אדום עולה

הבמאי סם ריימי לא נופל בשום מלכודת והופך את "ספיידרמן 2" ליצירת פופ מלוטשת, לקולנוע מבריק ולסרט קיץ שאתם חיייבים לעצמכם. שמעון אדף תוהה מה הופך את איש העכביש לגיבור-על ולסרט כל-כך מושלם

ביום בוער אחד בתחילת שנות השמונים שאל אותי אחי, "תגיד, מי מנצח, סופרמן או ספיידרמן?" הוא קיפץ מרגל לרגל בזמן ששאל, כפות הרגליים שלו נחרכו מן האספלט שעליו התעקש לעמוד יחף, ונראה שהתשובה לשאלתו הרת גורל מכדי שאענה בקלות דעת. ממעמקי הצל שבו הסתתרתי מפני להט הצהריים, אמרתי, "לא יודע." והוא ענה, שניה לפני שניתר לעברי אל הצל, "מה קרה לך? בטח שסופרמן. סופרמן בכלל לא מכדור הארץ."

 

לפני שנתיים, כשספיידרמן הוצג בקולנוע, שאל אותי אחיין שלי שאלה זהה, שהיתה חלק מסדרת שאלות שהשוו בין גיבורי על שהכיר מהטלוויזיה, "מי מנצח, סופרמן או ספיידרמן?" והפעם, מגובה השנים, ידעתי מה לענות. אמרתי, "השאלה היא לא מי יותר חזק, אלא מי יותר מעניין." ואחיין שלי אמר, לאחר שהרהר ארוכות בשאלה, "אם ככה, אז ספיידרמן. סופרמן סתם עלוב."

 

בלעתי את צחוקי כשנזכרתי בשתי התקריות הללו במהלך הצפיה ב"ספיידרמן 2", שמתכתב לכל אורכו עם "סופרמן 2". מתוך ההשוואה הבנתי, אחר שנים של קריאת קומיקס, למה ספיידרמן ופיטר פרקר יהיו לעד גיבורי העל האהובים עלי ומדוע יצר סם ריימי ב"ספיידרמן 2" את סרט הקומיקס המושלם.

 

 

מי אתה פיטר פרקר?

 

שנתיים לאחר שזכה פיטר פרקר בכוחות על, הוא מותש מללבוש את חליפת הספיידרמן שלו ולהילחם בפשע הגואה ברחובות ניו יורק. למעשה, הוא רק בן שמונה עשרה והוא כבר גיבור על במשרה מלאה. פרנסה, חיי אהבה, לימודים בקולג', כולם הם עיסוקים צדדיים שנפגעים מתפקודו כספיידרמן. ולפיטר פרקר מתחיל להימאס. הוא לא חדל לאכזב את דודתו, את חברו ובעיקר את מרי ג'יין ווטסון, קירסטן דאנסט בתפקיד חייה, הנערה שבה הוא מאוהב ושלעולם לא יוכל להיות איתה. ולא רק חובתו אל אוכלוסיית ניו יורק היא שמונעת ממנו לממש את אהבתו למרי ג'יין, אלא הפחד שלו שלא יוכל להגן עליה ולהציל אותה כשתגיע שעת המבחן. כך שיותר משפיטר פרקר מתחבא מפני החיים מתחת לחליפת הספיידרמן שלו, הוא מבוהל מן האפשרות להיות ספיידרמן.

 

הסרט הראשון בסדרה עסק בשאלת היחס שבין כוח ואחריות והמאבק בין הגובלין ובין ספיידרמן שיקף את השאלה. ספיידי והגובלין הפכו לשני צדדים שהקרב ביניהם ביטא את המערכה שניטשה בין התשובות האפשריות שלה. למקרה שמישהו פספס, ספיידי ניצח, והתשובה שלו, "עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה" הפכה לאמירה של הסרט. הסרט השני כבר לא מסתפק בכלליות של האמירה הזו, ושואל, "מהי אותה אחריות שעליה אנחנו מדברים?" לכאורה נדמה שהתשובה קלה וזמינה – להגן על חסרי הישע, לבוא לעזרתם של הנזקקים. פיטר פרקר מגלה כבר בתחילת הסרט השני שהתשובה הזו רחוקה מלהיות משמעותית, וכמו סופרמן בשעתו, מחליט לוותר על כוחותיו.

