מנוע בריח פלאפל

הביודיזל הוא דלק ירוק מכל הכיוונים

מתוך תכנית 109 - מיחזור:

 

את איל ביגר, מנכ"ל כוח השמש, בעל תואר שני בביולוגיה חקלאית, פגשנו ברמת רזיאל, שם הוא עמל על ייצור דיזל משמנים צמחיים, בין השאר משאריות שמן שהוא אוסף מדוכן פלאפל.

 

למה להשתמש בביודיזל במקום בדיזל רגיל?

התחממות כדור הארץ- שרפת דלק משחררת מולקולות של פחמן דו חמצני אל האטמוספירה וגורמת לאפקט החממה.

 

זיהום- בעקבות שרפת הדלק משתחרר פחמן חד חמצני אל האטמוספרה. בשרפת הביודיזל משתחררת חצי הכמות של פחמן חד חמצני אל האטמוספירה. הפחמן החד חמצני הוא חומר רעיל. בנוסף, משתחררות חומצות גופרית שגורמות לערפיח ולגשם חומצי וכן חומצות חנקן ובנזנים – טבעות ארומטיות שנוצרות משריפה לא מושלמת של נפט ויכולות לגרום לסרטן ולמחלות ריאה. בביודיזל אין כלל גופרית. בשרפת הביודיזל משתחררות 80-90% פחות טבעות ארומטיות.

 

ייצור עצמאי – את הביודיזל אפשר לייצר דרכים רבות, למשל בשדות של גידולים עתירי שומן, כמו שעושים באירופה ובארה"ב. יצור עצמי מבטל את התלות הכלכלית במדינות עתירות נפט ומשפר את המאזן המסחרי של המדינה, שהופכת ליצרנית ולא מייבאת את המוצר מחו"ל.

 

נגמר לנו הדלק – כידוע מאגרי הנפט הולכים ומצטמצמים, מחיר הדלק עולה ויש המעריכים שאם האנושות תמשיך לצרוך נפט בקצב בו היא צורכת אותו כיום, כבר בעשור השלישי של המאה הזו כבר לא יישאר בעולם נפט. הביודיזל הוא דלק ממקור מתחדש. אפשר לגדל צמחים שיש בהם רמת שומן גבוהה ולייצר מהם כמה דלק שרוצים.

 

 

איזה תהליך צריך השמן המשומש לעבור עד שאפשר להשתמש בו כדלק?

בדיקת איכות – כיוון שהשמן משומש, יש סיכוי שהוא יכיל מים. לכן מרתיחים דגימה ממנו ובודקים האם במאה מעלות צלזיוס מתרחש בעבוע.

 

בדיקת רמת חומצות השומן- ככל שהשתמשו בשמן יותר פעמים, כך עולה רמת החומציות שלו. כדי להפוך את השמן לדלק יש לפרק את המולקולות שלו בעזרת בסיס. על מנת לדעת בכמה בסיס יש להשתמש כדי לפרק את כל התערובת, דוגמים קודם את רמת חומצות השומן שבתוכה. הבדיקה נעשית באמצעות טיטרציה – הוספת בסיס שסותר את החומצה עד שמגיעים לנקודה מאוזנת בה כל החומצה נסתרה ע"י הבסיס.

 

טראנסיפיקציה (פרוק מולקולות השומן) – אל השמן מוסיפים סודה קאוסטית (שהיא בעצם הבסיס שמפרק את חומצות השומן), ומוסיפים מתנול שהוא כוהל שמפרק את מולקולת השומן. המתנול מפרק את המולקולה לשני חלקים: חלק שמנוני וחלק שעשוי הידרוקרבונים. למעשה, הכוהל נקשר אל החלק השמנוני ונוצרת הפרדה בין שני חלקי המולקולה. החלק השמנוני הכבד יותר (שנקרא גליצרול) שוקע אל תחתית התערובת וכל מה שמעליו הוא הדלק. 10 אחוזים מהתערובת הוא הגליצרול ותשעים אחוזים ממנו דלק. התהליך הנ"ל אורך 20 שעות.

 

השלב האחרון הוא בעבוע של אוויר אל תוך הדלק וניקוי הרעלים ממנו בעזרת פילטר.

אחרי התהליך הנ"ל הדלק מוכן לשימוש. מכיוון שנקודת ההצתה של הביודיזל היא 170 מעלות (לעומת נקודת ההצתה של דיזל רגיל שהיא 150 מעלות), בשניות הראשונות להנעה נפלט ענן לבן (בריח של פלאפל כמובן), עד שהמנוע מתחמם והדלק נשרף באופן מלא.

 

האם הביודיזל פחות יעיל מהדיזל הרגיל?

תכולת האנרגיה הקלורית של הביודיזל נמוכה בשבעה אחוזים מזו של הדיזל. לכן יש ירידה של חמישה אחוזים בקילומטראז'.

 

איל הוא אחד האנשים היחידים בארץ (ואולי היחיד) שנוסע על ביודיזל. הוא גם מחמם את הבית שלו בעזרת הדלק הזה. הוא שואף להוביל מהלך דומה לזה שנעשה באירופה וארה"ב ולגדל בארץ גידולים עתירי שומן (סויה, חמניות, קנולה וכו') כדי לייצר מהם ביודיזל. היום, בחלק מהמדינות באירופה, הביודיזל בתחנות הדלק זול מהדיזל הרגיל. שימוש עתידי בביודיזל בתחבורה הציבורית למשל, עשוי לשפר את איכות האוויר בארץ באופן ניכר.