לכבוד הנהלת איקאה ישראל

"מיליון הפריטים שהצעתם בשקל התגלו כלא יותר מבלוף אחד גדול. אתם באמת חושבים שנורות ליבון, כף עץ, מעמד לנר חימום ומחזיק ספרים מפלסטיק חבוט יכולים להיקרא מבצע?" טל איתן במכתב אישי פתוח להנהלת איקאה ישראל

לכבוד הנהלת איקאה ישראל

 

הנהלה יקרה,

 

כשנכנסתי לאיקאה בפעם הראשונה, הרגשתי כמו עמי ותמי שפגשו לראשונה בבית המכשפה עתיר הקלוריות, העשוי סוכריות נוצצות, מסטיקים מתקתקים ושוקולדים דביקים. התהלכתי כמהופנט בין המדפים ואולמות התצוגה העמוסים לעייפה במוצרים מעוצבים ומשובבי נפש, שרכישתם לא גרמה לניפוח החור בכיס או עגמת נפש למנהל הבנק. שוטטתי לי שעות ארוכות (באמת) במסדרונות מוארים בפלורסנטים מהבהבים, והתפעמתי מהפונקציונליות שנמצאת בכל מקום (ראי, אמא, זה לא רק יפה – זה גם שימושי שיא!). וכן, גם אני רכשתי שקית מלאה בנרות חימום. שיהיה.

 

באיקאה ייסדתם את מדינת המעצבים. אכן, עשיתם כאן מהפיכה של ממש. שיחות הסלון התחלפו בשאלות עיצוביות נוקבות ("פוקסיה הולך יפה עם ירוק לימוני"), נשים וגברים מהלכים להם בבתי חבריהם כשהם אומדים כל מטר רבוע , ופתאום עיניהם מאירות והם מצביעים על תמונה או וילון ואומרים באושר "זה מאיקאה, לא?".  הפכתם אותנו לצרכני עיצוב, ופתאום חנויות הרהיטים ועיצוב הבית התמלאו קונים שמיששו את הסחורה בידיים רוטטות, ליטפו רהיטים והטרידו מינית שולחנות קפה ומנורות קיר.

 

לכן, תבינו בוודאי מדוע כל מעבר דירה היה בשבילי חדווה של ממש. כשעברתי להתגורר בדירת שני חדרים קטנה וחביבה ברמת-גן מיד ביקרתי אצלכם. הדירה השכורה והחבוטה הפכה למקום נעים בעיקר בזכותכם ובזכות החנויות האפלוליות של דרום תל-אביב, שעדיין קוסמות לי גם היום, ימי הקונפורמיזם האיקאי.

 

שנה מאוחר יותר, כשעברתי לדירה אחרת, קצת יותר גדולה והרבה יותר שלי, חזרתי אליכם שוב, אז מצאתי שהמציאות השתנתה - המחירים עלו מעל לסביר - ואיקאה הפכה למקום שלא כל כך זול (אבל עדיין נעים) להסתובב בו. אני יודע שבוודאי שמעתם טענות על עליית המחירים המעט-מוגזמת, שהרחיקה ממסדרונותיכם הכה-מעוצבים כמה קונים פוטנציאלים. אבל אתם כנראה צודקים. עם המחיר הנמוך וגם בלעדיו, הנוסחה שלכם מוצלחת ועובדת יופי עלינו הישראלים.

 

אבל גם אני, שבימים כתיקונם נאמן להחלטות הרכישה שלי, נפלתי למלכודת היחצ"נות הקשה, האיומה והכואבת שכותרתה "מיליון פריטים בשקל אחד", כפי שפורסם שבוע שעבר. תראו לי אדם אחד, שפוי וחובב עיצוב, שמסוגל לעמוד בפיתוי לבקר באיקאה ולצאת עם צרורות מוצרים בשקל אחד המוצר. בעיני רוחי כבר ראיתי את דירתי המאופקת הופכת לאימפריה של עיצוב פסאודו- מודרני, בהינף שרביט (וכמה שקלים בודדים) היא הופכת לדירה שבוודאי תצלם יפה לקטלוג הבא שלכם. בכל זאת, יש לי יופי של רצפת פרקט.

 

המציאות היתה שונה. מיליון הפריטים התגלו כלא יותר מבלוף אחד גדול. נכון שסט כפות מעץ למטבח, מעמדים לנרות ועציצים קטנים מקרמיקה זולה הם מוצרים מפתים מאוד. נכון גם שחיי אינם חיים בלי נורות ליבון פשוטות שאפילו אי אפשר לבדוק. ואני מודה - גם אני העמסתי לשקית הזבל הצהובה שלכם כוסות שתייה מכוערות במחיר המפתה. וכמו כל עמישראל הפראייר, גם דחפתי כמה מוצרים אחרים שאני לגמרי לא צריך ושלחלוטין לא התכוונתי לקנות, אבל בסוף יצא.

 

הגעתי אל הקופות, תשוש ועייף, כשמולי התגלה הסיוט האמיתי של אותו הערב. את האכזבה ממיעוט המוצרים החליף כעס (וגם קצת תדהמה). מצד אחד, זה נעים לדעת שאתה לא הפראייר היחיד שקנה את המוצרים הלגמרי-לא-שימושיים האלה. ומנגד, זה נורא מעצבן לראות שאתה צריך לבלות עכשיו שעה איכותית בקופה, מוקף באנשים זועמים נושאי מוצרי-עיצוב לבית. חובבי עיצוב יכולים להיות מאוד מאוד עצבניים לפעמים. כך גיליתי בסיור הסוציו-אנתרופולוגי הזה, בו הייתי גם אני מושא המחקר.

 

"נמאס לי", צעקתי אל אלוהי הרהיטים, השלכתי את סלסילת הקניות שלי העמוסה בכל טוב שבדיה, גררתי את הבעל ויצאנו מהתורים. "מוטב לאבד כוס שתייה בשקל אחד, מאשר לאבד שעה בתור", אמרתי לו. הוא, רופא המורגל כנראה באיבוד חולים למכביר, לא הצטער כל כך על האובדן. אני דווקא כן. בצר לנו, הלכנו להטביע את יגוננו בדיאט קולה ונקניקיה, בתשעה שקלים בלבד. הדיל הכי שווה ברדיוס של כמה מטרים מרובעים.

 

המבצע שלכם, כפי שאני רואה אותו, הוא לא יותר מטריק פשוט וזול הנועד לפתות את הזבובים אל הרשת. בשורה התחתונה, המבצע הזה פשוט לא משתלם. במקום עשרות מוצרים בהנחות נתתם לנו את מה שהחקלאים החסונים מכנים "בררה", סטוקים עצומים שהזמנתם 'על כל מקרה' ועכשיו קל להיפטר מהם. אתם באמת חושבים שנורות ליבון, כף עץ, מעמד לנר חימום ומחזיק ספרים מפלסטיק חבוט יכולים להיקרא "מבצע"? אני לגמרי לא חושב כך.

 

הצטערתי לגלות שאני, צרכן נבון בדרך כלל, החלקתי במכבסת המילים והכותרות המפוצצות, ועשיתי את דרכי אל חנותכם. בכל מקרה אחר, סביר להניח שהייתי עובר על הדברים לסדר היום. אבל כשזה נוגע לעיצוב הבית – שום דבר, ואני מתכוון שום דבר – לא יעצור אותי.

 

בכבוד רב, טל איתן.

 

נ"ב: למרות האמור במכתב לעיל, אשמח אם תמשיכו לשלוח אלי את הקטלוג שלכם גם השנה.