התסריט), הוא סרט פחות אפל מהמצופה. העלילה מתמקדת בקרבותיו של ילד הגיהנום שאומץ על-ידי סוכנות אמריקאית חשאית הנלחמת בטרור, המופעל על-ידי מפלצות שונות ומשונות. שלא כמנהגם של עיבודי קומיקס אחרים, הבמאי, גיירמו דל טורו (שהיה אמון על "קרונוס" המצוין), מסתמך פחות על סצינות לחימה ויותר על רגעים אנושיים הכוללים הומור, ותאמינו או לא, גם רומנטיקה. מלבד סיפורי הקומיקס, עלילת הסרט מתכתבת בעיקר עם היצירה האלמותית של סטיבן שפילברג, "שודדי התיבה האבודה", ובמקום נאצים שחפצים בארון הברית, יש לנו ניאו-נאצים שמעוניינים בהלבוי, שהוא למעשה, המפתח לשחרור כוחות האופל.

 

רון פרלמן - שוב באיפור כבד - נותן את הופעת חייו כשדון האדום מהגיהנום, שהוא לא יותר מנער מתבגר. לועס סיגרים כשאביו המאמץ לא בסביבה, ניזון מג'אנק פוד, משחרר וואן ליינרז כאילו אין מחר וכמובן חולה אהבה. ממש כמו אלכס.

 

הסרט מיועד לאספני קומיקס "גמישים", מעריציהם של דל טורו ורון פרלמן ולחובבי סרטי מפלצות שהם גם באופן פרדוקסלי רומנטיקנים בנפשם.

 

"הלבוי". הכל על אהבה

 

"ילדות רעות": חכם ושנון

 

בעוד גיבור הסרט "הלבוי" הוא מפלצת עם מנטליות של נער בן טיפש-עשרה, גיבורות הסרט "ילדות רעות" הן בנות טיפש עשרה עם מנטליות של מפלצת. אין ספק שבכך טמון סוד ההצלחה של שתי היצירות המשעשעות והמחוייכות הללו, אך המפלצות של "הלבוי" מתגמדות לנוכח הבנות המאלכסות את סרטו החדש של מארק ס. ווטרס ("שישי הפוך"), "ילדות רעות".

 

קיידי הארון (לינדזי לוהן) למדה כל חייה בביתה, שכן היא נאלצה להתלוות למסעות האנתרפולוגיים של הוריה לאפריקה. בוקר אחד הוריה מחליטים לחזור למישיגן בעקבות הצעת עבודה חדשה. כעת קיידי צריכה להתמודד, בפעם הראשונה בחייה, עם הזן המוזר הזה שנקרא תלמידי תיכון אמריקאיים. וכפי שמוכיחה לנו התסריטאית הנפלאה, טינה פיי (שמגלמת גם את המורה למתמטיקה), התיכון של "ילדות רעות" פראי יותר מכל ג'ונגל אפריקאי, שכן חוק ההישרדות הדרוויניסטי חי ובועט (תרתי משמע) בכתלי בית הספר הזה.

 

בניגוד לסרטי הנערות המתבגרות האחרונים, "ילדות רעות", המושפע לא מעט מיצירת הפולחן "מלכות הכיתה" ("Heathers"), הוא יצירה חכמה, שנונה וצינית. מחקר סוציולוגי שעושה שימוש בהומור כדי למתן ולו במעט את מסריו הבוטים, אם תרצו. אמנם הסרט לא מסתיים במרחץ דמים דוגמת "אלפנט" של גאס ואן סנט, אך הפחדים מהן ניזונה היצירה המשובחת הזו הם אותם פחדים.

 

והנה דיאלוג למזכרת:

 

קיידי: חייב להיות משהו שאת טובה בו.

 

קארן (הטיפשה בחבורת הבנות): יש משהו. זה כמו חוש חמישי. החזה שלי תמיד אומר לי מתי יורד גשם.

 

"המעניש": להרחיק מילדים

 

גיבורו של "המעניש" - עיבוד קומיקס נוסף - הוא פרנק קסטל (תומאס ג'יין), סוכן מיוחד של הבולשת שעשה את הטעות הגדולה ביותר -  הוא היה מעורב במות בנו של איש מאפיה בכיר (ג'ון טרבולטה). כמובן שאיש המאפיה עושה טעות גדולה עוד יותר שכן הוא מקשיב לבקשת אשתו (לורה הרינג) ויוצא לחסל את גיבור הסרט ומשפחתו.

 

באופן די נוח מתנהל לו אירוע משפחתי עתיר משתתפים שמקל מאוד את העבודה על הנבלים וכך נכחדת לה משפחת קסטל לדורותיה. כולם חוץ מפרנק כמובן. מכאן ואילך הסרט מתנהל במתווה הנקמה הקלאסי שהחל עוד בימיו של צ'רלס ברונסון ב"משאלת מוות", הווה אומר, "הרגתם לי את האישה. הילד והאוגר. עכשיו תשלמו ביג טיים". והם משלמים.

 

"המעניש" הוא סרט קודר, אלים וברוטאלי, שגרם ללא מעט מעריצי הקומיקס להגיב באכזבה ולמרבה הפלא גם להתקף עז של געגועים לוורסיה הקולנועית הקודמת בכיכובו של דולף לונדגרן.

 

הסרט מיועד לכל חובבי האקשן שקצו בסצינות לחימה דיגיטליות ומתגעגעים לאנטי-גיבורים פאשיסטיים שהתקינות הפוליטית היא מהם והלאה (כך למשל הסאדיסטים המרכזיים בסרט הם הומוסקסואל ואשה).