 

כאן מסתמן ההבדל הגדול בין קלארק קנט ובין פיטר פרקר. הדרמה של סופרמן אינה אוניברסלית, היא אישית ובמידה רבה אנוכית. סופרמן מוותר על כוחותיו כדי שיוכל לחיות עם לויס ליין, כדי לעמוד על המשמעות של היות אדם. הקונפליקט שלו אינו אנושי והוא משאיר את הצופה אדיש. הקונפליקט של פרקר רחב יותר, מסובך בהרבה. בניגוד לסופרמן, פיטר פרקר לא חי עם כוחות על מרגע לידתו. להיפך, חיים משוללי יכולות מופלאות, מעוררות השתאות, היו מנת חלקו עד הרגע שבו הוצא, בנשיכת עכביש, מכלל האנושות. לחוסר מזלו, היה זה גם הרגע שבו היה עליו להתחיל להבין, כאדם בוגר, מיהו לעזאזל פיטר פרקר, ואיך הוא משתלב בתוך החיים הבוגרים, האכזריים, האמיתיים. כל קיומו של פרקר הוא פרדוקס. התשובה שלו לשאלה מיהו, עוברת דרך הכחשה של חלק מהותי של הזהות שלו.

 

דאנסט ומגווייר. תפקיד חייהם

 

נשיקת אשת העכביש

 

פיטר פרקר הוא מי שספיידרמן הוא לא. ספיידרמן הוא מה שפרקר לא יוכל להיות אף פעם. וכדי לסבך את הדברים, מרי ג'יין, שאחריה פרקר כרוך, מתאהבת בו בעקבות השינויים הנראים לעין שעוברים עליו כשהוא הופך לספיידרמן, מבלי שתדע את זהותו הסודית. היא חושקת בצילו של ספיידרמן. סצינת הדגל של הסרט הראשון, שבה מנשקת מרי ג'יין את ספיידרמן כשהוא תלוי במהופך, הופכת לסצינת מפתח המשוחזרת שוב ושוב בסרט הנוכחי. מרי ג'יין מחפשת אחרי הנשיקה ההיא, שבה נגלה לה גיבור העל שבפיטר פרקר. היא מבקשת מממנו שינשק אותה כשהוא אומר לה שלא יוכל לאהוב אותה, ואחד מרגעי השיא המרובים של הסרט הנוכחי מתרחש, שירה קולנועית צרופה, שרק בימאי שהתחנך על ברכי הטראש והפופ כמו סם ריימי יודע לזמן – מכונית מוטלת במלא העוצמה לעבר בית הקפה שבו יושבים השניים, ופיטר מציל את מרי ג'יין, מתחמק מהנשיקה, ונשאר רק חצי מעצמו, עם חצי מתאוותו.

 

וכמו בסרט הראשון, מה שמכריח את פיטר להתמודד עם השאלה שלו הוא מאבקו בנבל העל שעומד מולו. המדען המבריק אוטו אוקטביוס הוא אלילו של פיטר פרקר. כשפיטר פוגש אותו ואת אשתו לראשונה, אומר לו אוקטביוס שהדרך הנכונה לחיות היא לאזן בין המסירות לעבודה לבין המסירות לאישה שאוהבים. כשאוקטביוס הופך, בעקבות תאונת עבודה לדוקטור אוקטופוס מטיל האימה, המצויד בארבע זרועות מכניות שרוחשות בינה מלאכותית, הוא מאבד את אשתו והופך למפלצת שלהיטותה לפרוייקט חייה עלולה להחריב את ניו יורק. כמו הגובלין, גם דוקטור אוקטופוס הוא תמרור אזהרה לפיטר. הוא עתידו הרע של ספיידרמן, אם לא ימצא פרקר תשובה טובה יותר לשאלות של הסרט - מה פירושה של אחריות, על אחרים, על עצמך? מה משמעות הדבר להיות גיבור?

 

עוצמתו של הסרט, שמצליח להיות יצירת פופ מלוטשת, סרט נעורים קיצי, וגלריית דימויים קולנועיים מבריקה, נובעת מן הטיפול בשאלות, שנעשות גם שאלותיו של הצופה. שם גם גדולתו של סם ריימי, שאינו נכשל בשום מלכודת של הסברים מיותרים, פסיכולוגית מעמקים או דיאלוגים המכבירים על הצופה תובנות. ריימי מבין שהדרך לבצע את הדיון בסוגיה היא ביצירת סרט שאין פרט בעלילה, בדימויים, או באקשן שלו שלא משקף את התוכן. תרבות הפופ, הוא יודע, לא יכולה לשאת הסברים פסיכולוגיים. הם רוצחים ומשטיחים אותה. יש לה אופנים משלה לטעון את מה שהיא מבקשת להעביר. ובספיידרמן 2 האמירה פשוטה – גיבורים אמיתיים אינם יודעים מנוחה. בכל רגע נתון הם מסכנים את כל מה שיש להם כדי שיוכלו להיות מי שהם. באמירה הזו, אני משוכנע, מגולמת התשוקה האמיתית של התקופה שבה אנחנו חיים.