 

אזהרה: מומלץ להרחיק מידיהם של ילדים.

 

"שחר המתים": בגלל שרה פולי

 

גם במרכזו של "שחר המתים" נמצאים מתים-חיים, אלא שהפעם מדובר בזומבים של ממש.

 

במאי הפרסומות, זאק סניידר, נוטל את עלילתו של סרט האימה המיתולוגי בבימויו של ג'ורג' איי. רומרו ועורך בו לא מעט שינויים. כך למשל, בעוד הסרט המקורי היה סאטירה מתוחכמת ומבריקה על עולם הצרכנות המודרני, שגורם לכולנו להתנהל כמו זומביים, ולסגוד באופן בלתי מוסבר לקניונים, הרי שהרימייק של סניידר משתמש בקניון כאתר התרחשויות גרידא.

 

אל תתנו לשינויים להרתיע אתכם. "שחר המתים" אולי מוותר על הסאב-טקסט המורכב, אבל הוא מפצה על-כך בתצוגות משחק מצוינות (שרה פולי, וינג ריימס וג'ק וובר), רגעי GORE, מהם משעשעים ומהם מזוויעים, וחשוב מכל, מתח מסחרר ואימה בלתי פוסקת, שישכיחו מכל צופה את החורים העלילתיים הרבים שיש בתסריט החדש.

 

המלצה: אל תצאו לפני שיסתיימו כל הכתוביות שכן במהלכן הסרט ממשיך לגולל את גורלן של הדמויות.

 

פולי. נפלאה

 

"יצאת נסיך": לא לציניים

 

למי שמתגעגע לטיולים השנתיים ולמי שאין באפשרותו לטוס לחו"ל יש אפשרות לצפות בשני סרטים שדנים במפגשים בינלאומיים. האחד, קומדיה רומנטית העונה לשם "יצאת נסיך", והאחר, קומדיית נעורים רבת הורמונים ושמה "יורוטריפ".

 

"יצאת נסיך", בבימויה של מרתה קולידג' ("סקס והעיר הגדולה"), הוא סרט סכריני ומתקתק (ציניים – שימרו מרחק!!!) המגולל את הסיפור הישן מכל: גבר רם מעלה מתאהב בפשוטת העם. ובמקרה שלנו, נסיך דני, שקץ בחיי המלוכה והפפראצים, מבקש להרחיק עד וויסקונסין, בעקבות צפייה בקלטת מין ובה ההבטחה "נערות וויסקונסין אוהבות לעשות את זה פרוע", רק כדי לגלות שם את אהבת חייו - פייג', בת חוואים שאפתנית המעוניינת להיות רופאה גדולה יום אחד.

 

האם הנסיך הדני (והדמיון לנסיך וויליאם אינו מקרי כאן) יתבגר ויצליח לרשת את אביו? האם האהבה תנצח ותצליח לגשר על פערי המעמדות? האם פייג' תעדיף תואר מלוכה על פני קריירה רפואית? מעבר מהיר על השאלות הללו אמור לזרז את החלטתכם, לטוב או לרע.

 

"יצאת נסיך". לתמימים

 

"יורוטריפ": הפתעה מרעננת 

 

"יורוטריפ", שאמור היה לעלות השבוע לאקרנים, אך בסופו של דבר מגיע היישר לספריות הדי.וי.די, עושה מהלך הפוך. מדובר באחת הקומדיות הכי ממזריות ונטולות רסן שתמצאו כרגע בבתי הקולנוע. גיבורי הסרט, בניגוד לנסיך, יוצאים גם כן למסע באירופה. חלקם עושים זאת למען אהבת חייהם, חלקם עסוקים במסע תיירות קדחתני, אבל למען האמת, כולם חושבים רק על דבר אחד: הרחבת האופקים המיניים.

 

בז'אנר שלו, קומדיית הנעורים ההורמונאלית, "יורוטריפ" הוא בהחלט הפתעה מרעננת. העיסוק בהפרשות קטן מהרגיל, השחקנים האלמוניים יחסית עושים עבודה נפלאה, ויש מספר לא מבוטל של בדיחות מוצלחות שאינן עוסקות באזור החלציים ונוטות אפילו לכיוון הסלאפסטיק של ימי הסרט האילם (ובראשן הסצינה עם האפיפיור).

 

"אמריקה", כך אומר לנו קופר (ג'ייקוב פיטס, שהוא למעשה הכוכב האמיתי של הסרט), "נוסדה על-ידי מתחסדים, שברחו מאירופה בגלל שנאתם למין לוהט וקינקי. ולכן אני עולה כעת לארץ אבותיי כדי להחזיר לי את זכויותיי". ואכן, המסע הקולנועי הזה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה, ובמקרה של הסרט הזה, עד שהנער המתבגר, גומר.

 

לפני הצפייה כדאי להצטייד בחוש ההומור האמריקני שכן יוצרי הסרט (שאמונים גם על מספר פרקים בסדרת המופת "סיינפלד") אינם מחמיצים אף הזדמנות לחבוט בכל מדינה ולאום אירופאים: הסמים והזונות של הולנד, אוהדי הכדורגל החוליגנים של בריטניה (הופעה אדירה של ויני ג'ונס), העוני של מדינות מזרח אירופה, החרמנות האיטלקית, הסנוביזם הפריזאי והאנטישמיות הגרמנית. אף אחד לא יוצא בזול. לזכות היוצרים ייאמר, שהם מודעים גם למה שכולם חושבים עליהם. מקבץ כזה של נערים חרמנים ומטומטמים לא נראה כבר זמן רב בקולנוע. תבלו.